על מה ישוחחו נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ואורחו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, בפגישתם הערב, ב-17:30 לפי שעון ישראל, בבית הלבן? בעוד שדוברים ישראלים מדגישים את בקשת ישראל להגדיל את הסיוע הצבאי השנתי (ב-60% לפי אחד הדיווחים) למימון מערכות נשק מתקדמות, האג'נדה שפירסם אמש (א') ממשל אובמה לפגישה אינה מזכיר כלל את סוגיית הסיוע לישראל.
על-פי הודעת הבית הלבן, "הנשיא מצפה לדון עם ראש הממשלה על סוגיות ביטחון אזורי, לרבות יישום ההסכם למניעת נשק גרעיני מאיראן ובלימת הפעולות של טהראן לערעור היציבות. הנשיא מצפה לדון גם על יחסי ישראל עם הפלסטינים, המצב ברצועת עזה והגדה המערבית, והצורך בקידום אמיתי של פתרון שתי מדינות".
אין להסיק מההודעה שנושא הסיוע לישראל לא יעלה. הוא בוודאי יידון. ההודעה האמריקאית רק מדגישה מה ניצב בראש סולם הקדימויות של הבית הלבן.
ובתזכורת לחיכוכים המתמשכים בין ממשל אובמה לממשלת ישראל, מתח סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, ביקורת קשה ביותר על ההתבטאויות של רן ברץ, שמונה לראש מערך ההסברה הלאומי, נגד אובמה, אם כי הוא לא נקב בשמו. בכנס של יהודים רפורמים באורלנדו, פלורידה, בסוף השבוע, אמר ביידן: "אין שום מחילה, ולא צריכה להיות שום סובלנות כלפי עובד של ממשלת ישראל, או חבר בה, שמתייחס לנשיא ארה"ב במונחים פוגעניים. נקודה. נקודה. נקודה. אין שום הצדקה לכך שדובר ישראלי רשמי ישפיל את שר-החוץ (האמריקאי) שעובד קשה כל כך, זמן רב כל כך, למען ביטחון ישראל". הקהל הריע ממושכות לדברים. ביידן הוסיף: "חרף ההתבטאויות הנוראות האלה, אף אחד, אף אחד אינו יכול לחתור תחת היחסים בין ארה"ב לישראל וביטחונה של ישראל היהודית והדמוקרטית".
בכל זאת, רוב נאום ביידן שפע תמיכה בישראל, לרבות התחייבות של הממשל להוסיף ולהיאבק במאמצים לשלול לגיטימציה מישראל, ואזהרה שאם איראן תנסה להפר את תנאי ההסכם הגרעיני, הסנקציות נגדה יחודשו מיד, ואם היא אכן תפר את ההסכם - כל האופציות, לרבות "שימוש בכח צבאי", נותרות על השולחן כדי למנוע מטהראן להניח ידה על נשק גרעיני.
במאמר ב"פוליטיקו" מנתח הדיפלומט האמריקאי הותיק דניס רוס את האג'נדה הפוטנציאלית של פגישת אובמה - נתניהו הערב. הוא כותב: "לבטח יהיה דיון על הפלסטינים. בעוד שאובמה יביע אהדה לישראל בגלל (גל הטרור) שעמו היא מתמודדת עתה, אין ספק שהוא יתקשה לא לומר לנתניהו, בחלק הפרטי של שיחתם, שהוא, אובמה, הזהיר את נתניהו בעבר מתוצאות ההתעקשות הנוקשה של ישראל ומציפייתה שהפלסטינים יוסיפו להחריש".
"בהתחשב במתיחות הברורה שמאפיינת את יחסיהם ובהשקפות העולם השונות שלהם, האם אפשר ששני המנהיגים יצליחו להידבר ולהתפשר? התשובה היא כן, בהתחשב בכך שבעיצומה של המחלוקת עם ישראל על ההסכם על איראן, שלח אובמה התחייבויות מפורטות בכתב למחוקקים בקונגרס לגבי ביטחונה של ישראל... נתניהו, מצידו, זקוק להראות לעולם שישראל אינה לבדה ושארה"ב תומכת בה דווקא עתה, בתקופה של התקפות יום-יומיות עליה".
לדברי רוס, הפגישה צריכה להניב הסכמות על לפחות שלוש נקודות:
- חיזוק מנגנון הרתעה כדי שהאיראנים יבינו שהפרת ההסכם הגרעיני תעלה להם ביוקר.
- יצירת תמריצים, ובמקביל מנגנוני הרתעה, שיניעו מדינות אחרות באזור, כגון סעודיה וטורקיה, לא לנסות להפוך את עצמן למדינות סף גרעיניות,
- להכין תכניות חירום כדי לבלום מאמצים איראנים לערער את היציבות האזורית.
ובינתיים מפרסם "ניו יורק טיימס" כתבה ארוכה שמתארת בפרוטרוט את המעלות והמורדות של יחסי אובמה - נתניהו. בין השאר מצטטת הכתבה את עוזי ארד, לשעבר היועץ לביטחון, כדלקמן: "לא היה נושא ספציפי שחולל את הקרע. מדובר בתהליך הדרגתי, שהלך והרחיב את הקרע לאורך זמן. קרוב לודאי שההיסטוריה תראה ששני המנהיגים כשלו בניהול היחסים ביניהם. זו לא אשמת צד אחד בלבד".
ידידים ומבקרים של אובמה, שמצוטטים בכתבה, אומרים שהוא מעולם לא היה ער מספיק לרגישויות שמאפיינות את הברית עם ישראל. אובמה לא נודע אף פעם ביחסים חמים עם מנהיגים זרים, והוא התקשה להבין מדוע נתניהו אינו בוטח בו. במקרים מסוימים, החלטות שקיבל אובמה רק הרעו את המצב מפני שהוא לא הכין את נתניהו מראש להחלטות אלה.
נתניהו, מצדו, נטה להעניק את הפרשנוית השליליות ביותר, המשלהבות ביותר, להחלטות המדיניות של אובמה, במקום לנסות להדגיש את המכנים המשותפים, אמרו יועציו של ראש הממשלה ל"טיימס". החשדות של רה"מ לובו עוד יותר ע"י מחוקקים רפובליקנים ומעניקי חסות שמרנים, כגון שלדון אלדסון, שיש להם קובלנית משלהם כלפי הנשיא.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.