שרת התרבות הפירומנית

אחרי שסיימה להתעסק עם הסודנים המסרטנים ונתנה בראש לאמנים השמאלנים, עוברת מירי רגב לטפל באשכנזים של גלי צה"ל. עם ג'ריקן של נפט בפה, היא שוב מבעירה את השטח, משסה את הציבור בקבוצה שגם ככה לא זוכה לאהבת חינם ממנו בשוטף, מנצלת כל זרד יבש של קיפוח וכיסוי תקשורתי, כדי להעלות את הלהבות הכי גבוה ובאופן הכי פופוליסטי.

הפעם תורו של הקורבן מיפו. במקום לעסוק בשאלה העקרונית האם ראוי שבישראל תהיה תחנה צבאית, ולקדם הצעת חוק שתשנה את המצב האבסורדי שבו חיילים מחזיקים במיקרופון, או לחזק את רשת ג' שמשדרת רק שירים עבריים ונמצאת, גם היא, בשידור הציבורי - החליטה השרה רגב לחזור לימיה כצנזורית הצבאית הראשית ולהתערב בפלייליסט של גלגלצ שמעלה לה ולמאיה בוסקילה את הסעיף.

בטקטיקה הקבועה שלה, הנשענת על ניסיונה התקשורתי ארוך-השנים כדוברת צה"ל, בוחרת רגב בנושאים הנפיצים ביותר ולאו דווקא החשובים ביותר - העיקר להישאר בתמונה ולעשות בלגן.

האמת? הולך לה יופי. כבר בחודש יולי היא התחילה לחמם את הגזרה באמירות מתריסות נגד הדרת שירים מזרחיים בגלגלצ, והשיא הגיע לפני כמה ימים עם הטלת פצצה: גלגלצ תפוצל לתדר מזרחי נוסף. רגב מצליחה לעורר מהומה גדולה, בדיוק כמו שהיא אוהבת.

מה שמדהים בכל הסיפור הוא שגלגלצ בכלל לא נמצאת בתחום שיפוטה של השרה הפירומנית, אלא בזה של שר הביטחון בוגי יעלון, שאליו היא כפופה - מה שלא הפריע לה לתת את התחושה שכשרת התרבות היא בעלת הבית.

מה שמדהים לא פחות זו השתיקה של יעלון. כנראה שהנחשים בקריה בתל-אביב לימדו אותו להבדיל בין הארסיים לאלה שעושים קולות מפחידים ורוח, ובמהלך החודשים האחרונים שבהם רגב דורכת לו בטריטוריה, הוא פשוט לא טורח להגיב לפרובוקציות שלה.

יעלון יודע מה שכל כבאי מתחיל לומד - שגם שריפות גדולות סופן לכבות, וזו של גלגלצ ככל הנראה קרובה לסיום, ולכן הוא המשיך לשמור על שתיקה.

רגב, לעומת זאת, נפגשה עם ירון דקל, מפקד גלי צה"ל, ועם נדב רביד, מנהל גלגלצ, קיבלה את ליטרת הפרסום החודשית שלה - ונרגעה קצת.

כבר מתברר כי לא תוקם גלגלצ שנייה, בגלל התנגדות תחנות הרדיו האזוריות, שלא יתנו לעוד תדר לעלות לאוויר. כל הטררם היה, שוב, לא יותר מסיבוב נוסף לאיסוף תומכים פוטנציאליים. הבחירות קרובות, אתם יודעים.

שריפות אולי כבות, אבל את האדמה החרוכה ששרת התרבות משאירה אחריה שוב ושוב, ואת הרגשות הקשים שהיא מעוררת שוב ושוב בין קבוצות בחברה, קשה מאוד להבריא ולשקם.

אבל לרגב לא אכפת. היא כבר עורמת את הקרשים למדורה הבאה, מצוידת בקופסת גפרורים משומשת. את הנפט היא יודעת שאתם תספקו לה.