שוד של הרשויות המקומיות

כאשר אחד מילדינו מתקשה בלימודים לעומת אחיו המצליח - מה עלינו לעשות? ברור שלא יעלה על הדעת להציע לדרדר את האח האחד למצבו של האח המתקשה, ולגרום לשני האחים לריב זה עם זה. מסתבר, שהצעה אבסורדית ודמגוגית כזו מציעים לנו אנשי משרד האוצר, כשהם מדברים על "תקצוב דיפרנציאלי". את ההצעה, שאליה הצטרף באופן ציני גם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, מנסים יח"צנים וקמפיינרים לעטוף בסיסמאות חברתיות של צמצום פערים ושוויון הזדמנויות.

כדי לראות את התמונה האמיתית, שאותה מנסים אנשי האוצר להסתיר, צריך להכיר את המקורות התקציביים העיקריים של הרשויות המקומיות: ארנונה - אשר נועדה לממן שירותים מקומיים כמו ניקיון, פינוי אשפה, גינון, פיקוח וכיו"ב, ומשולמת ישירות על-ידי תושבים ועסקים בתחומי העיר; וכן העברות תקציב ממשלתיות - שמקורן במיסוי ממשלתי כללי, כמו מס-הכנסה ומע"מ, אשר נועדו לממן שירותים ממלכתיים, כמו חינוך, בריאות ורווחה, שהמדינה אחראית להם ומספקת אותם באמצעות הרשות המקומית.

בעוד אנשי האוצר מצביעים על הפערים בין הכנסותיהן מארנונה של רשויות מקומיות, הם אינם מספרים לציבור כי המכשיר התקציבי שנועד לאזן את הפערים הללו - מענקי האיזון - קוצץ ונשחק על-ידם באופן שיטתי משנת 2003, ביותר מ-2 מיליארד שקלים בכל שנה, וזאת בלי להביא בחשבון את גידול האוכלוסין והצמיחה, הדורשים היום עדכון של המענקים בעוד כ-2 מיליארד שקלים בשנה.

אנשי האוצר גם לא מספרים לציבור, כי במהלך אותה תקופה הם קיצצו ושחקו את התקציבים המועברים לרשויות המקומיות למימון שירותי החינוך הממשלתיים, בנושאים כמו שירותי עזר, הסעות, סייעות וכיו"ב, בסכום מצטבר של יותר ממיליארד שקלים בשנה. חלק ניכר מקיצוצים אלה כמו סייעות, ניהול עצמי, בתי-ספר של החופש הגדול וכו', אף בוצעו באופן דיפרנציאלי ונומקו - ממש כמו כעת - בצורך לצמצם פערים.

אנשי האוצר גם לא מגלים לציבור, שבתקופה הזו הם הטילו על הרשויות המקומיות, כולל החלשות, מטלות נוספות ללא גיבוי כספי, כמו היטלי הטמנה, הנגשה, הנחות בארנונה לאזרחים ותיקים ועוד, ביותר מ-2 מיליארד שקלים נוספים. כאשר הוטל "היטל ההטמנה", הובטח שהכספים יוחזרו לרשויות המקומיות לצורך פתרונות מיחזור. השנים חלפו, ההיטל משולם, אבל הכסף לא חוזר.

באוצר גם לא מספרים, שהם הפחיתו, בחקיקה, את תשלומי הארנונה ששילמו משרדי הממשלה לרשויות המקומיות ב-50%-70%. גם פה מדובר ביותר ממיליארד שקלים שנגרעו מהרשויות המקומיות.

ואגב דיפרנציאליות, ירושלים ועוד עשרות רשויות המוגדרות כ"ערי עולים", הוחרגו באופן שבהן משלמת הממשלה את מלוא סכום הארנונה. יצוין, כי על-פי פקודת מסי עירייה ומסי ממשלה, בירושלים ובערים נוספות שהוכרזו כ"ערי עולים" מחויבת המדינה לשלם לעירייה 100% משיעור ארנונה בגין נכסים המשמשים את המדינה באותה רשות. לעומת זאת, ברשויות שאינן "ערי עולים" משלמת המדינה שיעור מופחת בגין נכסיה (על-פי תיקון לפקודה משנת 1998, אשר אינו חל על ערי עולים). כלומר, המדינה משלמת יותר ארנונה לערי עולים בעבור נכסיה.

אם ננבור עוד בנתונים, נמצא שמדינת ישראל לא שילמה במשך שנים לרשויות המקומיות היטלי השבחה כפי שנדרשה על-פי חוק (בשיעור מופחת מהאזרח הרגיל), ורק תביעה של כלל השלטון המקומי הביאה לכך שמתוך חוב שהוכר בבית-המשפט בסך כ-4 מיליארד שקלים, שולמו לבסוף כמיליארד שקלים בלבד, אשר גם הם חולקו באופן דיפרנציאלי לטובת הרשויות החלשות יותר.

ואם נלך עוד לאחור נגלה הכנסות נוספות שהיו לרשויות המקומיות, כמו חלק מאגרות רישוי רכב, ממס שבח, מס רכוש, היטל עינוגים ועוד, בהיקף של מיליארדים נוספים, שבוטלו או הולאמו לטובת אוצר המדינה.

