מבחן דרכים: יונדאי טוסון דור שלישי - טוב שם טוב

זו הייתה הפעם הראשונה שגנבתי רכב. לא הייתה לי ברירה. הייתי חייב. אלמלי גנבתיו, הייתי משתרך עד עצם היום הזה בעקבות אגזוזו של מוביל השיירה הקוריאני. הוא, הקוריאני, היה משוכנע שמאחוריו נוסעת משלחת עולמית של עיתונאים קשי הבנה, חסרי אחריות ופסיכיים. טמבלים שיש להובילם בזהירות, ובמהירות שלא תעלה על 45 קמ"ש בכביש מהיר. סכנת נפשות ממש. זחילה בכביש מהיר מסוכנת לא פחות מדהירה בכביש ליד בית-ספר.

משיקולי הגנה עצמית, יצאתי לעקיפה. משגיח הכשרות הקוריאני הבחין בי מתקרב אליו במסלול שלשמאלו, ומיד שירבב את ידו מבעד לחלון וסימן לי מעבר לאופק. עמי נמלטו עוד כמה וכמה עיתונאים. רובם ישראלים. אלא מה...

הרועה הקוריאני חווה מן הסתם לבטים קשים; האם ינטוש את צאן מרעיתו וירדוף אחרי, או שמא ירפה מאיתנו וימשיך להוליך את הצאן. הוא נשאר עם הצאן, ולנו נקרא דרור-מה.

זה היה באיים הקנריים, לרגל השקתו של יונדאי טוסון חדש. אוטו חשוב ליצרניו, ואוטו חשוב לשוק הישראלי. קרוס-אובר, ככינויין של בריות מן הסוג הזה: חזות סטיישנית, ישיבה מוגבהת, פרצוף קשוח אבל גם רכות ידידותית-למשתמש. תערובת חיננית של שימושיות ופוזה. כבר שנים שפלח המכוניות הזה מאוד אהוד בעולם. ודי בצדק; הוא שימושי, והוא פוזה. מה צריך יותר?

זהו הדור השלישי של הטוסון. לכבוד התחדשותו, השיבו לו את שמו המקורי: טוסון. הדור השני כונה ix35. עתה החליטה ההנהלה להחזיר עטרה ליושנה. היא מן-הסתם יודעת למה.

על העיצוב הוצב המאסטרו פיטר שראייר. מעצב-על שלזכותו רשומות כמה וכמה יצירות מפורסמות ומצליחות. למשל, אודי TT, קיה סול ופיקנטו, החיפושית החדשה, ועוד. הטוסון הוא משימתו הראשונה במסגרת יונדאי (שהיא, כידוע, גם בעל הבית של קיה). ידו וסגנונו בהחלט ניכרים, אך דומני שהוא התאפק קמעה. אולי מחוסר רצון לטלטל יותר מדי מותג מצליח.

החרטום קיבל את הטיפול העמוק ביותר: גריל מגודל, הרבה זויות ואלכסונים, עיניים מלוכסנות ותכשיטי כרום בוהקים. גם האחוריים רועננו, אבל הצדודיות נותרו קצת... סתמיות. לא חלילה מעצבנות או דוחות, אבל גם לא מרתקות יותר מדי. התוצר הסופי, למרות האלכסונים והזויות, די רגוע. לא מהפכה. שפת העיצוב של יונדאי עדיין קרויה בפי היצרן בשם "פיזול נוזלי", או משהו כזה. באותה מידה זה גם יכול היה להיות "נוזל פיסולי", או "פיזול ניסולי". לא יודע מה זה, אבל נשמע מרשים.

העיצוב הפנימי נאה. נוח. רגוע. מוצלח. בסיס הגלגלים שצמח קמעה, מאפשר מרחב נדיב, במידת-מה על חשבון תא המטען. זה אמנם איבד כמה ליטרים של מקום, אבל בקרוס-אוברים זו לא בעיה. מקפלים מושב אחורי, מיישרים את גב המושבים האחוריים (או מעיפים נוסע אחד החוצה) - והכול נפתר.

גם סביבת הנהג נוחה ויעילה, עם מסך גדול ונאה, ארגון נוח של מחוונים וכפתורים, והגה גדוש כפתורים שימושיים. לטעמי כדאי היה לחסוך בתכשיטי הכרום שמעטרים אותו. הם פשוט מיותרים. אבל התא כולו מקרין איכות ואיתנות מעוררי אמון.

המנוע הראשון שפגשתי היה המנוע החדש; 1.6 מוגדש, 177 כוחות סוס, הרבה מומנט (27 קג"מ) זמין כבר בסל"ד נמוך. הוא הוצמד לתיבת הילוכים כפולת מצמדים בת 7 הילוכים, ועל-פי נתוני היצרן הוא גם חסכוני באורח מרשים. בקיצור, כל מה שצריך כדי להצליח.

