הכלכלן הראשי בלאומי מסביר למה ההשקעות בישראל צנחו

גוברים הסיכויים כי המשק ייקלע למשבר בנוסח האינתיפאדה השנייה כתוצאה משילוב בין הרעה ביטחונית מתמשכת וסנקציות על הסחר הישראלי, כך מעריך גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי.

בריאיון ל"גלובס" לסיכום שנת 2015, מציג בפמן השקפה פסימית לגבי מצב המשק ומודה כי הכלכלנים הופתעו השנה לרעה מחולשת הייצוא והנפילה בהשקעות, שהושפעו לדעתו מחוזקו המתמשך של השקל. הוא מזהיר כי הסיבות לחולשת המשק הן בחלקן הגדול מקומיות, בניגוד למי שמאשים בכך את 'ההאטה הכלכלית בעולם, וכי למרות הציפיות לירידת מחירים בשוק הנדל"ן - הסימנים אינם מעידים על סופה של מגמת ההתייקרויות.

האזהרה של בפמן מפני השפעותיה הכלכליות של הדרדרות ביטחונית ומדינית באה כשהמשק כבר נמצא במצב של חולשה יחסית, וגם על רקע שאננות מסוימת שנוצרה כלפי אירועים ביטחוניים, בגלל התאוששות מהירה יחסית של המשק ממלחמת לבנון השנייה ואירועים דומים.

- נוצרה תחושה שלאירועים ביטחוניים יש אפקט קצר מועד על צמיחת המשק ובטווח הארוך מדובר בלא יותר מ"מכה קלה בכנף".

"בדקנו את ההשפעה שהייתה לאירועים ביטחוניים בעבר, כמו מלחמת לבנון השנייה, על התיירות לישראל. אנחנו רואים ירידה פחות או יותר דומה, מרמה של 100 לפני המשבר זה יורד ל-90, ואז זה מתחיל לעלות ובדרך כלל חוזר ל-100 אחרי שנה וחצי. בסיבוב הנוכחי (מאז מבצע צוק איתן בקיץ 2014, ע"ב), אנחנו רואים שזה לא מתאושש כמו באפיזודות קודמות, גם משום שהיה בדרך את הסיפור של המשבר הכלכלי ברוסיה - ויש הרבה תיירות מרוסיה שמגיעה הנה פחות. בנתונים שיש לנו עדיין לא רואים את השפעת האירועים האחרונים, כך שסביר להניח שהפער לא רק שלא ייסגר - אלא כנראה עוד יתרחב".

בפמן סבור כי ההתמקדות בעוצמתו של האירוע הביטחוני מטעה, משום שלמשך האירוע יש השפעה גדולה יותר מאשר לעוצמת האירוע. "אם אנחנו מדברים על הנושא של הרעה הביטחונית", אומר בפמן, "ההשפעה על המשק הישראלי היא לא השפעה ליניארית והיא יכולה להיות חמורה במיוחד כפונקציה של משך האירוע. אם זה גם בא לידי ביטוי במה שנקרא להם בעדינות 'חסמים אדמיניסטרטיביים שנוגעים לסחר של ישראל', אז זה הופך להיות תרחיש יותר גרוע. אם חס וחלילה מצטרף לזה מצב שבו התנאים הכלכליים בעולם מורעים, פורץ איזה שהוא משבר או משהו דומה, בכלל מקבלים משהו שהוא מאוד מזכיר בעוצמתו את אירועי 2001-2002-2003, האינתיפאדה השנייה".

בפמן מדגיש כי תרחיש המשבר שעליו הוא מדבר עדיין איננו התרחיש המוביל או המרכזי - בתואר הזה ממשיכה להחזיק התחזית של משרד האוצר, בנק ישראל וגופים בינלאומיים, כמו קרן המטבע וה-OECD, הצופים את המשך הצמיחה במשק בשיעור של כ-3% ב-2016 והתאוששות בייצוא ובהשקעות.

