מחקר: בנקאים מרכזיים פיננסיירים נטו להיות "נציים" יותר

וול סטריט שוב מובילה למסדרונות של בנקים מרכזיים. ממינאפוליס עד פריז, משקיעים ואנשי פיננסים נשכרים בקצב גובר כדי לסייע לקבוע מדיניות מוניטרית, פחות מעשור אחרי שהמשבר הבנקאי זעזע את הכלכלה העולמית וצינן את הסיכויים למצוא עבודה במגזר הציבורי.

מחקרים אקדמיים על דפוסי ההצבעה של בנקאים מרכזיים מראים שהמגמה החדשה תגרום אולי להגברת הנטייה להידוק מוניטרי.

מינויו בשבוע שעבר של ניל קשקרי לנשיא שלוחת הפדרל ריזרב במינאפוליס החל בינואר, אומר ששליש מ-12 שלוחות הפד האזוריות ינוהלו בקרוב על ידי נשיאים עם קשרי עבר לקבוצת גולדמן זקס. קשקרי עבד גם בפימקו, חברת קרנות האג"ח הגדולה בעולם מקליפורניה, וניהל את מבצע החילוץ של הבנקים בארה"ב בהיקף 700 מיליארד דולר בתקופת המשבר הפיננסי.

נשיא הפד בניו יורק, ויליאם דדלי, היה הכלכלן הראשי בגולדמן זקס במשך כמעט עשור לפני שהצטרף לבנק המרכזי האמריקאי ב-2007. נשיא שלוחת הפד החדש בדאלאס, רוברט סטיבן קפלן, עבד בגולדמן 22 שנה וכיהן כסגן יו"ר חטיבת בנקאות ההשקעות שלו. פטריק הרקר אצטרף אמנם לשלוחת הפד בפילדלפיה מאוניברסיטת דלאוור, אך הוא כיהן גם כנאמן עצמאי של גולדמן זקס טרסט.

סגן יו"ר הפד, סטנלי פישר, ונשיא הפד באטלנטה, דני לוקהרט, עבדו שניהם בעבר בסיטיגרופ. נגיד הפד ג'רום פאואל עבד כבנקאי השקעות בתחילת הקריירה שלו, בדילון ריד, שהפכה להיות חלק מקבוצת UBS.

גם באירופה

וזה לא רק הפדרל ריזרב. נגיד הבנק אוף אינגלנד מארק קרני ונשיא הבנק המרכזי האירופי מריו דראגי עבדו שניהם בגולדמן לפני שנכנסו לבנקאות מרכזית, ואליהם הצטרפו בעת האחרונה בעלי רקע פיננסי נוספים.

הנשיא החדש של הבנק המרכזי הצרפתי, פרנסואה וילרואה דה גולו, עבד 12 שנה בבנק BNP פאריבה, ומונה למנכ"ל שלו ב-2011. בספטמבר הצטרף חרטיאן ולייך לוועדה המוניטרית של הבנק אוף אינגלנד מקרן הגידור בריוון הווארד, ולפני כן דויטשה בנק.

אם כן, מה המשמעות של הצטרפותם מחדש של בנקאים לשעבר לחדרי הדיונים בבנקים המרכזיים למדיניות המוניטרית, שנראית מפוצלת במבט בינלאומי?

מחקר של פרוטוקולי ישיבות הפדרל ריזרב בשנים 1994-2008 שפורסם החודש - על ידי כלכלנים מהבנק המרכזי הפולני דווקא - מצא שחברים מהמגזר הפיננסי נטו להיות "נציים" יותר בהשקפות מוניטריות בהשוואה לעמיתיהם שהם בעלי ניסיון ורקע במגזר הציבורי או בשוק הפרטי הלא-בנקאי. המחקר מצא גם שנשים ובעלי תואר דוקטור בצמרת הבנק המרכזי נטו לטובת מדיניות הדוקה יותר, בה בעת שאלו שהגיעו עם רקע בבנקאות מרכזית או שמונו לתפקידיהם על ידי נשיא רפובליקאי נטו למדיניות מוניטרית "יונית".

"התוצאות מראות כנראה שהרקע המקצועי הוא גורם בהעדפות המדיניות וגם קובע את מידת קבלת ההחלטות בהסכמה או שלא בהסכמה", כתבו מחברי המחקר. המסקנות עולות בקנה אחד עם מחקר מ-2013 של הכלכלנים סטיבן אייכלר וטום להנר. על סמך דפוסי הצבעה מהשנים 1992-2001, השניים הגיעו למסקנה שאנשי פד עם קריירות ארוכות יותר במגזר הפיננסי התמקדו יותר באינפלציה בהשוואה לאלו שהיו בעלי רקע באקדמיה, ממשל או תעשייה, שנטו להתמקד יותר בתמ"ג.

מחקר מ-2015 של בנאני, מרצה באוניברסיטת מערב פאריס (ננטר לה דפנס), מצא שאנשי ECB עם רקע בבנקאות היו "צפויים פחות" לתמוך בקניית אג"ח ממשלתיות. בניגוד לכך, מחקר מ-2014 על הבנק אוף אינגלנד של מארק האריס, פול לוין וכריסטופר ספנסר מצא אמנם שלבכירים בעלי רקע בפיננסים יש העדפה להידוק מוניטרי, אך לא הייתה לכך השפעה משמעותית על אופן הצבעתם.

מבחינת המשקיעים, השאלה היא אם ההעדפות לכאורה של בעלי רקע פיננסי עדיין קיימות בשטח. יכול להיות שלא: דראגי מה-ECB שוקל דווקא עוד הקלה כמותית למרחב האירו, וקרני אותת החודש שבריטניה זקוקה עדיין לריביות נמוכות מאד. גם דדלי הוכיח שהוא אחד מנשיאי הפד היוניים ביותר.