לשבור את הכיס: מי אמר שחתונה צריכה לעלות הרבה?

על החתונות הטיפוסיות בשנות ה-50 במושבים שמעתי מאימא שלי: סבתא שלי, כראשת ועדת תרבות, הייתה שולחת אותה עם פתק אל השכנות לבקש מהן שיכינו עוגות; מישהו אחר היה אחראי על הכנת הסנדוויצ'ים (המשקיענים הכינו כריכים עם נקניק); האירוע היה מתקיים בדרך כלל ליד צריף ששימש כבית הנוער; ועל החלק האמנותי היה אחראי השכן, שניגן במפוחית ורקד פולקה.

היום, כידוע, התקציב של החתונות ההן לא היה מספיק כדי לממן את הכוס ששובר החתן. מהזמנות בתלת-ממד ועד זמזום הרחפנים בחופה, נדמה שהישראלים מוכנים להשקיע הרבה, הרבה מאוד, כדי להראות שהם מצאו את אהבת חייהם: חישוב במחשבון של אתר "מתחתנים" מראה שמחיר חתונה ממוצעת (250 מוזמנים) בחורף בצפון הארץ עומד על 81 אלף שקלים, תקציב ממוצע של חתונה בצפון בקיץ מגיע לכ-113 אלף שקלים, ובמרכז הארץ בקיץ יכול להגיע עד לרף של יותר מ-200 אלף שקלים.

אבל החיים בישראל נעים, כידוע, בתנועת מטוטלת. אז עכשיו מתחילה לחלחל תופעת הנגד: חתונות "חברתיות", או "קהילתיות", או "שיתופיות" - כאלה המשתלבות היטב במה שזה לא היה שנצרב בתודעה מאז ימי המחאה של קיץ 2011.

מאחר שההוצאה על הקייטרינג היא המרכיב הכבד ביותר באירועים כאלה, החתונות החברתיות באות לידי ביטוי בעיקר באוכל - שהאורחים מתבקשים להביא עמם, כל אחד לפי העדפותיו ולפי רשימה קפדנית. חלק מהזוגות גם מקבלים עזרה בצילום, בעיצוב או במוזיקה.

נראה לכם כמו עוד מתכון לסרטון-פרודיה ויראלי בכיכובו של ברונו גנץ כהיטלר (בסרטון שהברקוד שלו מצורף משמאל הוא מתעצבן מכך שהוזמן לעוד חתונה)? אתם לא לבד. שיר שרז, פסיכולוגית בשירות הציבורי ובעלת חברת חתונה שונה, שמפיקה חתונות כאלה (גם מהתחום הזה, מתברר, אפשר לעשות כסף), אומרת שעוד לא פגשה הורים שיגידו 'איזה רעיון יפה': "הייתה איזו אימא אחת שכל יום הייתה מדברת איתי בטלפון וחשבה שהיא מאבדת את זה. הזוג כמעט ביטל בגלל הלחץ. בסוף היא הייתה בשמיים".

שרז עצמה התחתנה עם בן זוגה אדם לפני שבע שנים, בחתונה בקיבוץ אלמוג ליד ים המלח, שהייתה, לעדותה, "בלגן נוראי". אבא של בעלה אמר לחברים מהעבודה "להביא סנדוויצ'ים לחתונה, כי לא יהיה מה לאכול".

לעומת זאת יונה שלמה, 61, שהוזמן לאחרונה לחתונה כזו, של בת של חברים, אומר שדווקא היה טעים. הוא לא הכיר את הקונספט, אבל מאוד נהנה ושוקל להציע את הרעיון גם לבנותיו. "היה שפע של אוכל ואווירה מאוד נעימה. עשינו חשבון שזה גם כלכלית יוצא לא רע, זה נותן סטארט יותר טוב לילדים ואנחנו הולכים לטובתם. גם האוכל היה טעים, הרי אוכל של חתונות זה לא איזה ביג דיל ופה היה אוכל טעים וטוב. אפילו הייתה פינה לשומרי כשרות וגם החזירו את הכלים לאורחים בסוף הערב".

