המעדנייה בה מסתתרת אחת הפסטות הטובות בישראל

צהרי יום שישי, ובאקרופוליס הפאסט פוד התל-אביבי, שמשתרע על מפגש הרחובות דיזנגוף-קפלן-אבן גבירול, לועסים במרץ פיתות ולחמניות ממולאות בנקניקיות, בהמבורגרים, בחצילים מטוגנים ובקבב. רוב הסועדים כאן לא יודעים שבמרחק כמה צעדים, מאחורי חלון ראווה ביישן, מוגשת אחת הפסטות הטובות בישראל. המחיר - כחצי מארוחת הכריך-טוגנים-מוגזים במעלה הרחוב. הארוחה הזו עכשיו מרגישה קצת לא בנוח עם עצמה ועם ההשוואה הזו. ובצדק.

במעדנייה של איל פסטיו לא משחקים עם הסועדים משחקים. המנות שמוגשות פה, כמעט בסוד, הן קלאסיות, והשף לא סוטה ימינה או שמאלה מהמתכונים שהביאו מאיטליה בני משפחת אשכנזי כשפתחו את המקום לפני 27 שנים.

בזמן שממש ממולם גורסים פלאפל (ולא מהמסוג שמגיע לעיתון), כאן אכלו באותם צהריים רביולי גבינות מטוגן קלות בחמאה עם מרווה, סהרי רביוליו ברוטב גורגונזולה עוצמתי וספגטיני ברוטב אליו אוליו - שמן זית, שום, קורטוב צ'ילי ופטרוזיליה, במצג חד ומדויק שמבהיר היטב למה השילוב הבנאלי הזה נעשה לאחד הרטבים האהובים במטבח האיטלקי מלכתחילה.

וכמו כשצופים באולימפיאדה בקופצים שבבריכה, וגם אם לא יודעים כלום על מקפצות, על קפיצה או על טום דיילי, יודעים שהחבר'ה האלה עם הספידו הזערורי הם מקצוענים - גם כאן שילוב הטעמים לא משאיר מקום לספק. אפילו הדיוט גמור יידע להעריך את המיומנות של האוכל שמכינים בני משפחת אשכנזי.