התמונה העולה מנתונים אלו משקפת תפיסת-עולם הרווחת באגפי משרד האוצר, שקיבלה תאוצה בשנת 2003, בעת הקיצוץ החד שהושת על מענקי האיזון. לפי תפיסה זו, כל סכום המועבר מתקציב המדינה לשלטון המקומי הוא "בזבוז", ויש לקצצו עד דק. הדברים נעשים בשיטתיות ובעקביות לאורך שנים, כאשר כל פעם מגייסים לטובת העניין כיסוי "חברתי" כזה או אחר, והבטחות להשיב את הכספים למטרות "נעלות", שבפועל לא מתממשות.

כעת, לאחר שקיצצו מיליארדים ודרדרו את הרשויות המקומיות, בעיקר את החלשות יותר, למצב של פשיטת יד ורגל, היעדים הבאים של אנשי האוצר הם עיריות ומועצות, שלמרות הכול הצליחו במאמצי התייעלות להתאזן. מדובר בעשרות רשויות, כמו חיפה, אשדוד, אשקלון, חדרה, חולון, באר-שבע, ראשון לציון, נתניה, פתח תקווה, רחובות תל-אביב ועוד, שנדרשות לטפל בתחומן גם במצוקות לא פשוטות, ועושות זאת באמצעות הכנסותיהן העצמיות מארנונה.

חייבים לשאול: איפה כל המיליארדים שנלקחו מהרשויות המקומיות במשך השנים לטובת אוצר המדינה?! האם שקל מהם הושקע בחזרה ברשויות לטובת צמצום פערים ותגבור ערי הפריפריה?! והתשובה ברורה, לא הושקע כלום כפי שלא יושקע בחזרה כל סכום שיילקח היום באצטלה "חברתית" כלשהי.

האמת צריכה להיאמר. מדובר בהכרעה פוליטית ערכית של הממשלה, שבינה לבין שיפור מערכת החינוך, צמצום פערים ושוויון הזדמנויות, אין דבר וחצי דבר. מקורות תקציביים אינם חסרים היום לאוצר המדינה. רק לאחרונה נתבשרנו על עודפים של מיליארדים בקופת המדינה, שהופנו להורדת מס החברות והמע"מ, וזאת לאחר חלוקה של מיליארדים נוספים במסגרת ההסכמות הפוליטיות הסקטוריאליות. די היה בהורדה מתונה יותר של מס החברות, כדי להזרים את הנדרש לטובת תוספת לשיפור החינוך בערי הפריפריה. אבל ממשלת ישראל החליטה אחרת!

הגדלת ההשקעה בחינוך וברווחה ויצירת שוויון הזדמנויות ברמה הלאומית, הן יעד ראוי ונכון. בוודאי כאשר משווים את ההשקעה לתלמיד בישראל למדינות ה-OECD, ומגלים כי אנחנו בתחתית הרשימה. הממשלה החליטה לא ל"הגדיל את העוגה", אלא להסיט את הדיון מהעניין האמיתי של סדרי העדיפות הלאומיים.

האבסורד זועק לשמיים: מי שגרם במשך שנים במדיניות כלכלית ניאו-ליברלית להרחבת הפערים החברתיים במדינה, מציע היום, במקום להוסיף משאבים אמיתיים לתיקון המצב ולקידום החינוך והרווחה בערי הפריפריה, לסכסך בין הרשויות המקומיות, כדי שיריבו על ה"פירורים", ולצייר זאת כפתרון לבעיות החברתיות במדינה.

מי שעיניו בראשו מבין שעובדים עליו. אני קורא לחבריי, ראשי הרשויות המקומיות - אל תתנו יד לאיוולת הזו, ולהמשך הפגיעה ביכולת שלנו לשרת את תושבינו. עלינו לדרוש בתוקף מהאוצר להחזיר לכל הפחות את כל אותם מיליארדים שנלקחו מהרשויות החלשות יותר - במענקי האיזון וביתר הקיצוצים שהוזכרו לעיל. די בחלק מסכומים אלה כדי להביא הרבה יותר רווחה ושגשוג לרשויות הזקוקות לכך מאשר ההצעה המעוותת שנדונה כיום.

השלטון המקומי כולו נאבק לאורך כל השנים יחד - כולל הערים שאינן נהנות מכך - נגד ניסיונות הפגיעה במענקי האיזון שנועדו לתמוך ברשויות החלשות, העולים כמעט בכל דיון על תקציב המדינה. בשנת 2010, פתח השלטון המקומי בשביתה כללית על רקע זה; ובשנת 2013, כאשר הוצג קושי אמיתי של האוצר, הסכימו 57 הרשויות המקומיות ה'עצמאיות' (שאינן מקבלות מענקי איזון) להסדר, שלפיו הן ייקחו הלוואה בסכום כולל של כ-450 מיליון שקלים על מנת למנוע קיצוץ במענקי האיזון המועברים לרשויות אחרות הנזקקות לכך.

ראש עיר אחד נעדר במפגיע מהמאבקים ומהפעולות הללו. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, המשמש כיום, בציניות בוטה, כשופר של אנשי האוצר המבקשים להמשיך במדיניותם ההרסנית. לא ראינו אותו מתגייס כך לעזרת חבריו במאבקים להגדלת מענקי האיזון המקוצצים של הרשויות החלשות. להיפך. הוא התנגד והתנער מהם, בטענה שירושלים מתוקצבת ישירות ואינה כמו ערים אחרות. אז היכן כאן הסולידריות והצדק החברתי?!

הכותב הוא ראש עיריית חיפה