לגבי אלה שחושבים שהחתן והכלה "עושים עליהם סיבוב" - מרבית הזוגות מבקשים מהאורחים במפורש להביא דבר אוכל או לעזור במשימה אחרת, אבל לא להביא מתנות או צ'קים. וזה בעצם העיקרון שמנחה את מרבית הזוגות, כפי שהיטיבה לתאר אחת המרואיינות בכתבה זו, רננה גרודק: "אנשים מרגישים שהם קונים 'כרטיס לחתונה' ומצפים לקבל תמורה לתשלום. אני לא רוצה שהאורחים שלי יבואו וישלמו כדי לקבל סטייק ובירה, אלא כדי לשמוח בשמחתי" (ראו מסגרת).

"ממה שאני רואה, ההחלטה על חתונה חברתית היא לאו דווקא מסיבה כלכלית, אלא עניין אידיאולוגי", אומרת שרז, שמפיקה כעשרים חתונות כאלה בשנה, ושלהערכתה מתקיימות ארבעים-חמישים חתונות חברתיות מדי שנה. "מדובר בחוסר רצון לעשות את מה שכולם עושים, להוציא סכום כסף נורא גדול על אירוע שהוא חד פעמי, אלא רצון לעשות משהו פשוט וצנוע".

ואכן, מרבית הזוגות שבוחרים בסוג האירוע הזה, מחפשים גם טקס נישואין אחר. "כמו שאני רוצה לראות שהטקס יהיה שייך לחיים שלי וליהדות שלי, ולא שאיזה רב חרדי שאני לא מבין מה הוא אומר יחתן אותי, ככה אני רוצה שאת הפשטידה שאני אוכל יכינו אנשים ששייכים לחיים שלי", אומר ערן ברוך, מנכ"ל תנועת בינה, מרכז לזהות יהודית ותרבות ישראלית. "מי שנמצא איתי בחתונה הוא מי ששייך לחיים שלי. אני לא קונה אותו. זה שלי, במקום להיות במקום הדקדנטי הזה שככל שאתה עני יותר, אתה נכנס לחובות יותר גדולים כדי שכולם יחשבו שאתה עשיר".

דניאל מאייר וניצן פוגרונד

קיבוץ רמות מנשה

היא: בת 29, מדריכת טיולים וסטודנטית לתואר שני באוניברסיטת בר אילן

הוא: בן 33, מורה להיסטוריה

איפה התחתנו: בקיבוץ

כמה מוזמנים: 250 איש

עלות החתונה: כ-50 אלף שקלים

"תוך שבוע כולם שיבצו את עצמם"

למה חתונה חברתית? ניצן: "זה התחיל בתוכן של החתונה - לא רצינו להתחתן באמצעות הרבנות מטעמים פוליטיים ולכן רצינו ליצור את התוכן בעצמנו, והגישה הזו מאוד התאימה גם לעניינים החומריים. דניאל שמעה על זוג שהתחתן כך וראינו אתר של החתונה שלהם. זה מצא חן בעינינו והחלטנו ללכת על זה. הבנו מהר שאחת העלויות הרציניות בחתונה זה קייטרינג ומההתחלה המשפחה שלנו עשתה סימנים שהם רוצים להיות מאוד מעורבים בנושא של האוכל - יש לנו כישרונות במשפחה בתחום הזה. אז היה לנו איזה בסיס להתחיל ממנו. פתחנו מסמך בגוגל דוקס ותוך שבוע כולם שיבצו את עצמם בדברים שהם מביאים".

מה ההורים אמרו? דניאל: "בהתחלה היה היסוס, כי פחדו שלא יהיה מספיק אוכל ומה האורחים יגידו, אבל בסוף ההורים נורא נרתמו לזה. אבא שלי מבשל, אז הוא עשה סלמון וסושי ונורא השקיע, ואימא שלי הכינה את עוגת החתונה מבצק סוכר. הם באמת הביאו המון אוכל, אבל בסופו של דבר, הם היו מרוצים וגאים שזה הצליח".

איך המוזמנים הגיבו? "בתחילה היו קצת תגובות של מה, אתם מכריחים אנשים להתאמץ? אחרי החתונה קיבלנו פידבקים מדהימים. אנשים נורא התרגשו, נורא הרגישו שזה משהו גם שלהם. משהו שנותן".

