אוכלים בחוץ: מסעדה חדשה בת"א שכדאי לבקר בה

חניון הרכבת בצומת הרחובות דרך מנחם בגין והרכבת בתל-אביב הוא אחד החניונים, ובעצם המקומות בכלל, הכי לא נעימים בתל-אביב. יש כאלה, ואני ביניהם, המחבבים אסתטיקה של חניונים. אנשים כאלה, כמוני, ימצאו חן רב בעיצובו המוזר של החניון הזה. ארוך מאוד עם קומת גג יוצאת דופן מעל מפלס הכניסה. ועדיין, גם הם, וגם אני, יתקשו שלא להבחין בחסרי הבית הישנים כאן לפעמים בין המכוניות וביניהם כאלה העושים מיני מעשים שונים ומשונים. לא נעים.

מעבר לכביש היה פעם גשר. גשר מעריב.

מעל החניון הוותיק הזה מתנשא מגדל עצום. מתחתיו שלטי פרסומת ענקיים ונצחיים.

לפני כמה שבועות נפער חור ענק באחד השלטים. מאחוריו התגלתה, הפלא ופלא, מסעדה. מסעדה ענקית בתוך האנגר גדול. מגזינו. המסעדה החדשה של האחים ירזין.

כתבתי כאן כבר לא מעט פעמים שאיני בר-סמכא בענייני עיצוב. זה לא אומר שאין לי טעם ועיניים בראש. מגזינו היא אחת המסעדות הכי מדליקות בתל-אביב. לא פחות. אל העיצוב התעשייתי האורבני, שמרכיביו המרכזיים הם העמודים החשופים ותעלות המיזוג הגלויות, מצטרפים שלל פיצ'פקעס אמריקאיים כמו פוסטרים ושלטים, ופולניים - כמו ואזות ואגרטלים מזכוכית צבעונית.

הוסיפו לזה את המטבח הפתוח ואת טבון הפיצות האימתני, המוזיקה המעודכנת והצוות הצעיר (והקצת מבולבל), ותקבלו מקום שכל הווייתו זועקת סטוץ. סליחה על המילה המיושנת. מקום מגניב שכזה. עכשיו רק נותר לקוות שהפיצרייה המשודרגת הזו, וזה בדיוק מה שזה, תספק גם את הסחורה בתחום האוכל.

התחלנו עם כמה מנות פתיחה קטנות. סלט שומר, צנוניות, ארוגולה ותפוז התגלה כשיחוק אמיתי. הוא הזכיר לי מאוד את הסלטים שאני מכין בבית. אני מתכוון כמובן למחמאה גדולה. לא לי. למקום. גם אתם הייתם מכינים את זה בדיוק כך בבית שלכם. טרי, רענן, פריך ופציח. ירקות טריים שבטריים, תיבול פשוט מאוד של רוטב וינגרט קלאסי בלי תוספות מיותרות, מלבד מעט פרוסות שקדים קלויות, שהיוו יופי של קונטרה לירקות ובקיצור - בומבה של סלט.

קוביות דג קוד מטוגנות בבלילת בירה עם המון פטרוזיליה קצוצה וקוביות מלפפונים חמוצים או בקיצור - פיש אנד צ'יפס בלי הצ'יפס, היו עוד מנת פתיחה טובה מאוד. כל-כך טובה שכמעט הזמנתי עוד סיבוב.

הנוער הזמין המבורגר שרימפס, שהגיע עם איולי מייפל. לשמחתנו, המייפל כמעט שלא הורגש, ומה שכן הודגש הוא טעם ימי בולט של החסילונים. קצת חסה, קצת עגבנייה, יופי של המבורגר, משרימפס.

צלע המילנז, צלע בשר לבן (כולל העצם) בציפוי פירורי לחם וביצה היו גם הם יופי של מנה, עסיסית ופריכה בו זמנית. קצת לימון מעל, והנה לכם שניצל מקורי ולא שגרתי, לפחות לא בנוף השניצלים המשעמם שלנו.

גם הפיצה לא קטלה קנים. שלל פטריות ובייקון מעל הבצק הטוב ורוטב העגבניות והגבינה עשו את העבודה.

קינחנו במוס שוקולד עשיר עם תוספת מיותרת (לפחות לטעמו של בעל השמחה, הלוא הוא בני הצעיר, שאינו מחבב תוספות מיותרות למוס שלו) - שערות חלבה ופיסטוקים. לי זה פחות הפריע.

עוגת קראק פאי - עוגת שיבולת שועל אמריקאית קלאסית, שהפכה ללהיט גדול בתל-אביב בזמן האחרון, הייתה עוד קינוח מצוין.

אין שום בשורה גדולה במגזינו, וגם לא צריכה להיות. רק אוכל מהיר, לא יקר והגון. איכשהו, נדמה שמכל המטבחים שהאחים ירזין שלחו ושולחים בם את ידם (אמריקאי במוזס, מקסיקני בטאקריה ובמקסיקלי ועוד כמה) הם הכי "באלמנט שלהם" כשהם מתעסקים עם אוכל איטלקי. נכון, אני לא ממש מת על הפיצה של טוני וספה מבית היוצר שלהם (מדוע באמת לא להעתיק את הפיצות המצוינות של מגזינו גם לשם?), אבל האוכל שהם מגישים במסעדת קפה איטליה הוותיקה והטובה שלהם, ועכשיו גם במגזינו, הוא בהחלט אופציה איטלקית טובה, מכובדת וטעימה בסצנה השוקקת הזו. מדובר ביופי של מקום, שאף שבשבע בערב הוא מלא בעיקר בדודים ובדודות מזדקנים - שזה בסדר גמור כמובן, גם אני כבר סוג של דוד כזה - ברור בהחלט שיש לו כל הנתונים להפוך לסטוץ לוהט במיוחד בלילות החורף התל-אביביים הקרובים. עכשיו נותר רק לקוות שה"מצב" ישתפר. בינתיים, גם זו דרך לשרוד אותו.

כדאי להכיר

דג הקוד, המוכר אצל הוותיקים שבינינו כבקלה, ונצרך אצלנו בדרך כלל בעיקר בגרסתו הקפואה, הוא דג מים קרים המגיע אלינו מאזורים קרים באוקיינוסים (השקט והאטלנטי). עוד שם פחות נפוץ - מרלוזה. בשרו הלבן ומרקמו המוצק הופכים אותו לדג קלאסי לפיש אנד צ'יפס.

מגזינו

פרטים: דרך מנחם בגין 21, תל-אביב; טל' 03-7570535, א'-ש' 18:00-00:00

מחירים: סלט שומר ותפוזים - 38 שקל, קוד מטוגן - 40 שקל, המבורגר שרימפס - 48 שקל, צלע מילנז - 52 שקל, פיצה פטריות ובייקון - 54 שקל, מוס שוקולד - 40 שקל, קראק פאי - 40 שקל

השורה התחתונה: טוב