דרוש אוברול: מה הסיכוי של פולקסווגן להתאושש?

ריגול תעשייתי, זנות ותשלומי שוחד, זיוף מבחני פליטת מנועי רכב. על פניהן, לשלוש השערוריות הגדולות שטלטלו את פולקסווגן ב-1993, 2005 ו-2015 אין מכנה משותף גדול. ואולם מנהלים בעבר ובהווה בקבוצה, חברי מועצת מנהלים ומשקיעים אומרים שהמשברים מאוחדים בדבר אחד: המערכת, או השיטה של פולקסווגן.

המערכת הזו - תוצר היסטורי ייחודי של הנס הכלכלי הגרמני ("וורטשאפטוונדר") אחרי מלחמת העולם השנייה - בנויה על קשרים עמוקים בין ההנהלה, לעובדים ולפוליטיקאים מקומיים, ומסתבכת עוד יותר על ידי שכבות של בעלו*ת משפחתית. מבחינת האיגודים והפוליטיקאים, המערכת הזו חיונית להגנה על מקומות עבודה ביהלום הכתר התעשייתי של גרמניה. בעיני משקיעים ומומחי התנהלות תאגידית, לעומת זאת, השיטה הזו אחראית לטיפוח תרבות תאגידית דיספונקציונלית בפולקסווגן, ולפגיעה ברווחיותה.

"אנשים מתחילים לפקפק שוב בכל השיטה של VW. החברה הזו היא אחת הסבוכות והמפוקפקות ביותר מבחינת ניהול", אומר הנס הרט, מנהל ב-Hermes Equity Ownership Services, חברה מלונדון שמייצגת בעלי מניות בחברות שונות. "במקרים אחרים יש לך שליטה משפחתית חזקה, אבל כאן יש גם בעלות ממשלתית ועובדים חזקים. זהו תמהיל מורכב מאוד".

אתמול (ד') הפחיתה מודי'ס, סוכנות דירוג האשראי האמריקאית, את דירוג החוב של פולקסווגן, אחרי שהסוכנות היריבה S&P עשתה זאת כבר בחודש שעבר, בין היתר על רקע הקריאות לשינוי מבנה הניהול והמשילות התאגידית של פולקסווגן. מניית החברה ירדה בכ-10% לכ-100 אירו עוד לפני ההודעה, ומפרוץ שערוריית זיופי בדיקות פליטת הגזים של מכוניות החברה בספטמבר, החברה כבר איבדה 24 מיליארד אירו, כשליש משווי השוק שלה.

השערורייה הנוכחית של פולקסווגן התחזקה השבוע, מפני שהיצרנית ניצבת בפני האשמות חדשות של הונאה בתוצאות של בדיקות הפליטה של מכוניותיה. בארה"ב בודקות הרשויות אם החברה התקינה את תוכנות הזיוף של מבחני הפליטה גם בכ-10,000 מכוניות של החברה-הבת היוקרתית פורשה, ובאירופה הודיעה החברה-האם שחשפה בבדיקה פנימית גם אי-דיוקים במדידת רמות הפחמן הדו-חמצני שפולטים 800 אלף כלי רכב שלה - כולל, זו הפעם הראשונה, גם דגמי בנזין, ולא רק דיזל. וכל זה בא אחרי הגילוי ההתחלתי, שב-11 מיליון מכוניות דיזל של החברה והחברות-הבנות ברחבי העולם הותקנה אותה תוכנה להפחתה מלאכותית של רמות זיהום האוויר בבדיקות הרכב.

חיה משונה

הגילויים האחרונים מלבים את השאלות אם הונאת הרשויות והצרכנים בפולקסווגן הייתה שיטתית-מערכתית. משקיעים רבים ועובדים של החברה בעבר ובהווה הגיעו למסקנה שהקבוצה זקוקה לשיפוץ כללי - אוברול בעגת הנהגים. "המערכת של פולקסווגן טעונה ניעור כללי", אומר חבר לשעבר במועצת הפיקוח של החברה (שמקבילה למועצת מנהלים אמריקאית רגילה). "אבל האם אני חושב שזה יקרה? לא, ממש לא. וזה מה שמדאיג אותי לגבי העתיד".