איך התנהל תכנון האירוע? ניצן: "הכול סבב סביב פלטפורמה שבנינו באינטרנט שתעזור לנו לנהל את זה. באתר היה מסמך שפירט את אופי החתונה, הסבר על הקונספט של חתונה חברתית, ומסמך שאיפשר לכל אורח לשבץ את עצמו בקטגוריה המתאימה: מנה ראשונה, מנה עיקרית או קינוח. לא היה תפריט שהכתבנו מראש, אבל אנשים ראו את הרשימה וראו מה אנשים אחרים מביאים וגם אנחנו עשינו מעקב וראינו מה חסר ומה צריך להשלים. הייתה לנו פגישת הפקה שבועית, היו לנו את כל הטבלאות, עשינו מעקב מאוד רציני".

מה קיבלתם ללא עלות מלבד האוכל? "הייתה תוכנית מדהימה: שעה של שירים שחברים ומשפחה ניגנו ושרו, מעבר לטקס. שכנה שהיא מפיקה מקצועית התנדבה להפיק את האירוע כמתנת חתונה; חברה שלי עשתה עמדת ציור עם קנבס לבן ואנשים פשוט צבעו וציירו וכתבו על הקנבס תוך כדי החתונה; האחים שלי באו ביום של החתונה לעבוד ושכנים באו לתלות דברים ולעזור".

על מה בכל זאת שילמתם? "קנינו אצל בשלנית דרוזית שני סירים ענקיים של עלי גפן וכרוב ממולא, כמנות פתיחה, וגם כמות יפה של פירות. שכרנו את שף הקיבוץ, שניהל את הלוגיסטיקה, החימום וההגשה; שכרנו ציוד כמו שולחנות, כיסאות, מפות וכלים ושכרנו מלצרים. לקחנו די.ג'יית וצילום סטילס, אבל השתדלנו שזה יהיה מהסביבה, גם מתוך אידיאולוגיה וגם מטעמים כלכליים".

אילה ליבנה ואיתי לוי, ירושלים

היא: בת 30, לומדת לתעודת הוראה ומנחת קבוצות

הוא: בן 32, עובד בסוכנות החלל הישראלית בתחום של חינוך וקשרי קהילה, ולומד לתואר שני בעבודה סוציאלית

איפה התחתנו: מעיין כנף ברמת הגולן

כמה מוזמנים: 130

עלות החתונה: "פחות מחצי מחתונות זולות"

"בשקיעה התחילה החופה, ואחר כך התחילו הבישולים"

למה חתונה חברתית? "היה לנו ברור שלא נתחתן ברבנות, וכמו שבנינו את הטקס - שנשען על המסורת היהודית, אבל לא הייתה בו אף מילה שלא הבנו - כך עשינו גם בארגון החתונה. חשבנו הרבה, גם על המקום וגם על הקונספט. לא רצינו שאף אחד שיבוא לחתונה ירגיש שהוא צריך לממן אותה".

איך האורחים הגיבו? "מראש הגבלנו את ההורים במספר המוזמנים. השאיפה הייתה שכל מי שמגיע אנחנו מכירים והוא חלק מהותי בחיים שלנו או של ההורים שלנו. לא היו הזמנות 'פוליטיות'. ביקשנו מהם להכין את האורחים לכך שאנחנו עושים אירוע שהוא ברוח שלנו ומי שזה קשה לו, לא חייב להגיע. רצינו שכל מי שיבוא יגיד: 'היה לי סוף שבוע מפנק', ולא: 'איזה באסה, יש לי חתונה בגולן'. החברים שלנו קיבלו את זה בטבעיות. רובם עשו דברים דומים".

איך תכננתם את החתונה? "הגדרנו לעצמנו תקציב, שלגביו אמרנו שגם אם לא נקבל שום מתנה, אנחנו יודעים לעמוד בסכום הזה, שאנחנו לא עושים שום דבר מעבר ליכולות שלנו. האתר שמצאנו בגולן, מעיין כנף, קרוב לביתם של הוריו של איתי בגולן. האתר קרוי על שם אשי נוביק, חייל שנפל במלחמת לבנון השנייה, והוא שופץ: יש שם שירותים כימיים, חיבור לחשמל וגישה לכלי רכב.

