חיליק גורפינקל חזר סוער מהמסעדה של ישראל אהרוני

בעשרה לאחת עשרה אין עוד אף אחד. טוב, כמעט אף אחד. סיגל ואני מטפסים על כיסאות הבר ומתיישבים ממש מול הטבח הצעיר, השוקד על ההכנות האחרונות לפני ההתנפלות הגדולה, זאת שאיננו מודעים עדיין לעוצמתה. בקצה השורה יושב עוד אדם אחד, ומחכה, בדיוק כמונו. מתי פותחים?, אנחנו שואלים את הטבח. באחת עשרה, הוא משיב.

נחכה בסבלנות, אנחנו עונים ושוקעים בשיחה.

באחת עשרה וכמה דקות ניגש אלינו המלצר ומודיע שיהיה עיכוב קטן. באחת עשרה ועשרה כבר אין מקום על הבר. באחת עשרה ורבע כבר עומדים כמה אנשים מאחורי האנשים היושבים על הבר ומחכים שיפנו את מקומם. זאת, אף שאיש מהיושבים עוד בכלל לא התחיל לאכול.

באחת עשרה ועשרים הוא מופיע. משום מקום הוא צץ ועומד בין טבחיו הצעירים, צמתו המפורסמת משתלשלת על עורפו, וכאחרון הסטאז'רים הוא מגביל את עצמו למשיית אטריות דקות מתוך סיר מהביל והנחתן בצלחות שמכין הטבח שמולנו. הוא, מצדו, ממלא צלחות בכל טוב, מבלי לבדוק בכלל את כמות ההזמנות והתאמתן למה שהוא מארגן לפניו. כנראה שהוא יודע מה הוא עושה.

אהרוני חוזר. ובגדול. זאת אומרת בקטן. שזה הכי בגדול. מזללת מרקי הראמן הירו, שבלב שוק שרונה, הלוא הוא שרונה מרקט, נפתחה לפני כמה שבועות, שבועות מספר אחרי שנפתח השוק עצמו. חובבי האוכל ידעו שזה הדבר שכולם מחכים לו, עם כל הכבוד לאין-ספור המסעדות שנפתחו כאן.

מרק הראמן, הלוא הוא מרק האטריות היפני הלאומי, הגרסה היפנית למרק העוף היהודי, הפך ללהיט גדול בישראל בזמן האחרון. מגישים אותו כבר לא מעט זמן במזללה האסייתית המדליקה The Bun (וכבר סיפרתי עליה כאן), באובן קובן מבית אונמי ובעוד כמה מקומות. הצטרפותו של אהרוני לטרנד היא ללא ספק אירוע קולינרי מרגש.

אבל לפני שנגיע למרק עצמו, שעדיין לא נחת על שולחננו, או איך שלא נקרא לעמדה שתפסנו על הבר בעמל רב, כדאי להמשיך רגע ולתאר את ההתרגשות הגדולה, זו שאינה קשורה למרק עצמו. מקדם ההיסטריה של מתחם השוק כולו הוא, כידוע לכל מי שכבר הספיק לבקר כאן גבוה במיוחד. התורים והדוחק כאן הם על גבול הבלתי נסבלים. אבל נדמה לי שמה שחזיתי בו בצהריים שבילינו כאן אל מול פני האהרוני, האיש והגבות, היה יוצא דופן גם במונחי השוק הזה.

לא חלפו כמה שניות מרגע שהאיש צץ, ועשרות רבות של אנשים, ואני לא מדבר על אלה שכבר ישבו או חיכו למושב, התייצבו מולו, אייפוניהם שלופים בידם והם כולם מנציחים את המאורע הגדול. חלקם גם קורא לעברו קריאות מוזרות כמו: "אהרוני, תמונה לצפון!" (לחבר'ה בצפון?). אהרוני מקפיד לחייך אל רובם וממשיך לעבוד, משל היה נער צעיר ולא אחד השפים הכי מפורסמים בארץ.

סוף-סוף מגיעים המרקים - ראמן עוף וראמן בקר. טבעונים יכולים להתפנן כאן על ראמן טופו.

המרקים כוללים ציר אווז וקונפי שום. אליו מתווספות פרוסות חזה עוף צרובות (או בשר טחון בגרסת הבקר), רצועות דייקון, חצאי ביצה חצי קשה מבושלת בסויה, נבטים, עלי באק צ'וי, פטריות שיטאקי וכמובן שלל אטריות אסייתיות מבית היוצר של השף בועז צעירי (אקס מסעדת סאקורה הנחשבת, הי"ד. אהרוני לא מפחד לפרגן לו, וזה מקסים). המרקים מוגשים עם לימון ועם פרוסות פלפל צ'ילי חריף, שמומלץ מאוד.

שני המרקים ענקיים, משביעים וכיפיים מאוד בעושר האינסופי שלהם, ורק בשולי הדברים מסתמן איזה מחסור קטן בסויה או במלח. אולי הייתי צריך להוסיף קצת בעצמי. לא יודע. זה לא מפריע לעסק כולו להפוך כאמור לחגיגה קולינרית עממית וכיפית, שבשלב מסוים ההמון המשולהב הנלווה אליה הופך אותה באופן מפתיע לנחמדה אפילו יותר. אולי זה עניין של חברה או מצב רוח, אני די חיבבתי את גן החיות הכללי שנוצר מסביבי.

חוץ ממרקים, טעמנו גם כיסוני גיוזה מצוינים, ושטפנו את הכול בבירה יפנית ובקצת סאקה, שרק תרמו, מן הסתם, לאווירה הטובה.

שובו של אהרוני לבישול פעיל, גם אם לא יארך זמן רב, הוא חדשה קולינרית מסעירה. אני אמנם מתקשה לדמיין אותו עומד כאן יותר מכמה שבועות רצופים ומוציא אטריות מהסיר, אבל לך תדע.

בכל אופן, כרגע, מדובר כאמור באטרקציה, תרתי-משמע, ראו עניין הטלפונים השלופים וקריאות הקרב. עושה רושם שבעידן "מאסטר שף", שהפך את כוכביו למפלצות רייטינג גדולות מהחיים, נהנה אהרוני, הסלבריטי-שף הראשון במקומותינו, מפוזה טיפה פחות מורמת מעם, שרק עושה לו טוב. לו ולנו.

הירו

פרטים: שרונה מרקט, מתחם שרונה, הקריה תל-אביב. אין טלפון וממילא אי-אפשר להזמין מקום, כמו שמן הסתם הבנתם מהתיאור. א'-ש' 11:00-16:00, 18:00-21:00.

מחירים: ראמן עוף - 52 שקל, ראמן בקר - 56 שקל, גיוזה - 32 שקל.

השורה התחתונה: מצוין ושווה כל אגורה.