ניתוק אקספרס

מעלית שירות. לפני שלוש שנים סיפרנו כאן על המעלית הפרטית של גיל שרון, המנכ"ל הוותיק של פלאפון שינהל בקרוב את דיסקונט השקעות מקבוצת איי.די.בי. שרון, עם קומץ מנהלים בכירים, החזיק מפתח כבאים קטן שאפשר לו להסב את מעלית השירות למונית ספיישל בלי עצירות, מהחניון היישר אל הקומה השישית במטה פלאפון בגבעתיים. ככה הוא לא היה צריך להיתקל בעובדים, לעשות את עצמו סחבק, להגיד בוקר טוב לרותי מהמכירות או למיכאל מחטיבת ההנדסה. הוא עשה כך את דרכו מדי יום, בלי הפרעות מצד הטיפוסים האלה בקומות התחתונות. בשיא הרווחיות של החברה, בעידן שקדם לרפורמת הסלולר, הוא חילק להם מסננת פסטה כשי לחג. הם גמלו לו בסוף בהקמת ועד, גברו על ניסיון הדיכוי מצדו וגררו אותו לטקס חתימה חגיגי על הסכם קיבוצי בבית הוועד הפועל. לא פחות. את מסננת הפסטה, למקרה שתהיתם, הם החליפו בנופש שנתי ליוון. אבל המעלית הפרטית של שרון לא עוצרת גם עכשיו. היא לא צריכה לעצור בעולם שרואה רק מספרים ולא את האנשים שעושים אותם. חבילת מניות בשווי 44 מיליון שקל סידרו לו בדירקטוריון של דסק"ש, בצד 200 אלף שקל בחודש, צמודים למדד. אתם לא רוצים הרי ששכר המנכ"ל יישחק, חלילה, משל היה אחד מאותם אנשי המעמד הבינוני שלא רצה לפגוש במעלית. אם יתפטר, קובע ההסכם, עליו להודיע שלושה חודשים מראש, שזה סביר והגיוני. אבל אם יפוטר, תחזיקו חזק, תשלם לו דסק"ש לא פחות מ-9 משכורות. וזה לא תשע משכורות שלכם, זה תשע משכורות שלו.

יום ולילה. אל המעלית של גיל שרון הצטרפו השבוע גם חברי הכנסת הנכבדים של העם הנבחר. להם אין אפילו דירקטוריון שקובע את השכר, הם קובעים אותו לעצמם. כן, אם המעלית של שרון היא בועה, אז זו של נבחרי הציבור שלנו היא כדור פורח, מלא באוויר חם. ח"כ אורן חזן, דור שני למופת של אתיקה, הדף את חברי הכנסת ה"פופוליסטים" כדבריו, אנשי המחנה הציוני, מרצ ויש עתיד, שהעזו להתנגד למהלך. "זה פופולרי לפגוע בח"כים, מכפישים אנשים שעובדים מהבוקר עד הלילה", אמר חזן, שרק לפני שבוע הודיע כי ייעדר מהצבעה חשובה על תקציב המדינה בוועדת הכספים כי הוא יורד לאילת. למעשה, ועדה ציבורית בראשות הפרופ' חיים לוי המליצה לחברי הכנסת לאמץ מנגנון הצמדה למדד בדיוק כמו זה של גיל שרון, מנגנון שלא ממש קיים אצל שכירים בני תמותה, ולהפסיק את ההצמדה לשכר הממוצע במשק. ההצמדה הזאת, כדי לסבר את האוזן, הקפיצה את השכר של הח"כים בעשרת אלפים שקלים בתוך עשור. והממוצע, אתם מכירים כבר את הטריק, תמיד משקר. הוא מבטא מצד אחד את העלייה בשכר הבכירים ומצד אחר את העלייה בשכר המינימום, שכרם של העובדים החלשים. זה מה שנקרא: ליהנות מכל העולמות.

מאחורייך, מירי. גם מנכ"ל החברה לישראל, ניר גלעד, יכול לזכות בכרטיס "הנוסע המתמיד" במעלית של שרון. השכר שלו בשמים בלי קשר לביצועים, רמת הניתוק שלו מהקרקע יכולה להתחרות רק בזו של אורן חזן והאיומים שלו בפיטורי עובדים בכל פעם שהרגולטור עושה קצת שריר מול כימיקלים לישראל הם שערורייה שכבר מזמן צריך היה לשים לה סוף. ובכל זאת, ההופעה האומללה שלו השבוע בכנסת, שבה השווה את עצמו לבן גוריון מודל 2015, הייתה עוד פחות גרועה מזו של ח"כ תמר זנדברג (מרצ). רמת הוולגריות שיצאה ממנה בעימות מול גלעד מביישת אותה, את הכנסת ואת המחנה שהיא אמורה לייצג. הבוז והשנאה המוחצנת שפורצת בכל פעם שנציג הסקטור העסקי מגיע אל אחת מוועדות הכנסת כבר מזמן עברו כל גבול, אבל נדמה שזנדברג מצליחה (ולא בפעם הראשונה) לשבור שיאים, לעקוף את מירי רגב משמאל.

ביבי קינג. נהגו לומר על יאסר ערפאת שאם רוצים לדעת מה הוא באמת חושב, רצוי להאזין לנאומיו הסוחפים בערבית ולא למלמוליו המגומגמים באנגלית. ובכן, עם נתניהו הבעיה חמורה יותר: הוא משקר נהדר גם בעברית וגם באנגלית. שבת שלום.