המנוע הזה שקט, המנוע הזה זריז, המנוע הזה נעים, המנוע הזה לא הסעיר. כך גם הגיר; נבון, צייתן, חלק, מאוד נעים במצב אוטומטי, אך גם בהפעלה ידנית, הוא נשאר מבוית. מן הסתם - בכוונה. ואולי היו אלה הכבישים המתונים והעמוסים שהיקשו עליו לחשוף את מיטבו. כרגע, המנוע הזה לא מיובא לישראל.

עם זאת, החבילה כולה בהחלט ראויה. גם אסתטית וגם מוטורית.

בינתיים הגענו אל מסלול השטח. שם הוסבר לנו בארשת רצינית כי במסלול המסוקס הזה לא יניחו לנו לנהוג. אנחנו לא מוכשרים מספיק. רק מרשלים מטעם היצרן יאחזו בהגה. העיתונאים יישבו לצדו ויסתפקו בפעיות של פחד והתפעלות. בארשת נעלבת ויתרנו. רק אחד מאיתנו שם נפשו בכפו ויצא למסע. נפרדנו ממנו בדמעות. מי יודע אם יחזור. הוא חזר כעבור 10 דקות.

"איך היה?" שאלנו את ההרפתקן. "הייתה ירידה", הוא אמר. "ארוכה?" שאלנו. "7 מטר" הוא אמר. "תלולה?" שאלנו. "כמעט כמו הקסטל", הוא השיב. אז שבנו וגנבנו כמה מכוניות ויצאנו להרים. נופי געש עוצרי נשימה המתינו לנו, וכבישים טובים שהתפתלו ביניהם.

הפעם הייתי עם מנוע 2 ליטר, וגיר אוטומטי לא כפול מצמדים. 155 כוחות סוס. מנוע מהדור הקודם, אבל בהחלט ראוי. התיבה הזאת היתה הססנית, ומנעה מן המנוע לספק את מיטבו. גם ההגה היה קצת עמום (דהיינו - מאוד חשמלי). הכבישים הללו התחננו למעט שובבות. היד נשלחה אל כפתור ה"ספורט", ההגה הגיב בהתקשחות מבורכת, ההילוכים הועברו למצב ידני, והודיתי לאל הרחמן אשר הסית אותו לגנוב את המכונית הזאת ולצאת עימה לשיטוט בהרים.

סוף סוף, הוכיח הטוסון שהבטחות היצרן לדינמיות יתר אינן מלים ריקות. האוטו התנהג מתוק. לפת את האספלט, לא הירבה לגלגל את גופו בסיבובים, וכאשר נשמר המנוע בסל"ד גבוה במקצת - נדמה היה לי שגם הוא נושם לרווחה ונהנה מכל רגע. כאשר הוחזר הגיר למצב אוטומטי ומצב הספורט בוטל, שב הטוסון להיות ילד-טוב-ירושלים מחונך ומיושב. חזרה ל"ספורט" ולמצב ידני, והוא שב ונהייה סייח פרחח. נחמד. שתי מכוניות במחיר של אחת. כמה חבל שלא נהגתי בכבישים האלה עם מנוע ה-1.6 המוגדש. דומני שגם הוא היה חוגג כאן.

הטוסון, לסיכום, הוא אוטו ראוי, ויריב ראוי לספורטאג' של קיה. יהיה מעניין לעקוב אחר המריבה הזאת בין שני הכיסים של אותו בעלבית, ומותר לנחש שהקטטה הזאת תוכרע ליד הקופה.

הכותב היה אורח החברה באיים הקנריים

 יונדאי

חלק מהמתחרות

קיה ספורטאג' 2016

בקרוב ינחת בישראל הדור החדש של הספורטאג', התאום-היריב של הטוסון. גם הוא יצויד במנוע 1.6 ליטר הבסיסי עם תיבה אוטומטית, אולם יהיה חסכוני מהדגם הנוכחי. העיצוב ספורטיבי משל הטוסון, תא הנוסעים שופע היי-טק ורק שאלת המחיר היא בגדר נעלם

ניסן קאשקאי

במחיר של 157 אלף שקל לפני מבצעים, מציע ניסן את הקרוס-אובר האלגנטי שלו. הרכב מעט קטן מהטוסון, אולם מציע תא נוסעים מרווח עם עזרי בטיחות ונוחות מדור אחרון. המנוע הוא 1.2 ליטר טורבו בהספק 115 כ"ס עם תיבה כפולת מצמדים והנעה קדמית

מאזדה CX5

167 אלף שקל הוא מחיר דגם ה-2 ליטר ההתחלתי של מלכת המכירות לשעבר בפלח הקרוס אובר. ל-CX5 יש מראה מרשים, תא נוסעים מרווח שעבר שדרוג מהותי ומנוע וגיר מהטובים בפלח. הביצועים זריזים יחסית ומוניטין האמינות סולידי