"הרעיון התחיל ממה שאנחנו הכי נהנים ממנו, וזה סוף שבוע עם החברים בטבע. לגבי האוכל, החלטנו לשתף את האורחים בבישול. זה היה שישי-שבת, אז האורחים הוזמנו אחר הצהריים וחיכו להם נשנושים ואחרי החופה התחלנו לבשל".

איך התנהל האירוע? "קנינו מנות קבלת פנים ברוחב יד ולא חסכנו בכלום: חבר אסף עבורנו את הלחמים שאני אוהבת ממאפייה בירושלים; חברה אספה את עלי הגפן מפוראדיס; חומוס מהגליל שאנחנו הכי אוהבים - ההורים שלי אספו בדרך לחתונה. הבאנו בירה מעולה מהחבית; גבינות מכפר הרא"ה. המקום היה מסודר מאוד יפה, זה לא היה זרוק. אחרי שהאורחים הגיעו היה זמן לשתות יין טוב, בירה טובה, להשתכשך במים. בשקיעה התחילה החופה, ואחר כך התחילו הבישולים.

"בישלנו ארוחת ערב - שמונה סירי פויקה צמחוניים. אח של איתי הוא שף ובנה מתכונים מראש. ביקשנו מכמה חברים שאוהבים את זה להיות אחראי סירים. היה שולחן עם כל המתכונים וכל המצרכים, ואנשים התחילו להתחרות ביניהם על הסיר הכי טוב. חלק מהאנשים בישלו, חלק ישבו, חלק נכנסו למים. בערך ב-21:00 הכול היה מוכן וכולם ישבו לאכול.

"הרוב נשארו לישון במקום על מזרנים ששכרנו וחלק התפזרו מסביב בצימרים או אצל חברים. אנחנו עשינו את ליל הכלולות על מזרנים בחוץ עם עוד 60 אנשים".

רננה ואור גרודק, טבעון

היא: בת 26, סטודנטית לפיזיותרפיה

הוא: בן 26, גנן בגן ילדים

איפה התחתנו: בחצר של ההורים של חבר בנהריה

כמה מוזמנים: 200

עלות החתונה: 15 אלף שקלים

"לא רצינו שהאורחים יראו בזה קנס"

למה חתונה חברתית? רננה: "המחשבה מאחורי החתונה הייתה גם לעשות משהו מאוד פשוט שמשקף את מי שאנחנו ופחות את תרבות הצריכה, וכמובן שגם לא רצינו להעמיד את האורחים בפני מצב שיראו בזה סוג של קנס. כתבנו על ההזמנה: 'לבוא רק אם מתחשק ולא צריך להביא צ'ק'. לכל הדודות הסברתי בצורה מדויקת למה הן באות: שלא יחשבו שהן 'קונות כרטיס' לחתונה עם סטייק ובירה ויתאכזבו".

איך ההורים הגיבו? רננה: "הם היו ממש סבבה באופן מפתיע, כי בדרך כלל זה המכשול העיקרי. ההורים של אור בעצמם לא התחתנו ולא אוהבים אירועים. לאימא שלי היה רגע של היסוס, אז אמרתי לה, שיש לה עוד שלושה ילדים לחתן בחתונות נורמטיביות".

איך המוזמנים הגיבו? "בסך הכול אנשים נהנו וקיבלנו תגובות מפרגנות של 'היה הרבה יותר מושקע ומאורגן ממה שחשבנו'. אם מישהו סבל וחשב שזה מטומטם, הוא לא אמר לי את זה. אני יצאתי מהחתונה בתחושה שקיבלתי המון ואני צריכה לעזור לאנשים אחרים".

