מתמקדים בדמי הניהול בפנסיה - ועלולים לפספס עוד אפיקים

אחד הנושאים הבוערים ביותר בשוק החיסכון לטווח ארוך בשנים האחרונות הוא עלות החיסכון - דמי הניהול שמשולמים על-ידי החוסך, על חשבון החיסכון שלו לימי זקנתו. את המהלך נגד דמי הניהול הגבוהים באפיקי החיסכון הפנסיוניים התחלנו ב"גלובס" לפני מספר שנים, והוא נשא פרי. הרגולטור התערב וחתך את דמי הניהול המקסימליים בקופות הגמל לתגמולים ובביטוחי המנהלים ללקוחות החדשים (לרמה של עד 1.05% מהצבירה ועד 4% מהפרמיה השוטפת).

הגופים הפנימו את השיח החדש, והחלה תחרות ומגמה של הוזלת דמי הניהול בשוק, גם באפיקי חיסכון אחרים, כגון הפנסיה החדשה המקיפה (שבה מותר לגבות עד 0.5% מהצבירה ועד 6% מהפרמיה השוטפת) וקרנות ההשתלמות (שבהן מותרת גבייה של דמי ניהול בשיעור של עד 2% מהצבירה).

באוצר ובכנסת, כך נראה, מרוצים ממה שקרה בגמל ובביטוחי המנהלים החדשים, ומסמנים דרכים לטיפול גם בביטוחי המנהלים שנרכשו בעבר (לאפשר ניוד של פוליסות עם מקדם תוחלת חיים מורכב), ולאחרונה אף סימנו את המטרה הבאה. מדובר בדמי הניהול בקרנות הפנסיה המקיפות החדשות - שהן האפיק הצומח ביותר של החיסכון הפנסיוני של הציבור, ואפיק החיסכון הפופולרי ביותר עבור העובדים בישראל.

בין היתר מדובר ביוזמה ברוכה מאוד של האוצר, שנועדה לפתור בעיה גדולה של ריבוי עמיתים "מוקפאים" בקרנות אלה - כלומר, חשבונות לא פעילים, שבהם משולמים דמי הניהול המקסימליים של 0.5% מהצבירה גם אצל כאלה שמחזיקים במקביל חשבונות פעילים, שבהם הם משלמים פחות מהמקסימום.

כך, בתקופה זו מקדם האוצר את שירות "עקוב אחריי פנסיוני", במטרה לצמצם את מספר החשבונות הלא פעילים בקרנות הפנסיה - שמוערך בכ-1.7-1.8 מיליון חשבונות, שמהווים כ-50% מסך החשבונות בקרנות הללו. המטרה היא שהכספים בחשבונות הלא פעילים יועברו לחשבונות הפעילים של החוסכים. על פי תוכנית האוצר, שכבר אושרה בוועדת הכספים בכנסת, במהלך שנת 2016 יטופלו החשבונות הלא פעילים, ויבוצע איחוד של כספים בקרנות הפנסיה מחשבונות לא פעילים של חוסך לחשבונו הפעיל.

נתונים פנימיים מקרנות הפנסיה

במסגרת מהלכים אלה נשמעו קולות כאילו תם המאמץ העיקרי של האוצר להוזלה בדמי הניהול בגמל, ויש לטפל בבעיה בשוק הפנסיה החדשה. כך, בכנסת היו שדיברו לאחרונה על הצורך בהוזלת דמי הניהול בקרנות הפנסיה. זה חשוב, אבל נשאלת השאלה האם זו "ה"בעיה. קיבלנו לידינו נתונים פנימיים מכמה קרנות פנסיה, שמהם ניתן לקבל תמונה מסוימת על אופן חלוקת דמי הניהול בשוק.

מהנתונים הללו אפשר לגזור לכלל ענף קרנות הפנסיה החדשות המקיפות, ולעלות על כמה תובנות: כשליש מהעמיתים שמשתכרים שכר מינימום, או מפרישים עבור שכר שנמוך משכר המינימום, משלמים דמי ניהול שגבוהים מדמי הניהול הממוצעים בקרנות הפנסיה המקיפות, ושסביר שרובם, אך לא כולם, נמצאים בסביבת המקסימום. מכלל העמיתים בקרנות מדובר על כ-20% לערך, כחמישית, שמשלמים דמי ניהול שגבוהים מהממוצע.

