הנה משפט שכנראה לא חשבתם שתשמעו מאמנית: "כששאלו אותי איפה אני רוצה להציג את עבודות הווידיאו שלי, אמרתי: 'בשירותים כמובן'", מספרת מיכל צטיאט, והאמת, היא לא היחידה שקיוותה להציג שם. בכל זאת, היא מסבירה, "זה המקום השני עם הכי הרבה התרחשות במועדון". ההסבר להצהרה המוזרה הוא פרויקט האמנות ASH, שבמסגרתו הפך מועדון הבלוק בתל-אביב גם לחלל גלריה, באופן שנועד לשלב אמנות עם חיי הלילה.
לשילוב המעניין הזה אחראיות האוצרות מרינה פוזנר ומירב פרי דבש, והן לא לבד: תערוכות האמנות יוצאות אט-אט מהמוזיאונים ומהגלריות אל חללים אלטרנטיביים, קטנים או גדולים, חלקם מסחריים, אחרים בכלל וירטואליים - משיתופי-פעולה בין מוזיאונים לפאבים, דרך חסויות של חברות מסחריות ועד אפליקציות ייעודיות - נדמה שגם בעולם האמנות מתרחשת מהפכה בצריכה.
"הפעילות של מוזיאונים שמחברים את עצמם עם פעילויות מסחריות, יותר או פחות, נובע לדעתי מכך שכל העולם נמצא במציאות כלכלית די קשה", מסביר דיקן המדרשה לאמנות, האמן גבי קלזמר, כשהוא מתייחס לשיתופי-פעולה לא שגרתיים בין אוצרים וחללים אלטרנטיביים. "כולם נאלצים לפעול ואף אחד לא יכול לשבת בשקט; כולם זקוקים לקהל ולהכנסות וכולם צריכים להראות פעילות. זה חיובי ברמה אחת כי יותר אנשים באים למוזיאון לראות, אבל הם לא תמיד באים מהסיבות הראויות. אם הם באים למסיבה ולא לתערוכה, אז המוזיאון הופך לעוד מקום המשווק תרבות במושג הרחב שלה או במושג המתרחב שלה".
- הגבולות מיטשטשים.
"אני חושב שהכול בתנועה כרגע. קווים נמחקים, וכך גם ההגדרות בין האמנות הפלסטית מול קולנוע, צילום או עיצוב. כולם אמנים, כולם עושים דברים, ואם הם מעניינים זה מצוין ולא חשוב אם זה אופנה או אמנות או כל דבר אחר, כי כולם מנסים פה לעשות משהו שהוא יצירתי. ישראל זאת ארץ מוכת אמנות וכולם עושים אמנות. זה מתחיל להיות יותר קשה כשרוצים להיות פורצי דרך".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
