בדיחת הבחירות בארה"ב

אפשר עכשיו לאשר חד משמעית: אלה הבחירות המשונות ביותר לנשיאות ארה"ב בדורנו. מי שלא שמע לפנות בוקר (שעון ישראל) את שוועתו של ג'ון קייסיק (Kasich) לא שמע ייאוש פוליטי מימיו.

הוא המושל הרפובליקני של מדינת אוהיו זו השנה החמישית, לשעבר יושב ראש ועדת התקציבים של בית הנבחרים בוושינגטון, כבד משקל פוליטי ורב ניסיון, בן 63. בכל סיבוב אלקטורלי נורמלי הוא היה צריך להיות המועמד המוביל, או לפחות אחד המובילים. בין אם אתה אוהד את הפוליטיקה שלו, ובין אם לא, קייסיק יכול להיכנס לבית הלבן תיכף להשבעתו, ולהתחיל מיד לעבוד.

תחת זאת הוא מזדנב בשולי המירוץ; רק בקושי מצליח להיכלל בקבוצה המיוחסת, שחבריה מורשים להשתתף בוויכוח ה"עיקרי" של מפלגתם בבחירות המקדימות לנשיאות. ממוצע הסקרים (של אתר הרשת הנחשב Real Clear Politics) מעניק לו 2.6% מן הקולות. הממוצע הזה מעניק כמעט 27% לדונלד טראמפ ו-22% לבן קארסון, רופא כירורגי על-פי מקצועו, ללא כל ניסיון בניהול או בחקיקה.

מעשר - ועשרה מיליונים

"חברים, הגיע הזמן שנתעורר", קרא קייסיק, "איננו יכולים לבחור מישהו שאינו יודע מה עושים". יום אחד לפני הוויכוח הוא דיבר על הרעיונות ה"מטורפים", המנסרים בחללה של מפלגתו. למה הוא התכוון, שאל אותו המנחה. ובכן, הוא אמר, אני מתכוון לאלה המבטיחים לפתור את בעיותיה הפיננסיות של ארצנו באמצעות הטלת "מעשר"; אני מתכוון לאלה המציעים לגרש עשרה מיליון בני אדם מארצנו, ולפלג את משפחותיהם.

"מעשר", או tithe באנגלית, במובנו התנ"כי, הוא התחליף, שד"ר קארסון הנ"ל מציע למס ההכנסה. הוא שאל את הרעיון במישרים מכתבי הקודש של היהודים, והוא אינו מתבייש במקורות השראתו. נראה שגם שומעיו אינם מתביישים, מפני שד"ר קארסון כמעט נושק עכשיו בסקרים לדונלד טראמפ. הסקרים במדינת אייווה, שבה יהיה הסיבוב הראשון של הבחירות המקדימות, בפברואר, העלו אותו באחרונה למקום הראשון.

אשר לגירושם של עשרת המיליונים, זה רעיונו של טראמפ. כך ייעשה במהגרים הלטינו-אמריקאיים הלא-חוקיים, אם כי ילדיהם, אם נולדו על אדמת ארה"ב, יורשו להישאר. זה יהיה גירוש שיתחרה בכמותו, אם כי כמובן לא באמצעיו, בגירוש ההדדי של הינדו ומוסלמים בהודו לאחר חלוקתה, ב-1947; או בגירוש האוכלוסייה הגרמנית ממזרח אירופה בסוף מלחמת העולם השנייה.

אתה? קפץ דונלד

תנו לי הזדמנות, התחנן קייסיק, שילחו אותי לוושינגטון. אני איזנתי תקציבים כל חיי, אני יצרתי מקומות עבודה חדשים, אני אתקן את חוקי המס הלקויים שלנו בתוך מאה ימים.

אתה? קפץ לעומתו דונלד טראמפ הבלתי-נלאה. מה אתה עשית? היה לך מזל באוהיו, שגילו אצלכם נפט באמצעות טכנולוגיית ה"פראקינג", זו הסיבה שאוהיו משגשגת. מוטב לזכור את זה. ומוטב גם לזכור שאתה ישבת במועצת המנהלים של ליהמן ברדרס בזמן התמוטטותם. ואתה היית כזה נחמד, אמרת שלא תתקוף אף אחד, אבל עכשיו, כאשר אתה בתחתית הסקרים, כאשר אתה מתנדנד על הסף, אתה תוקף.

