גם אתה, אובמה?

הנשיא אובמה, אני מצטער לומר, הנחיל לי אכזבה הבוקר (ג'). לא, לא קשור בכלל לפגישה שלו עם נתניהו, או לאיארן או כל דבר כזה. זה הפייסבוק שאכזב אותי. הבוקר קראתי שאובמה פתח שם חשבון. אני מניח שבתחום העיסוק שלו, ואולי במיוחד בארה"ב, זה כמעט הכרח, שבלי זה אולי אין בכלל זכות קיום בפוליטיקה. אבל בכל זאת, אני מצטער לראות שאדם ברמתו ובתפקידו מצטרף אל הדבר הזה.

בוודאי כבר הבנתם שלי אין חשבון בפייסבוק או בכל דבר אחר שנקרא רשת חברתית. ניסיתי, אבל מהר מאוד ברחתי, כאשר הבנתי שמדובר במפלצת זוללת זמן ואנרגיות, והרגשתי כי בזמן הזה אני מעדיף לעשות דברים אחרים. אבל אני מבין, מאוד מבין, את אלה שמרגישים אחרת, והם כמובן הרוב הגדול, המכריע, האינסופי. מי שזה מעניין אותו, מי שזה הקטע שלו, שיהיה לו לבריאות.

תובנות מבדרות ועשירות

אני גם לא בא לטעון כאן על ההתלהמויות בפייסבוק. הן קיימות לא רק ברשת הזאת אלא לכל אורך ורוחב האינטרנט. אני גם לא רוצה להתבכיין על ההתמכרות, שהיא אמנם גדולה, אבל יש גרועות ממנה. ואולי אפילו ההתמכרות הזאת ממתנת את האחרות, היותר מזיקות. יתרה מכך, לאשתי נילי כן יש חשבון, ומדי פעם היא מקריאה לי מתוכו, ולפעמים זה מאוד נחמד, ולפעמים נדירות יותר יש אפילו תובנות מבדרות ומעשירות.

לייק שמייק

ההתנגדות שלי לרשתות החברתיות נובעת מכך שהן מעודדות, מחנכות, דוחפות, לחשיבה שטחית וחפוזה. אנשים מתרגלים להגיב מהר, בנקישה אחת, בכמה מילים - ומיד. קוראים משהו, לא נעצרים לחשוב עליו, להרהר בו, אלא מיד להגיב. לייק, שמייק וכל השאר. אין זמן כי יש עוד המון אייטמים ש"אסור" לוותר עליהם, ואי אפשר, וגם לא רוצים, להתעכב. גם כאשר הנושא הוא הרה עולם צריך להגיב צ'יק-צ'ק, ולעבור הלאה.

מי שמתרגל לכתוב או להגיב ללא מחשבה וללא בדיקה, עושה זאת גם בעבודתו, בביתו, עם חבריו, בכל מקום אחר. הוא הופך להיות אדם כזה. בכל התחומים. את המוח שמים בצד, כי הוא רק מעכב, ולמה בכלל צריך אותו כאשר אפשר לומר ולכתוב כל מה שעולה על המחשב מבלי, בעצם, שזה ישנה למישהו. לכן אנחנו רואים איך אנשים רציניים בדרך כלל, ביניהם גם שרים, מוציאים מתחת ידם פוסטים לגמרי דביליים.

ואני באמת לא רוצה כרגע לדבר על הוולגריות, ההסתה וכל השאר. אני חושב שהדבר הזה, ההרגל לא לחשוב, צריך להספיק כדי לעשות חשבון אם הרשתות שוות את הנזק שהן גורמות לנו.