אינגב סלינגסטד, מנכ"ל קרן הנפט הריבונית של נורבגיה שמנהלת 870 מיליארד דולר, הוא אחד מאלו שדוחפים לביצוע ניעור כזה. "אנחנו מקווים כמובן שהאירועים הללו יוכלו להוביל לחשיבה מחודשת מסוימת בחברה על מה שיכול להיות ממשל משילות טוב", הוא אומר.

VW הייתה תמיד חיה משונה. החברה הוקמה על ידי אדולף היטלר ב-1936, חולצה על ידי הצבא הבריטי בתום מלחמת העולם השנייה ואחר כך הופרטה ב-1960. ואולם ממשלת מדינת המחוז של סקסוניה התחתית (ולזמן מה גם הממשלה הפדרלית הגרמנית) קיבלה זכויות בעלות מיוחדות, שהעניקו לה גוש חוסם באסיפות בעלי המניות ומושבים במועצת הניהול של החברה.

בימים אלו, פולקסווגן כבר איננה רק עוד חברה בשליטת מדינה. בעקבות השערורייה של 2005 (ראו מסגרת), משפחות פורשה ופייך - ומאוחר יותר קטאר - הצטרפו לסקסוניה תחתית כבעלות המניות הדומיננטיות של החברה. בד בבד, עובדי החברה צברו כל כך הרבה כוח, שכמה מבקרים אומרים שפולקסווגן מזכירה קואופרטיב, ולא חברה עסקית רגילה.

שלא כמו חברות בארה"ב ובבריטניה, ל-VW אין מועצת מנהלים (דירקטוריון) יחידה. יש לה מועצת פיקוח שאמורה לקבל דיווחים מן ההנהלה, שאחראית בפניה. אבל משקיעים ומומחי משילות אומרים ששערוריית פליטת הגזים מדגימה שלמועצה הזו אין את העצמאות והסמכות לפקח על ההנהלה.

בהתאם לעיקרון הגרמני של קונצנזוס, מחצית ממועצת הפיקוח שמורה לנציגי העובדים. במקרה של פולקסווגן, המושב הוותיק במועצת הפיקוח שייך ליו"ר איגוד עובדי הרכב והמתכות IG Metall, שכיהן גם כיו"ר זמני של הקבוצה כאשר משבר הפליטה פרץ בספטמבר. כל עשרת מושבי העובדים במועצה מוחזקים על ידי עובדים גרמנים.

בצד בעלי המניות של המועצה, הבעיה היא של עצמאות. ארבעה מבין העשרה הם בני משפחות פורשה ופייך (משפחות המייסדים המקוריות של שתי החברות). שניים הם נציגי סקסוניה תחתית ושניים נציגי קטאר. היו"ר החדש, הנס דיטר פוטש, היה עד החודש שעבר סמנכ"ל הכספים של הקבוצה, והוא איש אמונן של שתי המשפחות.

רק דירקטורית אחת - אניקה פלקנגרן, מנכ"לית בנק SEB השבדי - היא מה שניתן לכנות דירקטור מטעם הציבור. לטענת מומחה משילות אחד גם היא אינה כזו, מפני שבנק SEB מייעץ לסקניה, יצרנית הרכב שהיא אחת מ-12 המותגים של פולקסווגן.

במרבית החברות הגרמניות, היו"ר דן בנושאים רגישים עם בעלי המניות תחילה, ומסכים איתם על עמדה משותפת לפני שהוא מביא את העניין בפני מועצת הפיקוח הרחבה. ב-VW, בייחוד תחת היו"ר לשעבר פרדיננד פייך שכיהן מ-2002 עד השנה, המצב הפוך. "פייך ידבר קודם כל עם מועצת העובדים ויסכים איתה על עמדה. אחר כך יציג את העמדה בפני נציגי בעלי המניות", אמר דירקטור לשעבר.