עם זאת, חשוב לו להדגיש כי "טוב שיהיה במגירה" גם תרחישים פסימיים יותר. "אני לא מסתיר את זה", אומר בפמן, "במצגת שלי ללקוחות מחו"ל יש בדף האחרון שקף שנקרא 'סיכונים לתחזית' (המורכב מסט תרחישים המדורגים מהקל אל החמור. ע"ב). "מדובר שם קודם כל על התמתנות בפעילות הכלכלית בעולם המפותח, שהמשק הישראלי יושפע ממנה. אחרי זה ישנו תרחיש מספר 2, שמדבר על הרעה במצב הגיאו-פוליטי האזורי, עם דגש על הרעה מתמשכת במצב הביטחוני.

"הדגש הוא על משך ההרעה, כי ההשפעות הכלכליות מאוד-מאוד תלויות מה משך הזמן שהאירוע נמשך. במהלך אירוע מתמשך, אפרופו 2001, אתה יכול לקבל קצת מכות לא מתוכננות מהעולם, בצורה של בועת היי-טק שהתפוצצה או 9/11 שמשבש את הפעילות הכלכלית העולמית. אתה חוטף על האירוע המקומי שלך גם אירוע כלכלי עולמי שלילי, אתה כבר מתחיל לעבור מתרחיש פסימי לתרחיש קיצון.

"עכשיו מגיע תרחיש מספר 3, שמדבר על החרפה של ההשפעה הגיאו-פוליטית - אם זו תשולב בסנקציות כלכליות על ישראל. אני לא ממציא את הגלגל גם פה, בחומת מגן 2002, חלק ממדינות הסקנדינביות איגודי עובדים בנמלים סירבו לטפל בסחורות ישראליות נכנסות ובסחורות שיוצאות לישראל. בקיץ שעבר בקליפורניה, הגיעה אניית צים לחוף המערבי של ארה"ב, סירבו לתת לה לעגון והיא נאלצה לחפש מקום אחר. לא מדובר בהחלטה ממשלתית, אלא ברמה של איגודי עובדים. זה מסוג הדברים, שיחד עם ההרעה הביטחונית, יוצרים טריגר שמעורר לחיים את תרחיש מספר 3. במקרה כזה התרחיש הכלכלי הוא חמור".

הסימנים המדאיגים הופיעו במשק הרבה לפני ההרעה הביטחונית האחרונה ולפני שעלתה יוזמת סימון המוצרים מההתנחלויות באיחוד האירופי. "את נסתכל על שיעורי הצמיחה רואים שב-2010-2011 עוד היינו בצמיחה של 5-5.5%. נעים להיזכר. אבל מהר מאוד זה ירד לסביבה של 3%, ולאחרונה לפי האומדן של הלמ"ס ירדנו ל-2.5%. אפשר כמובן לבוא ולהגיד 'העולם לא צמח והיצוא נפגע', אבל קשה לי לבוא ולהגיד שכל ההאטה הזאת זה תוצרת חוץ.

"אני חושב שההאטה הזאת בצמיחה, צמיחה שפשוט נחתכה בחצי, יש בה הרבה מאוד רכיבים מקומיים. קודם כל בהשקעות בנכסים קבועים - אחת הנקודות שלדעתי הן מהחלשות ביותר כרגע ומצד שני עם הפוטנציאל הגדול ביותר אם יעשו שם משהו. בשנים האחרונות יש ממש ירידה ברמת ההשקעות במכונות, בציוד, בתחבורה. נקרא לזה בגדול - כל ההון היצרני של המשק. הרמה עוד יותר נמוכה מאשר הייתה ב-2011".

- ממה זה נובע?