קייסיק ענה, אבל המצלמה ליוותה את קריצתו רבת המשמעות של טראמפ. הוא סיים בזה את מלאכת קבורתו הפוליטית של המושל קייסיק, שכעסו ותיסכולו תורגמו למחוות גוף וידיים, אשר אמריקאים אוהבים לתאר כ"לא נשיאותיות".

זה היה ויכוח הטלוויזיה השלישי של הטוענים למועמדות המפלגה לנשיאות. ארבעה מועמדים זוטרים, זאת אומרת אלה שהתמיכה בהם בסקרים נופלת מאחוז אחד, התווכחו בפורום נפרד. הבעלות על הוויכוח נמסרה לידי ערוץ הטלוויזיה CNBC, המתמחה בכלכלה ובפיננסים. זה היה נסיון להעניק כיוון ותוכן למרוץ שהתרוקן מרוב רצינותו.

תחת זאת שמענו בוויכוח הצעות, שיש להן הפוטנציאל להוסיף שמונה טריליון דולר לחוב הלאומי של ארה"ב. קרלי פיורינה, המנכ"לית לשעבר של ענק הטכנולוגיה HP (שכהונתה שם שנויה במחלוקת ניכרת) הודיעה, כי היא תכווץ את כל תקנון המס לשלושה עמודים. זה מספיק.

מארקו, מארקו, צא החוצה

לא רק קייסיק נאבק להציל את שאריות הרצינות של התיימרות מפלגתו לשלטון ולהשפעה. ניסה גם ג'ב בוש, נסיך הכתר של השושלת הטקסאנית. הוא היה מושל פלורידה במשך שמונה שנים, וניסיונו בניהול וב"איזון תקציבים" אינו מוטל בספק.

לפני שלושה חודשים הוא עדיין היה המועמד הסביר ביותר של מפלגתו, עם תשתית ארגונית ותקציבית שאיש לא התקרב להשתוות אליה. עכשיו הוא מתנהל הרחק מאחור, 7% בממוצע הסקרים. בסוף השבוע שעבר הוא נאלץ לצמצם ב-40% את מצבת כוח האדם במטה הבחירות שלו, ולפטר עובדים. אפילו מערכת גיוס הכספים המהוללת של שושלת בוש אינה מסוגלת לפרנס מסע בחירות כושל.

בעיותיו של בוש התחוורו לפנות בוקר באופן קצת לא צפוי. הוא תקף את יריבו הצעיר, מארקו רוביו, הסנאטור הרפובליקני מפלורידה, שהיה פעם בן-חסותו. רוביו, בן למהגרים קובאניים, ויתר על ההזדמנות להיות מנומס ואסיר תודה, והחליט להתמודד ב-2016, על חשבון פטרונו. יש לו יתרון קטנטן על פני בוש בסקרים, בגבולות הטעות הסטטיסטית.

עיתון בפלורידה קרא השבוע לרוביו להתפטר מכהונתו בסנאט, לאחר שהתברר כי הוא החמיץ שליש מכל ההצבעות במליאה לרגל התמודדותו על הנשיאות. רוביו הגיב על זה באקט של התגוננות אגרסיבית. הקריאה בעיתון הפלורידיאני היא ביטוי ל"משוא הפנים של התקשורת", הוא התריס.

האשמות כאלה בדרך כלל עולות יפה בימין האמריקאי, מפני שהתקשורת היא תמיד שמאלנית ועוכרת-אמריקה. אבל הפעם זה לא כל כך עובד. בוש פנה אל רוביו על הבמה, ולגלג: חברות בסנאט היא עבודה במשרה מלאה. מה זה כאן? שבוע עבודה צרפתי? שלושה ימים?

אגב, הכול כאן הוא צירוף של מה שקוראים "כפתורי-לחץ". שמרנים אמריקאיים אוהבים לשמוע מישהו המלגלג על עצלותם של הצרפתים. כאן, הלגלוג האתני אולי רומז גם להיעדר משמעת-עבודה אמריקאית אמיתית אצל ה-Parvenu הצעיר, בן העניים שעלה לגדולה, ומתחצף כלפי מיטיביו.

