הישראלים שנשבעו לא לטוס לחו"ל לעולם

תאמינו או לא, ישנם כאלה שרואים בטפטופי המחאה התדירים נגד יוקר המחיה בכיינות במקרה הטוב וקונספירציה במקרה הרע. לחלקם יש טיעונים משכנעים למדי, אבל יש נתון אחד שהם אוהבים לנפנף בו במיוחד: התורים בנמל התעופה בן-גוריון, של ישראלים בדרך לעוד חופשה בחו"ל - תורים, מלמדת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמתארכים משנה לשנה. על-פי התחזיות, בשנת 2015 יירשמו 5.8 מיליון יציאות לחו"ל, עלייה משנת 2014 (5.2 מיליון), שנחשבה לשנת שיא אחרי עלייה של 9% לעומת 2013.

במדינה עם שכר חציוני של 6,000 שקלים ברוטו, זה נתון כמעט פנטסטי. הוא יכול להצביע על כמה מגמות: או שמתנגדי המחאה צודקים, והכלכלה והצריכה פה פורחות; או שהעשירים מתעשרים יותר, טסים יותר לחו"ל ובכך מעלים את הממוצע, בזמן שהרוב נטול הכסף לבזבוזים תקוע בארץ; או שאנשים בלי כסף נכנסים לחובות כדי לממן כמה ימים של שפיות, שבמדינה כמו ישראל היא כבר סוג של מצרך יסוד כמו הלחם והחלב.

זה מסוג הדברים האלה שנכנסים תחת הקלישאה "רק בישראל": הרי בעולם המערבי נטול האיומים הקיומיים, הדיון בשאלה אם כדאי לנסוע לחו"ל או לא מורכב מטיעונים פילוסופיים שיכולים לעלות רק במדינות עם פריבילגיות להתפלספות.

סוקרטס ידוע בהיסטוריה כמי שהתנגד ליציאה מגבולות אתונה העתיקה (הוא עצמו יצא ממנה רק 3 פעמים באילוצים שונים); מארק טוויין התפרסם בכתיבה עיתונאית על מסעות בעולם, שנגמרו בתקלות מביכות (ומצחיקות עד דמעות) במקרה הטוב, ובאכזבה מרה במקרה הרע (כולל הוצאת כל האוויר מהבלון של "ארץ הקודש"); ופרננדו פסואה פסק: "למה לטייל? במדריד, בברלין, בפרס, בסין, בשני הקטבים, היכן אהיה אם לא בתוך עצמי? הטיולים הם [בתוך] המטיילים עצמם. כדי לטייל, מספיק [פשוט] להיות".

ובכל זאת, גם בארץ ישנם אנשים הסבורים שנסיעות לחו"ל הן בעיקר תוצר של אשליה עצמית, צרכנות מהופנטת או עדריות מגונה. בהם ישנם כאלה שמעולם לא יצאו את גבולות הארץ, או שיצאו רק מתוך אילוץ, או שנסעו פעם או פעמיים טראומטיות ונשבעו שלא יחזרו על כך. הסיבות מגוונות - מציונות, דרך איסורים הלכתיים ועד לסדרי עדיפויות כלכליים וחרדת טיסה.

איך זה משפיע על החיים שלהם? האם הם מרגישים איזשהם חסכים בעידן שבו כל פוסט שלישי בפייסבוק או באינסטגרם מספר על חוויה של ישראלי בחו"ל? האם בכלכלה הגלובלית יש לקרקוע מרצון השלכות על הקריירה שלהם? או שאולי הם פיתחו את הדמיון שלהם, את אהבת הארץ, את היכולת ליהנות מדברים שהחושים הקהים של הנוסעים המתמידים כבר אינם יכולים לקלוט? להלן התשובות.