לעתים אפילו זה לא קרה. ב-2005, פייך הצטרף לעמדת מועצת העובדים כדי להבטיח שנציג של IG Metall ימונה למנהל משאבי האנוש בחברה, כנגד רצונם של המנכ"ל שלו ושל רוב נציגי בעלי המניות. המצב הזה יצר אווירה שבה נושאים רגישים נפתרו הרחק ממועצת הפיקוח, וללא פיקוח של ההנהלה. "למעשה, המועצה הייתה קיימת רק לשם הרושם", אומר בכיר לשעבר ב-VW. "לא הייתה להם היכולת להציג שום שאלה טכנית עמוקה - ורואים את זה גם בשערורייה הנוכחית".

תחת פייך - שכיהן גם כמנכ"ל בשנים 1993-2002 והיה במוקד "שערוריית לופז" של ריגול תעשייתי ב-1993 (ראו מסגרת) - העיקרון של קונצנזוס נהפך למשהו דומה יותר לניהול משותף, שבו העובדים שותפים לקבלת ההחלטות. יחד עם הנוכחות של נציג סקסוניה תחתית במועצת הפיקוח, פירוש הדבר היה שפיטורים - בייחוד במפעל הראשי הידוע לשמצה בחוסר יעילותו של פולקסווגן ליד המטה שלה בוולפסבורג - היו טאבו. המבקרים ראו בכך הסכם לא חתום בין פייך לעובדים: הוא הסכים לשימור כל מקומות העבודה בתנאי שנציגי העובדים ישתפו איתו פעולה ביוזמות אחרות שלו.

אחת הדוגמאות ליחסים ההדוקים בין היו"ר לשעבר לעובדים הייתה כאשר גונאר קיליאן, דובר מועצת העובדים בחברה, פרש כדי לעבוד בלשכתו האישית של פייך, וכעבור כמה שנים חזר למועצה כמזכיר הכללי שלה. "קשה להגזים באווירה שהמצב הזה יצר", אומר חבר בוועדת הפיקוח לשעבר. "היה קשה מאוד לעשות כל דבר שפגע בעובדים בסקסוניה תחתית. מעבר לזה, מועצת הפיקוח הייתה מתה כגוף של קבלת החלטות מסודרת".

שאלה של יכולת

חברים בעבר ובהווה במועצת הפיקוח אומרים שלא ידעו דבר על הונאת הפליטה, ומעולם לא דנו במנועים שבהם הותקנה התוכנה הזייפנית. "נושאים של מומחיות טכנית לא היו בשבילנו", אומר חבר מועצה לשעבר. דירקטור נוכחי מביע כעס רב על כך שההנהלה לא דיווחה מאומה למועצת הפיקוח במשך שבועיים בספטמבר, ואומר שהאשמה לא הייתה של מועצת הפיקוח. "השערורייה הזו לא נגעה אפילו בשמץ למועצת הפיקוח", לדבריו.

אחרים אינם מסכימים לכך. כריסטיאן שטרנגר, מומחה למשילות תאגידית, אומר: "מערכת הבקרה של מועצת הפיקוח הייתה לקויה". הוא קורא למינוי 10 חברים חיצוניים מטעם בעלי המניות למועצה הזו. "מה שחיוני כעת הוא טיפול מהותי במועצה הזו. נחוצים שם חברים בעלי משקל שיוכלו להתמודד עם המשפחות, עם מדינת סקסוניה תחתית ועם קטאר".

