גרים בעיר? צורת החיים הזאת תורמת להתרחבות הסוכרת

מה גורם לזינוק של יותר מ-100% בהופעת מקרי סוכרת בעולם משנת 2000? התשובה הברורה מאליה היא מזון לא בריא, סגנון חיים שכולל מעט פעילות פיזית והשמנת היתר שנובעת משניהם, ושנחשבת לאחד מגורמי הסיכון העיקריים למחלה.

אך חוקרים טוענים כי קיים גורם נוסף שתורם גם הוא למגיפת הסוכרת: העיור.

מספר האנשים החיים באזורים עירוניים עולה כעת על מספר תושבי האזורים הכפריים, ושני-שלישים מ-415 מיליון חולי הסוכרת בעולם מתגוררים בעיר.

ממצאי מחקר שהוביל יוניברסיטי קולג' לונדון (UCL), ושהתפרסמו ביום הסוכרת העולמי שלשום, שופכים אור חדש על "תמהיל הסיכון" הקושר את הסוכרת לחיים בעיר. גורמי הסיכון כוללים צריכה מוגברת של ג'אנק פוד, היעדר מרחבים בטוחים לפעילות גופנית, בידוד חברתי ואי-שוויון כלכלי.

דיוויד נפייר, פרופסור לאנתרופולוגיה רפואית ב-UCL, אמר כי התמקדות המחקר הרפואי המסורתי בגורמים רפואיים מנעה ממנו לזהות את "הסיבות החברתיות והתרבותיות" שמגבירות את פגיעותה של האוכלוסייה העירונית לסוכרת סוג 2, הנקשרת לעתים קרובות להשמנת יתר.

שיעור האנשים החיים בערים זינק מ-30% ב-1950 ל-54% אשתקד, לדברי האו"ם. התחזית היא כי עד 2050 יגיע שיעור זה לשני-שלישים עקב תהליך התיעוש המהיר במדינות כגון סין והודו.

פרופ' נפייר אמר כי קובעי מדיניות ומתכנני ערים חייבים לגבש אסטרטגיות לקידום סגנון חיים בריא יותר, כדי שהיציאה ההמונית מהאזורים הכפריים לא תאיץ את התפשטותן של הסוכרת ושל מחלות כרוניות אחרות כמו מחלות לב וסרטן.

אחד מכל 11 בגירים בעולם סובל מסוכרת, ושלושה-רבעים מהם חיים במדינות מפותחות, על פי נתוני האגודה הבינלאומית לסוכרת. מספר חולי הסוכרת בעולם צפוי לגדול מ-415 מיליון ל-642 מיליון עד 2040.

מגמה זו גובה מחיר אנושי וכלכלי כבד. הסוכרת, שבעטיה נותרת רמת הסוכר של החולים גבוהה מדי, מצריכה טיפול במשך כל החיים, ואם לא מצליחים לאזן אותה היא עלולה לגרום להתקפי לב, שבץ, בעיות עיניים וכריתת איברים. 12% מסך הוצאות הבריאות בעולם מוקדשים לסוכרת, ומסתכמים ב-673 מיליארד דולר. מספר זה צפוי לעלות על 800 מיליון דולר עד 2040.

המחקר של UCL התבסס על ריאיונות עם חולי סוכרת וטרום-סוכרת בחמש ערים - קופהנגן, יוסטון, מקסיקו סיטי, שנחאי ו-טיאנג'ין - המשתתפות בפרויקט עולמי לפיתוח מדיניות שתקטע את הקשר בין סוכרת לעיור.

פרופ' נפייר אמר כי המחקר חשף תמהיל מורכב של גורמי סיכון. במקסיקו סיטי, למשל, נמנעים התושבים משימוש במסלולי אופניים ופארקים מחשש פן ייפלו קורבן למעשי שוד או לתקיפה מצדם של כלבי פרא. "אנשים רוצים מקום בטוח לצאת החוצה ולעסוק בפעילות גופנית - מקום מואר ומוגן", אמר הפרופסור. "אז הם משתמשים במגרש חנייה של וול-מארט".

באף מקום בעולם לא מדובר באתגר גדול יותר מאשר בסין, שמצב הבריאות ואיכות החיים בה נדחק לשוליים במרוץ התזזיתי לפיתוח כלכלי. במקביל לזינוק במספר תושבי הערים בסין זינק גם מספר חולי הסוכרת במדינה. מספר מקרי הסוכרת בסין כבר גדול פי שלושה מאשר בארה"ב, וצפוי לנסוק מ-109.6 מיליון השנה ל-150.7 מיליון עד 2040.

