לקחת דוגמה מאוסטרליה

ענפי הגז והנפט בישראל לא ידעו נחת בשנים האחרונות. מהקפיצה הגדולה בגילויי שדות הגז תמר ולוויתן, לשפל בעזיבת ענקית האנרגיה האוסטרלית וודסייד, אירועים אשר הביאו את הענף למצב מתמשך של חוסר ודאות בתחום מדיניות הממשלה והרגולציה - רכבת-הרים עבור משקיעים חיצוניים.

במצרים - גילוי שדה הגז הגדול ביותר אי פעם בים התיכון מול חופי מצרים על-ידי חברת האנרגיה האיטלקית Eni - שעל-פי הדיווחים גדול ב-50% מלווייתן - הוא פרק נוסף בהתפתחות הדרמה הזאת. ברגע אחד עברה מצרים להיות מלקוח פוטנציאלי לגז מלוויתן, למתחרה פוטנציאלית. זו תזכורת לכך, שענף האנרגיה הוא לא סטטי, אלא תחרותי. התגלית המצרית הייתה זעזוע למשק הגז הישראלי. שר האנרגיה, יובל שטייניץ, תיאר אותה בגלי-צה"ל כ"קריאת השכמה כואבת להתנהלות המטופשת שלנו".

אך קריאת השכמה זו, יכולה להתברר כמועילה בטווח הארוך - על-ידי אילוץ כל הנוגעים לגז, הרגולטורים, המפתחים והשותפים המסחריים, לאמץ גישה יותר מפוכחת ומציאותית כיצד לנהל את המשאב הזה. במשך זמן רב, אני מלא חששות לגבי המודל של מכירת גז מלוויתן לשכנותיה של ישראל, באמצעות צינור, משום שיש בו אלמנט משמעותי של סיכון גיאופוליטי והוא גם פחות כלכלי. באמצעות צינורות ניתן להגיע למספר קטן יחסית של קונים, ומגוון הוא קוד-מפתח בתעשיית הגז.

זו הסיבה שתמיד האמנתי שגז טבעי נוזלי (LNG), הוא מודל טוב יותר לפיתוח לוויתן. גז LNG יכול להגיע ולהימכר לכל מקום בעולם, לרבות אזורים שבהם הביקוש גדול והמחירים גבוהים יותר, כולל הכלכלות באסיה הצומחות במהירות וצמאות לאנרגיה.

אוסטרליה מכירה היטב את היתרונות של LNG. "פרויקט צפון-מערב שלף" (("The North West Shelf project", הנמצא במים בחוף המערבי של אוסטרליה, הוא אחד ממתקני הנזלת הגז הטבעי הגדולים בעולם. LNG הוא תוצר היצוא השלישי בגודלו באוסטרליה, שהיא היצואנית הרביעית בגודלה בעולם של גז טבעי נוזלי (LNG), ובדרכה להפוך לגדולה ביותר.

המלכוד הוא, שבניית מתקן LNG בישראל דורש הון משמעותי של כמה מיליארדי דולרים, ויש לכך מספר השלכות. ראשית, שותפות זרה היא הכרחית. צריך שותף עם מומחיות בהקמה, ניהול ובתפעול מתקן LNG, עם ניסיון בשיווק ובמכירת גז טבעי נוזלי, ובעל הון גדול מספיק למימון ההוצאות הרבות המעורבות בכך.

שנית, אף חברה זרה לא תהיה מוכנה להגיע לכאן ללא סביבה רגולטורית בטוחה ויציבה לתמיכה בפרויקט בסדר גודל כזה - מה שחסר כיום בישראל. בהתחשב בגודל השקעת ההון הנדרשת ובמשך הזמן שלוקח להקים פרויקט כזה, כמה עשרות שנים, משקיעים צריכים לדעת את כללי המשחק מראש, כלומר, ודאות מרבית; וכן יציבות - להיות בטוחים שכללים אלו לא ישתנו באופן שרירותי לאורך חיי הפרויקט.

שלישית, משקיעים זרים פועלים ומונעים על-ידי שיקולים מסחריים. הסיבה העיקרית שהם יהיו מעורבים בפרויקט בסדר גודל כזה היא - אם הם יאמינו שיוכלו לקבל ממנו תמורה והון הגונים, המותאמים לסיכון שייקחו.

באוסטרליה, הצלחנו ליצור תעשיית LNG ברמה עולמית, משגשגת, המספקת מקומות תעסוקה רבים, נהנית מתמיכה ציבורית רחבה, מנוהלת היטב ומוסדרת. בעולם קיימות מדינות רבות בעלות משאבים טבעיים, אך מעט מאוד מהן מצליחות ליצור תעשיות מוצלחות המנוהלות היטב. ההבדל טמון בדרך-כלל במנהיגות.

ובישראל: אם הגז יפותח בהקדם וייצא מהים, זה יהיה נכס אסטרטגי עצום למדינה ולמשק - יפתח את הכלכלה, ייצור ביטחון אנרגטי ואי-תלות, יספק מקומות עבודה, הכנסות עצומות לקופת המדינה, ועוד. אבל אם זה לא יצליח - זאת תהיה באמת החמצה גדולה.

הכותב הוא שגריר אוסטרליה בישראל