"מבחינת הנתונים יש לך את הפרויקט של אינטל, שנגמר פחות או יותר ב-2011, ועוד לא התחילו את הפרויקט הבא. זהו מנוע שנעצר. אבל מעבר לזה הייתי אומר שיש לנו כאן שילוב של קושי בעשיית עסקים בישראל ושל נושא שער החליפין. בסיטואציה כזאת של שער חליפין ההשפעות הן לא מידיות. הייצוא מאבד את התחרותיות שלו באופן הדרגתי, כי הרבה פעמים יצואן סגור על חוזים לשנה, שנתיים, שלוש, עם הלקוח שלו. אבל, ברגע שהחוזה נפתח והוא צריך לתמחר את עצמו מחדש, עם שער החליפין הנוכחי - אז הוא כבר מחוץ למשחק. זה כמו פצצה כזאת שמתפוצצת בהשהיה, בחלקים חלקים. מן מצרר כזה. ולכן היום אנחנו רואים מאוד חזק את האפקטים המצטברים על היצוא של התיסוף בשקל".

- מתי בעצם התחילה הבעיה?

"אנחנו יכולים לראות שאיפשהו ב-2007 התחיל התיסוף של השקל, בסדרי גודל של 20%-30%. זה גורם שמאוד-מאוד מקשה על משק כמו ישראל, שהוא משק פתוח".

- אבל הריבית בשפל היסטורי.

"ב-2010-11 בנק ישראל היה בריבית של 3.25%. בנק ישראל בחר בתקופה הזאת שהריבית ירדה ל-0 בארה"ב להעלות אותה ל-3.25%. חשבו שזו הדרך להתמודד עם מחירי הדיור, אבל זה לא כל כך הצליח. אפשר לראות שהירידה מ-3.25% של 2011 ל-0.1% של החודשים האחרונים, התרחשה תוך כדי זה שסביבת האינפלציה יורדת במקביל. זאת אומרת, בנק ישראל לא רק שלא הוביל את המגמה, אלא נגרר אחריה. אם אתה מסתכל על הריבית הריאלית, שזו ריבית בנק ישראל בניכוי האינפלציה, אז גם פה הייתה עלייה במידת הריסון".

- ורכישות המט"ח לא הועילו?

"גם כשעשו רכישות מאוד מאוד גדולות, זה הצליח בפרק זמן קצר. זה להילחם בתופעה ארוכת טווח עם כלי קצר טווח. אבל השילוב של ריבית ריאלית שלא ירדה, אלא עלתה אפילו, והתיסוף הריאלי אומר שהתנאים המוניטריים בישראל הלכו והצטמצמו. זה מחזיר אותנו לבעיית ההשקעות והייצוא: מפעל שרוצה להרחיב את הפעילות שלו, ובמיוחד אם הוא פירמת ייצוא, שואל את עצמו 'רגע, את המפעל הבא בישראל אולי אני אקים את זה איפה ששוק היעד שלי נמצא, נניח באנגליה או בארה"ב?'. ייתכן שבמידה מסוימת אפשר לדבר גם על מדיניות מיסוי שלא מיהרה לזהות בדיוק איפה הקושי של המשק ולטפל בקושי הזה באופן נקודתי".

- מה היה צריך לעשות במיסוי ולא נעשה?

"אם ניקח לדוגמה את נושא השקעות ההון, אז ראינו יש כלי שנקרא פחת מואץ, שעבד בעבר בשנות ה-90 וגם בעשור הקודם. זו הטבה שמחייבת אותך לעשות את ההשקעה, לקנות את המכונה, להתקין אותה והכל. אתה חייב גם שיהיו לך הכנסות ורווחים, כי אחרת במה תנכה את הטבת מס? היום כבר אין פחת מואץ לכל המשק כפי שהיה בעבר. זה היה יכול לסייע מאוד עכשיו כשמנסים לדוגמה להרים את הפעילות בענף הבנייה.