הרט מ-Hermes Equity Ownership Services, שהוא משקיע פעיל, תומך בהזרמת דם חדש למועצה. "מועצת הפיקוח ממנה את ההנהלה. זה קצת מוזר לומר שלהנהלה אין שום קשר למועצת הפיקוח", הוא אומר. רבים חוששים מכהונתו החדשה של פוטש כיו"ר המועצה - חרף המוניטין הטובים שלו כסמנכ"ל כספים - מפני שהיה חבר במועצת ניהול של החברה במשך כל תקופת השערורייה. "אני חושב שפוטש ייהרס בפרשה הזו", אומר משקיע אחד, ומוסיף שיו"ר מועצת הפיקוח החדשה צריך להיות אדם חיצוני לחברה, שיוכל לבצע רפורמות במועצה הזו.

כמה ניסיונות בעשור האחרון להוציא לפועל שינויים יסודיים בניהול של VW לא צלחו. בעקבות השערורייה של 2005, שבה שכרו בכירים בחברה שירותים של זונות וקנו ויאגרה על חשבונה בעבור חברים במועצת העובדים, ההנהלה ניסתה לפרק את השיטה. שבוע העבודה של ארבעה ימים, 29 שעות, בוטל, ו-וולפגנג ברנהרד, מקצץ עלויות שניהל קודם לכן את המותג פולקסווגן, תכנן לסגור כמה מהפעילויות הפחות רווחיות. ואולם המערכת החזיקה מעמד, מפני שפייך מינה מנהל משאבי אנוש חדש והדיח את המנכ"ל שלו, ולברנהרד נשאר רק להתפטר.

כעבור כמה שנים, ונדלין וידקינג, מנכ"ל פורשה, שנהפכה בעלת המניות הגדולה ביותר בפולקסווגן, הכריז שלא צריכות להיות "פרות קדושות" בחברה. העובדים פירשו את ההכרזה כאיתות לכך שיהיו איומים על מקומות עבודה. למזלם, פורשה נקלעה לבעיות פיננסיות ב-2009, ופייך מיהר לפעול: VW הייתה זו שקנתה את פורשה, יצרנית מכוניות הספורט.

יש המקווים ששערוריית הפליטה תאלץ את VW להשתנות. בראשונה זה שני עשורים, לפייך אין תפקיד רשמי בכיר בקבוצה. הגיע דם חדש בדמותו של מתיאס מולר, מנכ"ל פורשה לשעבר שמונה בחודש שעבר למנכ"ל VW כאשר שערוריית פליטת הגזים אילצה את קודמו, מרטין וינטרקורן, לפרוש. בניצוחו של וינטרקורן, פולקסוגון נהפכה - במילותיו של דירקטור לשעבר בחברה - לדיקטטורה. "שום דעה אחרת לא הורשתה. כולם נהפכו פרנואידים, וחששו להינזף מלמעלה", אומר אותו דירקטור לשעבר.

מולר התחייב לשנות את תרבות הניהול של VW, אבל הוא כבר ניצב בפני שאלות על חלקו בשערורייה החדשה. הרגולטורים בארה"ב טוענים שדגם של פורשה היה מעורב בזיוף בדיקות הפליטה, מה שיכול לאיים על אמינותו של מנכ"ל פורשה לשעבר כמנקה האורוות של פולקסווגן. מולר אומר שהוא רוצה לשמור על החלקים הטובים ביותר בעשיית העסקים של VW, כולל "החתירה לשלמות". הוא גם מילא חלק בתכנון מבנה ארגוני חדש לקבוצת פולקסווגן, שבו 12 המותגים שלה יקבלו יותר סמכויות ואחריות. "נקודת המפתח היא שהנהלת הקבוצה תהיה מבוזרת במידה רבה יותר בעתיד", הוא אמר בחודש שעבר.

זו התפתחות קריטית במיוחד למותג הראשי VW, שבעיותיו בארה"ב יצרו את השערורייה הנוכחית. גם למותג הזה יש בוס חדש, הרברט דיס, בכיר לשעבר בב.מ.וו., שירש ערימה של בעיות - החל ברווחיות חלשה וכלה במכירות חלשות בארה"ב. בכיר בפולקסווגן אומר כי דיס היה בהלם כשסייר בראשונה במפעל פולקסווגן בוולפסבורג. "הוא היה כל כך מוטרד, והניע את ראשו מצד לצד. הכול נראה לו כה בלתי יעיל".