איך תוכנן האירוע? רננה: "הורים של חבר של שנינו הציעו לנו לעשות אצלם בחצר בנהריה: הם רצו לעשות פיילוט שיראה לילדים שלהם שאפשר להתחתן בחצר. בהתחלה חשבנו לעשות הכול לבד, אבל חברה עשתה לי שיחת מוטיבציה שחייבים להיעזר. עשינו טבלה עם 20 משימות כמו: תליית שלטים, צילום החתונה, קניית אוכל - וכל אחד בחר במה שנוח לו. חוץ מזה, עשינו סלטים ומרקים והאורחים הביאו קינוחים ופשטידות. קנינו גבינות עזים וירקות ולחם איכותי.

"היה לי חודש חופש ואני הפקתי, חוץ מהיום של החתונה שבו העברתי את האחריות לחברה. חברים עשו את המוזיקה וצילמו. הבאנו רמקול מאוד קטן. קנינו בדים בחנות יד שנייה והפכנו אותם למפות, וחברות שעיצבו קנו פמוטים ונרות ותלו על העצים. לא נדרשו הרבה קישוטים כי יש בחצר בוגנוויליה, עצי קלמנטינה ודשא. בגלל שעשינו הכול לבד, לא הרגשתי שאני מתקמצנת: תפרתי את השמלה שלי ואת החולצה של אור, ובחרתי את הבד ואת החוטים הכי טובים. קניתי את הבירות שאני הכי אוהבת ואת הגבינות עזים הכי טעימות. הרגשתי שאני מאוד לארג'ית.

"בדיעבד, היה מספיק אוכל להאכיל 300 או 400 איש. בעלת הבית תפסה את המצב ברגע מסוים ודחפה קופסה עם אוכל לכל מי שהלך".

"תוך שבוע כולם שיבצו את עצמם"

לירון וניר לבני, תל אביב

היא: בת 26, סטודנטית לרפואה

הוא: בן 27, סטודנט להנדסה

איפה התחתנו: החווה של אליק, חוות סוסים במכמורת

כמה מוזמנים: 350

עלות החתונה: 70 אלף שקלים

למה חתונה חברתית? לירון: "מאוד רצינו לבוא ממקום נקי, שהטקס יהיה מרכז הערב. היינו בין הראשונים שהתחתנו בחבר'ה שלנו ולא רצינו שירגישו שזה תיק. שנינו באים מתנועות נוער ושנות שירות והתחברנו לרעיון של משהו שיתופי וקהילתי".

איך ההורים הגיבו? "הם מאוד הרימו גבה בהתחלה וחששו ממה יגידו ואיך להזמין אנשים, אבל אחרי החששות הראשונים הם זרמו ודי לקחו את זה בקלות. האימהות עשו 'השלמות' - קנו המון פשטידות שלא היה בהן צורך בסופו של דבר. גם סבתא שלי הכינה הרבה דברים והיא נזכרה שגם הם הכינו סנדוויצ'ים לחתונה שלהם".

איך הגיבו האורחים? "בטוח היו אנשים שהייתה להם ביקורת, אבל היא לא הגיעה אלינו. אני מאמינה שהיו גם אנשים שפחות התחברו. קיבלנו ביקורת שהיה מגוון ומעניין ומיוחד ושונה וטעים. אף אחד לא נשאר רעב".

איך תכננתם את האירוע? "היה לנו תקציב, שידענו שאנחנו יכולים להתבסס עליו בלי שאף אחד יביא לנו מתנה. פתחנו גוגל דוק עם טבלה ושלחנו מייל מפורט על הרעיון. ביקשנו מהאורחים שיביאו אוכל ולא מתנות. ההיענות הייתה יותר גבוהה ממה שציפינו. אנחנו דאגנו בעיקר לקבלת הפנים, דאגנו ללחמים ולגבינות וחברים שלנו עשו פיתות בטאבון.

"אימא שלי וסבתא שלי העמידו צבא של דודות לעשות סידורי פרחים לפני החתונה - והאורחים יצאו עם שלושה סידורי פרחים כל אחד, כי היו המון. יש לנו חבר שהוא מנהל בר והזמנו את כל השתייה דרכו במחירי עלות.