אמריקה כפויית הטובה

תיסכולו המר של בוש קיבל ביטוי רגשי יומיים לפני הוויכוח. הוא אמר בהופעה במדינת דרום קרוליינה, הנחשבת חוליה חיונית לחלוטין בכל מערכת בחירות רפובליקנית: "אם הבחירות האלה מיועדות להראות כיצד אנחנו נילחם כדי למנוע איזושהי עשיה (בוושינגטון), אז אני לא בעניין, אני לא רוצה חלק בזה. אני לא רוצה להיבחר לנשיא רק כדי לשבת שם, ולראות כיצד הקיפאון משתלט על חיינו* יש לי הרבה דברים פנטסטיים (cool) לעשות חוץ מאשר לשבת שם, להיות אומלל, ולשמוע אנשים מוציאים את דיבתי רעה. זו בדיחה. תבחרו בטראמפ, אם אתם רוצים".

מה יש להגיד מקץ האזנה למונולוג הזה, נוטף הרחמים העצמיים והיוהרה. בן הטובים, אחיו של, בנו של, נכדו של, הניח שאמריקה תשטח לרגליו, ותבקש שהוא יואיל בטובו להציל אותה מפני האינסטינקטים הגרועים ביותר של עצמה. ראו-נא את אמריקה כפויית הטובה, היא דוחה את ידו המושטת בנדיבות במקום לנשק את טבעתו.

ה"ניו יורק טיימס" כתב השבוע, כי מבוכה והשתאות שורות על משפחת בוש ועל רשת תומכיה ואוספי הכספים שלה. הם אינם מבינים מה זה קרה ליורש העצר. ג'ורג' דאבליו, הנשיא השני לבית בוש, מספר בימים האלה לתורמים פוטנציאליים, כי אביו הזקן והחולה, המרותק לכיסא גלגלים, שאל אותו באחרונה, "מתי תיערך ההשבעה?" בוש השני השיב, "בינואר 2017, אבא". בוש הראשון: "אני אהיה שם".

בינתיים, בוש השלישי צריך איכשהו להחזיק מעמד לפחות עד חודש פברואר. הוא מקווה שבקור העז של צפון מזרח ארה"ב, במדינת ניו המפשר, הוא יצליח לחזור מן הכפור הפוליטי. שם ייערך הסיבוב המלא הראשון של הבחירות המקדימות. שם הצליח אבא להתאושש מפתיחתו הצולעת ב-1988. אנשי בוש מאמינים שחריש עמוק של תלמי ניו המפשר בחודשים הבאים יזרע את זרעי ניצחונם.

לפי שעה אין לתקווה הזו על מה שתסמוך. לא זו בלבד שג'ב בוש שמט מידיו יתרון ארצי חד משמעי, אלא שהסקרים בניו המפשר מתעללים בו ללא רחם. ממוצע הסקרים של Real Clear Politics מעמיד אותו במקום השלישי, עם 9%. טראמפ מוביל עם 30%, ולקארסון יש 14%. בן טיפוחיו משכבר הימים, רוביו, כמעט משתווה אליו, עם 8.3%. מה טוב היה אילו היה מצליח למחוק את רוביו, ומכאן גם העקיצה המכאיבה על "שבוע העבודה הצרפתי".

לינדזי רוצה מלחמה

ויכוח הטלוויזיה למועמדים הזוטרים הניב רגע מעניין, מפני שאחד הזוטרים, הסנאטור לינדזי גרהם מדרום קרוליינה, דיבר בו על הצורך במדיניות חוץ "אקטיבית".

הוא רשאי להיחשב כנראה לידיד הקרוב ביותר של ישראל בהתמודדות הזו. אמנם הכול תומכים בישראל, אבל הוא עושה כן באופן עקיב ועתיר-תוכן במשך עשרים שנה, עם השקפת עולם רחבה (ושנויה במחלוקת) על תפקידה הרצוי של ארה"ב בעולם. הוא רוצה לראות את ארה"ב משתתפת במישרים במלחמות המזרח התיכון.

השקפות כאלה אינן נכס אלקטורלי לבעליהן, אבל הן מעניקות לו כובד משקל. אפשר שהצטיינותו בוויכוח הזוטרים תעניק לו קצת תנופה בסקרים. הוא צריך עוד שני אחוזים כדי לעלות לליגה הראשונה.

אגב, לגרהם הייתה אולי שורת המחץ המשעשעת ביותר בוויכוחי הבוקר. תראו מי מתמודדים אצל הדמוקרטים, הוא אמר. הילרי קלינטון, הטוענת שהיא ובעלה יצאו ללא פרוטה שחוקה מן הבית הלבן; וברני סנדרס הסוציאליסט, שבילה את ירח הדבש שלו בברית המועצות, וכנראה עדיין לא חזר משם. הא, הא.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny