מוסלמים מתקבלים בעוינות בפריז; נחשף אחד המחבלים

עומאר איסמעיל מוסטפאי, אחד מתוך שבעת המחבלים שביצעו את סדרת הפיגועים בליל שישי בפריז, היה ידוע למשטרה כעבריין שולי ממוצא אלג'יראי. הוא זוהה כאחד המחבלים שגרמו למותם של 129 בני אדם ושמו פורסם על ידי כלי התקשורת בצרפת. אתמול נעצרו אביו ואחיו בן ה-34 של מוסטפאי וחיפושים נערכו אתמול בבתיהם. הבוקר נעצרו עוד שלושה מקרוביו. לפי דיווחים, ב-2010 מוסטפאי החל להקצין ככל הנראה בעידודו של אימאם בלגי.

אצבע שנמצאה בזירת אולם המופעים "בטקלאן" שבפריז, הובילה לזיהוי האזרח הצרפתי שפוצץ את עצמו יחד עם שני מחבלים נוספים. מחבל נוסף שביצע את הטבח ההמוני באולם, שבו נהרגו 89 בני אדם, נורה למוות בחילופי האש עם כוחות הביטחון.

מוסטפאי, שבא ממשפחה אלג'יראית של ארבעה אחים ושתי אחיות, נולד ב-21 בנובמבר 1985 בפרבר העני קורקורון. בעבר הורשע מוסטפאי שמונה פעמים בין השנים 2004 ל-2010 בגין עבירות קטנות אך מעולם לא ריצה תקופת מאסר. התובע הצרפתי פרנסואה מולינס מסר כי מוסטפאי עבר תהליך של הקצנה ב-2010, עם זאת הוא מעולם לא נחקר במעורבות לטרור.

מקורות במשטרה טוענים כי החוקרים בודקים כעת אם הוא נסע לסוריה בשנה שעברה. תושבים בשארטר סיפרו כי הוא נסע לטורקיה ומשם חדר לסוריה בין השנים 2014-2013.

"זה דבר מטורף, זה משוגע", אמר אחיו לסוכנות הידיעות הצרפתית בקול רועד בטרם נלקח למעצר. "אתמול הייתי בפריז וראיתי את כל ההתרחשויות". הוא הסגיר את עצמו לידי המשטרה לאחר שנודע לו כי מוסטפאי היה מעורב במתקפות.

אף שמוסטפאי ניתק עמו את הקשרים לפני כמה שנים, ידע האח על מעורבותו בעבירות קטנות. לדבריו, לא דמיין מעולם שאחיו יהפוך לקיצוני. הוא ציין כי מוסטפאי נסע לאלג'יריה יחד עם משפחתו ו"ילדה קטנה". הוא הוסיף כי מזמן לא שמע ממנו בשורות כלשהן. "התקשרתי לאמי, היא לא ידעה כלום", אמר אתמול. מקור בחקירה אמר כי מוסטפאי היה מבקר במסגד בלוס, שכונה בשארטר שנמצאת דרום-מערבית לפריז.

עוינות כלפי מוסלמים ברחובות

פריז מדממת ועירומה. השדרות המרכזיות של עיר האורות, סמל הרומנטיות והאהבה, הפכו בןלילה עקוב של טרור, שנאה ודם לעיר מובסת, אפורה ומבולבלת. השווקים שמדי שבת בבוקר שוקקי חיים נסגרו באחת והמסעדות נותרו חצי ריקות. כוסות היין נמזגות רק לזרים. הפריזאים מתכנסים בתוך עצמם, אבלים, בוכים ומנסים להתאושש.

המשטרה המקומית וכוחות הביטחון הם עדות אנושית לפחד ששטף את העיר - מצוד אחר המחבלים וסייעניהם, שייתכן שהצליחו להימלט, כחלק מניסיון נואש להגיע אל תא הטרור הקטלני. נוכחותם באתרי התיירות המרכזיים ניכרת היטב. זהו מצוד חובק עולם: מדמשק שבסוריה עד יוון, בלגיה ובירת צרפת. כל ארגוני הביון נוטלים חלק בניסיון למפות את החוליה של "המדינה האיסלאמית (דעאש).

הפיגוע הזה עורר את הצרפתים: כשהיה פיגוע במגזין "שרלי הבדו", האשם נפל על הליברלים, שלקחו את חופש הביטוי רחוק מדי. הפיגוע בהיפר כשר נומק לעתים כסוג של קרב נוסף בין יהודים למוסלמים. אבל יום שישי ה-13 של צרפת הפיל את האסימון - העולם המערבי על הכוונת. סמלי המערב והנאורות - בתי הקפה, הפאבים, האצטדיונים - אינם חסינים עוד.

מדי פעם, ברחובות הסמוכים לאתרי הפיגועים, נראים אנשים מתייפחים ועיניהם דומעות. הדמעות כולן מובילות דרך שדרת הרפובליקה עד למועדון הבטקלאן. הטבח האכזרי שבוצע כאן שלשום בערב במהלך מופע רוק מושך את תושבי העיר למקום. המשטרה המקומית חסמה את כל הרחובות מסביב וגדרות הברזל הפכו מיד לאנדרטאות מאולתרות. התושבים מדליקים מאות נרות, מניחים זרים לצד שלטים שנתלו בסמוך. "לא יצליחו לחלק אותנו", אומר אחד מהם. בסמוך לשלט עומד צעיר מוסלמי וצועק על כלי התקשורת שמציפים את הרחוב. "זה לא אנחנו, זה לא האיסלאם", קרא. העוברים והשבים מנסים שלא להתייחס.

 מתקפת טרור בפריז / צילום: רויטרס

מסביב לגדר אני פוגש בשלוש צעירות מוסלמיות. הן לבושות מכנסיים, שיערן מסודר היטב ובפיהן אנגלית רהוטה במיוחד. "אין לנו מושג מי המטורף שיכול לעשות דבר כזה, אבל אין לטירוף הזה שום קשר לאיסלאם", הן מסבירות. "אין לאנשים האלה את אותה הדת כמו שלנו". הן הגיעו מרבאט בירת מרוקו כדי ללמוד מנהל עסקים בעיר האורות, אך דבר בחזותן לא מסגיר את מוצאן.

קנזה, אינס ויסמינה הן בסך הכול בנות 18, אבל חוששות מהעתיד לבוא. את שם משפחתן הם מבקשות שלא לפרסם, במיוחד לאחר שסיפרתי על היותי עיתונאי ישראלי. "אתה יהודי, נכון?", שאלה יסמינה. "תגיד לי אתה, אם יהודי יבוא יבצע פיגוע, עכשיו יאשימו את כל היהודים? דת זה דבר טהור. איסלאם היא בכלל דת של שלום, זה כל מהותה. מי שהגיע לכאן לטבוח בעשרות אנשים שרק רצו לשמוע מוזיקה, כנראה רק רצה לפגוע באיסלאם".

הן מספרות על הטרדות ברחובות וקריאות גזעניות. "צועקים לנו 'תחזרו מאיפה שבאתן'", אומרת קנזה, "אבל הם לא מבינים שאנחנו בדיוק כמו כל פריזאי אחר, תל אביבי או לונדוני. רוצות לצאת, לבלות, ללמוד. אנחנו בעצמנו מבלות פה באזור כל הזמן. כי אנחנו מוסלמיות מצפים שנסתובב עם חג'אב? אנחנו לא רוצות לחיות את הקלישאה, אבל את הגזענות פה אנחנו חיות כי אנשים בטוחים שאנחנו מסכימות למעשים הללו".

 מתקפת טרור בפריז / צילום: רויטרס

בבית הקפה "בז'ה" ממול לבטקלאן עסקים כרגיל. יין לבן נמכר ב-4.8 אירו, הקליינטים בעיקר עיתונאים וצעירים אמריקנים צעקניים. לידו אני פוגש את ג'ון פרנסואה, תושב פריז בן 45, שהגיע להביע הזדהות. מולנו איש משטרה עייף עם נשק. "האירוע פקח את עיניי", הוא אומר. "לא חשבתי שזה יגיע לכאן. להרוג אנשים כי רצו לחגוג, למה? האנשים שמתו אין להם קשר למה שקורה בסוריה או לפוליטיקה". אני שואל אותו כיצד האירוע ישפיע על יחס המקומיים למוסלמים. הוא לוקח נשימה. הנושא טעון, לא כל שכן כשהגופות טרם נקברו. "אני בהחלט מקווה שזה לא ישנה את היחס, ברור לי שלא כל המוסלמים אשמים", אמר.

בצד השני של הכביש מסתובב דב נמנוב, חסיד חב"ד מקומי, ליד הבחור המוסלמי שצעק. הציציות שלו בולטות והוא מהסס להתקרב. "אני בעיקר מקווה שהציבור פה יפקח את עיניו. יש מדינות שזה ככה שנים אצלם, הטרור. לאף אחד לא מגיע לחיות ככה".