היא אחד האמנים הכי מעניינים שעובדים בקצה השמאלי של המוזיקה הפופולרית. משוררת, מלחינה, נבלנית, קלידנית, מעבדת וזמרת בלתי ניתנת להגדרה. לפרקים, לטעמי לפחות, היא גם בלתי ניתנת לעיכול. שלושת אלבומיה של ג'ואנה ניוסאם עד כה הביאו לה הערכה אינסופית, וכללו כמה מאתגרי ההאזנה הכי משוכללים ב-11 השנים האחרונות. כל אלבום יצירה עם חוקים צורניים ונושאיים חדשים, כשעושר ההבעה והעשייה שלה חוזר ומפליא ומרהיב.
היא דורשת זמן עיכול והפנמה, ובריאיונות לרגל צאת האלבום החדש הסבירה שעבדה מעל שנה כדי ליצור לכל שיר בו סביבה צלילית אחרת. זה תמיד מעניין, ולפרקים זה מתיש. אישית, המפגשים עם אלבומיה מזכירים את אלו עם האלבומים האחרונים של ביורק: אני מאד מעריך את ההשקעה ואת היכולות והכישרון, אבל לא תמיד התובענות לריכוז בהאזנה מתגמלת גם כחוויה רגשית. ואצל ביורק אני מוצא יותר שאר רוח ואצילות בכתיבה ובהגשה של שירי פופ. עולם הכתיבה של ניוסאם ילידת קליפורניה משוחרר לחלוטין מכבלי מוסכמות, וזה מה שכה רענן בפעילות שלה. Divers הוא דווקא האלבום הכי נגיש של ניוסאם, בטח בהשוואה לקודמו המשולש מלפני חמש שנים. אבל לטעמי הקטעים הכי מפעימים בו הם קטעי הפתיחה של Leaving the City ושיר הנושא, בהם אינה שרה אלא רק מנגנת כה מופלא בנבל שלה. יש אצל ניוסאם הדים לכמעט אלף שנה של מוזיקה, והיא חמושה בכמויות לא רגילות של ידע ואומץ.
אוהדיה יאמצו גם את האלבום הזה, והוא אכן מומלץ כתחנה ראשונה לתחילת ההתוודעות אליה.
אבל ההרפתקה הזו, חריפה ככל שתהיה מבחינה אינטלקטואלית, לא בהכרח מספקת רגשית.
* ציון: 8
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
