מדוע ואיך נעלמו עשירי ישראל מהתקשורת?

יצחק תשובה כבר לא יופיע בקרוב בפני ועדת הכלכלה של הכנסת, כפי שהרשה לעצמו לעשות לפני 5 שנים. גם שרי אריסון לא תזמין כנראה את אילנה דיין להפלגה על היאכטה ולביקור בפנטהאוז הנוצץ שלה, כפי שעשתה במסגרת הצילומים לתוכנית "עובדה" ב-2003. ובטח שלא תעמוד בחזית כדי להסביר פיטורי עובדים, כפי שעשתה ב-2002.

עשירי ישראל ירדו בשנים האחרונות למחתרת, בכל הנוגע ליחסיהם הגלויים עם התקשורת. ואין הכוונה כאן רק לאילי הון כמו בני שטיינמץ, שהעדיפו מאז ומתמיד להישאר מתחת לרדאר, אלא דווקא למתוקשרים שבהם, שהחליטו לשנות מדיניות ולהוריד את מינון ההופעות התקשורתיות שלהם כמעט לאפס. זה לא אומר שהם הפסיקו להיפגש עם עיתונאים לשיחות רקע או להגיע אליהם באמצעות שליחים, רק שההופעות שלהם כפרזנטורים של החברה שבשליטתם ו/או של האליטה הכלכלית בכלל, הלכו והתפוגגו.

"לפני 5 שנים היינו שולחים לעיתונים תמונות מחגיגות ימי הולדת של אילי ההון בחו"ל ודוחפים שיכנס", מספר היועץ האסטרטגי רונן צור, הבעלים של צור תקשורת, שמייצג בכירים במשק. "היום לא רק שלא נעשה את זה, אלא שגם נמליץ ללקוח בסדר גודל כזה, לדאוג שאף אחד לא יצלם את האירוע מהאייפון הפרטי שלו, כדי שתמונות מחגיגה כזו לא יודלפו לתקשורת. יש מחיר לחשיפת יתר, והוא יכול להיות מאוד כבד, בעיקר אם הוא משלב האדרה עצמית וחשיפה של סגנון חיים".

לאייטמים ברכילות, מתברר, יש אפקט פרפר, לא רק כשמדובר באירועים מנקרי עיניים כמו מסיבת יום הולדת פרטית או תיעוד של מרצ'נדייז חדשים. גם צילום של בעלי ההון ובני זוגם נכנסים לחתונה או לפרמיירה, עלול ליצור תגובת שרשרת.

"מי שרוצה להוריד פרופיל, חייב להפסיק להתחכך במקומות שמביאים תקשורת", אומרת טל אלכסנדרוביץ-שגב, יועצת תקשורת ואסטרטגיה, מנכ"ל משרד בן-חורין אלכסנדרוביץ. "לא להגיע דווקא לפרמיירה של אגודת הידידים, אלא להצגה רגילה, ואם כבר מגיעים, אז לא לעשות כניסה מהדלת הראשית, אלא להיכנס מדלת צדדית יותר, אחרי שהצלמים הולכים".