אפילו בקופנהגן, שבה קיים שפע של מרחבים ירוקים, מסלולי אופניים ושירותי תשתית ציבוריים מעולים, חשף המחקר כיסי אוכלוסייה בעלי שיעור גבוה של סוכרת בקהילות בעלות רמות השכלה ותעסוקה נמוכות שכוללות ריכוזים גבוהים של מהגרים. זה מדגיש את הצורך לכוון את צעדי המנע לחלקי האוכלוסייה העירונית שאליהם קשה יותר להגיע, לדברי נפייר.

פרישה איטית לפנסיה ויצירת חברויות חדשות יסייעו לכם לחיות יותר

איך נראה התיק הרפואי של אנשים שהתנתקו מהקריירות העמוסות שלהם, והשאירו מאחור חיים שהם מגרים מבחינה מנטלית? כאשר דור הבייבי בומרס (ילידי 1946-1964) מזדקן, מספר האנשים בגיל פרישה בארה"ב צפוי להכפיל את עצמו, מ-36 מיליון ב-2013 ל-72 מיליון ב-2030. ממשלות בכל מקום דנות בכובד ראש בשאלה עד כמה אפשר להעלות את גיל הפרישה מעבודה, בגלל האפקט שיש לזה על הארנק הציבורי.

מתברר שמחקרים על בריאות בגיל הפנסיה הם תערובת גדולה. מחקר אחד מ-2012 שקיבל תשומת לב רבה הגיע מבית הספר לרפואה ציבורית באוניברסיטת הרווארד. הוא בחן 5,422 אנשים בארה"ב וגילה עלייה של 40% במקרי התקפי הלב והשבץ המוחי בקרב הפנסיונרים, בהשוואה לבני גילם שעבדו עדיין.

ואולי עוד יותר מפחיד, המחקר הזה מצא שרוב אירועי הלב וכלי הדם התרחשו בשנה הראשונה אחרי הפרישה. החוקרת הראשית של המחקר, ג'יי. רובין מון, סוציולוגית שעובדת כעת במערכות בריאות בברונקס, אזור עני של ניו יורק סיטי, אומרת שהניתוח הסטטיסטי שלה משקף אולי "תמונה הפוכה". במילים אחרות, אנשים אולצו אולי לצאת לפנסיה בגלל בריאות לקויה, ולא להיפך.

אלו שהיו רק גמלאים-למחצה, כלומר עבדו במשרה חלקית, נהנו מסיכון מופחת בהרבה להתקפי לב. לכן מון תוהה אם בעיות הבריאות קשורות איכשהו לדרך האמריקאית של הפנסיה, שבה הגמלאים נכנסים לחיים "שונים לגמרי מאלו שהם היו רגילים אליהם, עם כה הרבה שינויים - פיזיים, חברתיים וכלכליים".

בניגוד לכך, כמה מחקרים באירופה השיגו תוצאות שונות מאוד מהמחקר של הרווארד. מחקר רב-שנתי של מערכת הפנסיה הגרמנית מצא שלפנסיה "יש אפקט חיובי על בריאות, היא מעלה את הסבירות של דיווח על בריאות משביעת רצון, כולל בריאות נפש, ואפילו מצמצמת את מספר הביקורים אצל רופאים".

מחקר דומה שנערך בצרפת והקיף 11,246 גברים ו-2,858 נשים מצא שהפרישה קשורה ב"הפחתה מהותית של עייפות מנטלית וגופנית ותסמינים של דיכאון".

בריאות לקויה אינה מתרחשת, כמובן, בן לילה, למרות שאירועים כמו התקף לב ושבץ מוחי נרשמים כאירועים פתאומיים. כבר נכתבו כרכים של מחקרים השוואתיים על הדיאטה הצרפתית מול הרגלי התזונה בארה"ב, שכוללים בדרך כלל יותר סוכר ופחות פירות וירקות טריים.

תובנה מרתקת אחרת של מון שכלולה במחקר שלא פורסם, הייתה שאנשים בפנסיה ששומרים על קשרים קרובים עם שכנים וחברים נוטים להיות בריאים יותר.

מי שיכול ליצור קשרים חברתיים וליהנות ממעבר חלק מעבודה במשרה מלאה לבטלה מוחלטת, האפקט על הלב ועל כלי הדם שלו מתמתן. "פרישה אינה גורם רעיל, אלו הדברים שמלווים אותה", מסכמת מון.