Sexwitch: sexwitch
זה אחד הניסיונות היותר מעניינים ומעצבנים בשנים האחרונות ברוק. חבירה של נטאשה קאן, 36, אמנית בריטית נהדרת שבדרך-כלל מכונה בימתית "Bat for lashes", למפיק דן קרי וללהקה פסיכדלית מברייטון בשם Toy.
קאן היא בת לאם אנגלייה ולאב פקיסטני, ואם באלבומיה הסדירים מוצאה האסיאתי פחות מודגש יצירתית, הפרויקט הזה, שכולו הוקלט תוך יום, בטייק אחד לכל שיר, נולד משאיפה למפגש חופשי בין מזרח ומערב. יש בו שני שירים מאיראן, שניים ממרוקו, אחד מתאילנד ועוד אחד מארה"ב.
לפני שנתיים החבורה הזו של הזמרת, הלהקה והמפיק, כבר הקליטו יחד שיר איראני. הפעם המשיכה אל המבנים, הסולמות והמדיטטיביות של המוזיקה מחצי הכדור המזרחי משתרעת על 6 קטעים, שלמרות מקורותיהם הרחוקים זה מזה, די קרובים בתוצאתם הצלילית. אלה ג'מים פסיכדליים, מאד חזרתיים, שבשלב כלשהו בכל אחד מהם קאן נוטשת את הטקסטים המתורגמים לאנגלית לטובת קישוטים ואלתורים קוליים נטולי מילים.
לדבריה, השחרור שחשה בהגשה של החלקים האלה גרם לה לחשוב על הכותרת ללהקה ולאלבום, כאילו שהיא פורצת כאן גבולות של מותר ואסור, מתירה רסנים וחוגגת את היצריות שלה.
לכאורה, אמור לקרות כאן משהו משחרר: קבוצת בריטים עם משיכה עזה לחדשנות ניגשת לקטעים מתרבויות רחוקות כדי להשתעשע או להשתגע איתם. הבעיה היחידה היא שבמקום להישמע משחרר, זה בעיקר משעמם.
גם על רקע הנועזות, היצירות וההישגים של אמנים מערביים אחרים שעשו אותו הדבר, מהביטלס דרך טוקינג הדס ופיטר גבריאל בואך בני מהגרים אסייתיים באנגליה באלף הנוכחי כמו מ.י.ה. ואז'יאן דאב פאנדיישן. אבל הרב-תרבותיות הזו נשמעת קלושה במיוחד כאן ועכשיו, גם משום שאצלנו, במוזיקה הישראלית, נעשים שילובים כאלה שעולים אלף מונים על החיוורון של קאן וטוי וקרי. ברי סחרוף, דודו טסה, שי צברי, לירון עמרם, א-ווה וישראלים רבים אחרים מחברים את המזרח עם המערב בדרכים הרבה יותר ייחודיות, מסעירות, חדשניות ויצריות מאלה של "מכשפת המין".
האלבום הזה כבר ספג ביקורות על נצלנות קולוניאליסטית של אוצרות תרבות ועל כך שלגבי אחד מהשירים האירניים נפלה טעות והוא יוחס לאמן הלא נכון. מאידך, קאן וחבריה גם שובחו על התעוזה לנסות ולקדם מוזיקלית דיאלוג שבמקומות אחרים, מחוץ למוזיקה, מתנהל היום באופנים פחות תרבותיים והרבה יותר אלימים.
נדמה כי לקאן ולשות' תספיק דקה של האזנה ל"אדומי השפתות" של סחרוף ורע מוכיח או האלבום האחרון של דודו טסה, כדי להבין עד כמה הישראלים הרחיקו יותר מהם, בכל קינה-מידה אמנותי אפשרי.
* ציון: 5
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