"יכול להיות שהסיפור של ההשקעות מושפע עכשיו גם מהמצב הגיאו-פוליטי. אם המצב הביטחוני המקומי מורע בצורה מתמשכת, זה עלול להיות מסוג הדברים שמשפיעים לרעה על הרצון של פירמות להשקיע. זו רק דוגמה אחת של סוגי הדברים שעלולים להשתבש בתרחיש ביטחוני מקומי מתמשך. כמובן שיש דברים אחרים שעלולים להיות מושפעים, בין אם זה אמון הצרכנים או אמון הפירמות, ומשם זה כבר מתגלגל למסחר, לשירותים, לצריכה ועוד".

"לגבי הצמיחה, האומדן של הלמ"ס ל-2015 לא היה רחוק מהמספר שהערכנו, אבל ההרכב של הצמיחה הוא זה שמפתיע מאוד לרעה. לא חשבנו שנראה מספרים כל כך שליליים גם בייצוא וגם בהשקעות. בהשקעות, דרך אגב, חשבנו שהשנה תהיה שנה חיובית. הערכנו, שהממשלה תצליח להוציא את המקלות שעיכבו את שוק הדיור יותר מהר. הנושא של הבנייה למגורים התחיל להתרומם, אבל זה מתרומם לאט".

כדי להתמודד עם בעיית חוזקו של השקל יש לדעת בפמן צורך בחשיבה מחוץ לקופסה. "ניקח למשל את הנושא של הקמת קרן עושר לאומית. אנחנו חושבים שלא צריך לחכות עם הקמת הקרן עד שיבואו ההכנסות ממיסוי הגז. אנחנו יודעים שהמשקיעים המוסדיים הישראליים מוציאים היום בערך 10 מיליארד דולר בשנה לחו"ל. מדוע שקרן העושר הזאת לא תנפיק אג"ח מיועדות לאותם גופים? אג"ח שיהיו מגובות בתקבולים העתידיים מהגז. זה יוריד את התמריץ של המוסדיים לרוץ לחו"ל ולפזר את הכסף בכל מיני מקומות שלא בדיוק יודעים מה נעשה שם, הכסף ייכנס לקרן העושר בשקלים.

"קרן העושר תקנה מט"ח, ותייצר פיחות באמצעות השקלים, בכך שתשקיע בחו"ל במקום המוסדיים. מה גם שההשקעות של המוסדיים הן ברובן מגודרות מטבע (כך שהאפקט של הפיחות הולך לאיבוד. ע"ב). מה שיפה בקרן עושר לעומת רכישות מט"ח ע"י בנק ישראל, היא שהקרן זה כלי להעברת עושר לדורות הבאים, בעוד שהבנק שומר את הכסף בהשקעות קצרות טווח ונזילות ואסור לו לשחרר כסף כל עוד יש לו גירעון בהון".

מלאי הדירות למכירה בשפל של שנים

"ההיצע הבלתי מכור של דירות חדשות לא מתרומם, ואולי אפילו יורד", אומר בפמן. היצע נמוך משמעותו היעדר לחץ לירידת מחירים. בפמן מודד את ההיצע לפי מדד של תוך כמה חודשים יימכר מלאי הדירות הקיים. הנתון להיום, מלאי הדירות הלא-מכורות מספיק ל-7 חודשים בלבד, ברמות הביקוש הנוכחיות.

" כל עוד לא רואים עלייה משמעותית בהיצע, זה בעצם אומר שאין מספיק התחלות בנייה" אומר בפמן, "זה שאתה נמצא בסביבה חד-ספרתית של חודשי היצע, זה אומר שמחירי הדיור יעלו - גם ברמה של שכירות וגם ברמה מחירי דירות. זה לא אומר בכמה, אבל זה אומר את הכיוון. זה שפל רציני. פעם אחרונה שהיה לנו משהו בסדר גודל כזה היה ב-2009-2010 - ואפשר לראות שבאותו הזמן עליית המחירים הייתה בשיאה".

 התוצר הישראלי