"חלק ניכר מהאנשים הביאו אוכל וגם מתנות, ובני משפחה בעיקר הביאו צ'קים. אני רוצה להאמין ולקוות שזה אפשר לאנשים להביא כמה שנוח להם ולא להתאים את המתנה לעלות המנה. היו חברים שהביאו את האוכל ולא קנו מתנה והייתה לנו הרגשה מאוד קלילה כי לא היינו צריכים לכסות איזה סכום אסטרונומי".

"בשום צד לא ציפו לחתונה גדולה ונוצצת"

מורן בצר-לויתן ותמיר לויתן קיבוץ יגור

היא: בת 40, פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות;

הוא: בן 40, איש רכש במשתלת קיבוץ יגור

איפה התחתנו: בית העם במושב שדמות דבורה

כמה מוזמנים: 250

עלות החתונה: כ-40 אלף שקלים

למה חתונה חברתית? מורן: "הדבר שהכי הניע אותי היה איזה מיאוס מאיך שאירועים היום בכלל קורים, ובטח חתונות. המון מסביב ומעט מהות, ובעיקר המון כסף. כשמסתכלים על אנשים צעירים שצריכים לגדל ילדים ולקנות דירה - להוציא על חתונה מינימום 100 אלף שקל זה נראה לי הזוי, לא שייך".

איך ההורים הגיבו? "אין לנו משפחות מאוד גדולות, ובגילנו ההורים רק רצו שנתחתן, אז מבחינתם הכול היה בסדר. בשום צד לא ציפו לחתונה גדולה ונוצצת. היו כן דיבורים של מה תגיד הדודה ואם יהיה מספיק אוכל".

איך המוזמנים הגיבו? "לפני זה אמרו לנו שזה מגניב, שאנחנו אמיצים. אחרי זה - אנשים הרגישו תחושת שייכות לאירוע והרגישו קרבה אליו. ואנשים התלהבו גם מהאוכל. בסופו של דבר, האוכל באירועים די חוזר על עצמו ופה היו המון דברים חדשים וכיפים. כשאת מתבקשת להביא את האוכל, את עושה את הכי טוב שלך, משקיעה, אז זה טעים".

איך התנהל תכנון האירוע? "בנינו במשך שתי שבתות אתר ב-wix בעזרת גיסתי והעלינו אותו כשלושה שבועות לפני החתונה. כתבנו לאורחים שאנחנו רוצים שהם יהיו חלק מהאירוע ואפשרנו להם גם לבחור שירים שהם אוהבים. לגבי התפריט, התייעצתי עם מישהו שמבין באוכל. החלטנו על תפריט צמחוני, גם כי אנחנו צמחונים וגם כי זה פשוט יותר, וסידרנו טבלה שאפשרה בחירה בין סלטים, פשטידות, תבשילים וקינוחים. את המשפחה הקרובה ידעתי לכוון לפי מה שחסר.

"סידורי ישיבה לא עשינו, כי עניין תוספת השולחנות לא שיחק תפקיד. זה חייב אותנו לשים עוד כמה שולחנות, אבל כיוון שלא ספרנו מנות, אז העלות הייתה שולית. זה אמנם השאיר את האנשים רגע בבלגן פנימי, אבל בסופו של דבר הם התיישבו כמו שהיו יושבים אם היינו מסדרים את המקומות".

במה עוד חסכתם? "אחותי התחתנה באותו מקום שבועיים אחריי, אז במקום לשלם על השימוש במקום, שיפצנו שם את השירותים. תמיר הכין סידורים למזנונים בתוך כפות תמרים. הטקס היה מבוסס על טקס יהודי, שבנינו יחד עם חבר. את שמלת החתונה עשיתי אצל 'בהדרה', שהיא מעצבת שמלות שאת מביאה לה שמלת בסיס והיא משדרגת אותה. שילמתי לה 1,500 שקל. בת דודה שלי איפרה ועל השיער שילמתי 150 שקל".

על מה כן שילמתם? "על שכר למפיקה ולמלצרים - בני נוער מהיישוב ומהיישובים הסמוכים - וכמובן על הציוד. שילמנו על די.ג'יי ועל צלם סטילס. חברים שיש להם עסק עשו לנו במחיר עלות פיצות קטנות בתנור".