היום מלאו 44 שנה ליציאתו של אחד האלבומים הכי גדולים, בכל מובן אפשרי, בתולדות הרוק, הרביעי של לד זפלין. זהו אלבום האולפן השני הכי נמכר בארה"ב, קודם לו ברשימה רק "מותחן של מייקל ג'קסון", והוא ניצב במקום העשירי ברשימת האלבומים הכי נמכרים בכל הזמנים ברחבי העולם.
"לד זפלין 4" הגיע אחרי 3 אלבומים נשגבים אף הם, כשהוא נטול שם, ובמקום שמות חברי הלהקה מופיעים על העטיפה רק סמלים מיסטיים. כמעט כל שיר בו הפך קלאסיקה מיידית ונותר נצחי. מאנרגיות הרוק של "Black dog" ו-"Rocknroll", דרך הפולק
של "The Battle of Evermore" ועד לסיום של "When the Levee Breaks" עם דגימת התופים הכי פופולרית של נגן לבן, "לד זפלין 4" היה מפגן שיא של כתיבה וביצוע עבור אחת הלהקות הטובות ברוק.
אם רוברט פלאנט, ג'ימי פייג', ג'ון פול ג'ונס וג'ון בונהאם המנוח היו גם מצטיינים ככותבי מילים, הם היו מתחרים על כתר הלהקה הטובה של כל הזמנים. וכמובן, האלבום גם כלל את אחד מהמנוני הרוק הכי מוכרים, אהובים, מנוגנים ומושמצים, "Stairway to Heaven".
אפשר רק לקנא קשות במי שמעולם לא שמעו את האלבום הזה ועומדים לעבור חוויית האזנה מעוררת השתאות. אלבום שעד היום נותר עצום.
המספרים של
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