אך לא רק זאת, מהנתונים שהגיעו אלינו אפשר להעריך שכ-70% מהעמיתים שמשלמים את דמי הניהול הגבוהים מהממוצע נעזרים בשירותיו של סוכן ביטוח (והיתר חוסכים ישירות מול הקרנות, ומהווים מיעוט מקרב אלה שמשלמים מעל לממוצע), וייתכן אף ששיווי המשקל האמיתי נוטה עוד יותר לטובת הסוכנים.

מה זה אומר? שלקוחות עם סוכנים נוטים לשלם דמי ניהול גבוהים יותר. זה לא בהכרח מפתיע, משום שלשירות מסוכן ביטוח יש ערך, ובטח שישנה גם עלות הסוכן.

כלומר, בהינתן המהלך המבורך של איחוד החשבונות הלא פעילים לתוך הפעילים (והורדת דמי הניהול הממוצעים שמשלם אותו לקוח), תמונת דמי הניהול בפנסיה משתפרת, וכנראה שנראה ירידה ניכרת בדמי הניהול הממוצעים בענף, שיתיישרו עם המספרים האמורים של החוסכים הפעילים שאנו מציגים.

כך, תמיד רצוי לשפר את מבנה העלויות לטובת החוסך - ויש עוד מה לעשות עם הדיגיטציה הגוברת, עם יצירת מסלול ברירת מחדל ועם איחוד החשבונות הפנסיוני, אבל, עדיין מדובר בעלות שנמוכה בהרבה מבגמל, ששם יש לקוחות רבים שגובים מהם 1.05%. ועל כך נשאלת עוד שאלה: מה קורה בקרנות ההשתלמות, שם הרף המקסימלי לא הונמך, ובפוליסות החיסכון הטהורות, שנגבים בהן דמי ניהול גבוהים.

חוסר שקיפות בניהול התיקים

ועוד משהו: שוק החיסכון לטווח ארוך נמצא תחת זכוכית מגדלת, ובמרכז תשומת הלב הציבורית כבר שנים. "גלובס" היה הראשון להרים את הנושא הכה משמעותי מבחינת הציבור הישראלי - עלות החיסכון בקרנות הפנסיה, בגמל, בביטוחי המנהלים (המאוד יקרים, היסטורית ובהווה), וגם דרך עמלות הסוכנים וההטבות שלהן הם זכאים. כל אלה תחת הפיקוח של האוצר. אבל לצד הכספים הציבוריים האדירים שמנוהלים באפיקים אלה, מאות מיליארדי שקלים, ישנם עוד שווקים ומפיצים פיננסיים שאנו לא יודעים לגביהם דבר, ושהם רחוקים, ככל הידוע, מלהיות זולים.

במה מדובר? בכ-236 מיליארד שקל שמנוהלים בקרנות הנאמנות, ועוד 255 מיליארד שקל שמנוהלים בחברות לניהול תיקים (ושחלק לא זניח מתוכם שייך קרוב לוודאי למוסדיים שמנהלים חיסכון לטווח ארוך). אלה אמנם חוו שינויים לאורך השנים, אבל יכולת ההשוואה לגביהם ברמת צרכן הקצה - בטח ביחס למערכת של החיסכון לטווח ארוך - למעשה אינה קיימת.

אנו מדברים על חוסר שקיפות בתעשיית ניהול התיקים ברמת הגופים הפעילים בענף, ועל חוסר בהירות ושקיפות בהקשר מסוים של קרנות הנאמנות. בקרנות יש הרבה מאוד שקיפות ביחס לכל קרן וקרן - כלומר, לגבי היצרנים בשוק, תוצאותיהם ואופן התנהלותם. אבל אנחנו מדברים על האופן שבו ההשקעה דרך קרנות נאמנות פועלת לטובת החוסך דרך הגורם המפיץ והמייעץ העיקרי שלו בתחום זה: היועץ בבנק. וכאן אנו נכנסים לשטח לא ממופה.

מדובר בתחומים שאותם מסדירה רשות ני"ע, שאמנם נאבקת בנושאים אלה במורכבות אדירה שנובעת מה"תפירה" של החיסכון האמור לפי צרכיו של כל לקוח ולקוח. אבל בפועל, האם אנו יכולים לדעת היום משהו על איכות מערך ייעוץ ההשקעות בבנקים מבחינת הלקוחות? לא במידה מספקת.

 אומדן לגבי שיעור העמיתים