גם הנהלת פולקסווגן יודעת מה אפשרי ומה לא. הכרזותיו של מולר היו דומות לאלה של ברנד אוסטרלו וסטפן ווייל, יו"ר מועצת העובדים בחברה וראש ממשלת סקסוניה תחתית. השלושה סיירו יחד במפעל החברה בוולפסבורג, במפגן שנועד להרגיע את העובדים. "אנחנו זקוקים לתרבות חדשה, עד כאן זה נכון", אומר מנהל בכיר. "אבל לשנות את השיטה של פולקסווגן, להרגיז את העובדים בסקסוניה - אני לא חושב שיש לנו את הזמן או הכוח לעשות את זה. אלה הן המגבלות שאתה צריך לקבל כשאתה מנהל את VW".

היסטוריה של שערוריות

ריגול, זנות וגזים רעילים באולם הייצור

■ פרשת לופז (1993): פרדיננד פייך, מנכ"ל פולקסווגן החדש באותה עת, משיק את אחד המאבקים הקשים בתולדות תעשיית הרכב, כשהוא מפתה את חוזה איגנסיו לופז לעבור לחברה מג'נרל מוטורס. מבול של עלבונות, תביעות וחקירות פליליות מגיע אחרי ה"חטיפה" הזו, עם טענות לריגול תעשייתי, גניבת מסמכים והפרת פטנטים. ללופז יש מוניטין של סחיטת חיסכון מספקים על ידי ביטול חוזים ארוכים והפחתה ללא רחמים של עלויות. פייך מעוניין שהוא יסייע לחלץ את פולקסווגן מהכבדות שלה בשנות ה-90. העוינות מסתיימת רק כאשר לופז נאלץ לפרוש מהיצרנית הגרמנית.

■ שערוריית הזנות והשוחד (2005): יחסיה החמים של פולקסווגן עם מועצת העובדים שלה, שאמורה לייצג את האינטרסים של העובדים, היו במרכז שתי שערוריות שפרצו ב-2005. קלאוס פולקרט, אז יו"ר המועצה הזו, נמצא אשם בהפרת אמון על קבלת בונוס לא חוקי של כמעט 2 מיליון אירו מפטר הרץ, חבר הנהלת החברה. השערורייה השנייה עסקה בנסיעות לחו"ל של חברי מועצת העובדים שבהן שולבו בילויים עם זונות בלאס וגאס, מסעות קניות לרעיות חברי המועצה ואפילו כיסוי עלויות ויאגרה לחברי מועצה שנזקקו לכך. פייך, שכיהן אז כיו"ר פולקסווגן, אמר בבית המשפט שהמקרים המצערים היו "חריגות" שעליהן לא ידע דבר.

■ שערוריית פליטות הגזים הרעילים (2015): המזיקה ביותר מבין השלוש. פרצה ב-18 בספטמבר השנה, כאשר הסוכנות האמריקנית להגנת הסביבה, EPA, דיווחה שפולקסווגן הודתה בהונאת בדיקות הפליטה של מנועי מכוניות דיזל שלה, שבפועל פלטו הרבה יותר גז רעיל מהמותר. התברר שכ-11 מיליון כלי רכב ברחבי העולם מכילים את התוכנה הרמאית המיוחדת שזייפה את תוצאות הבדיקות. אנליסטים מעריכים שעלויות התביעות, הקנסות והתיקונים עשויות להגיע ל-30 מיליארד דולר. היצרנית חשפה השבוע בעיות דומות גם בכ-800 אלף מכוניות עם מנועי בנזין, כולל דגמי פולו, ג'טה, פסאט ואאודי, באירופה.

 בעלי המניות בפולקסווגן