"להגיד לא לפליטים מסוריה? היהודים כבר היו בסרט הזה"

היה זה אך טבעי שהמחלוקת החדשה שהתלקחה בארה"ב - האם לפתוח את השערים למספר מצומצם של פליטים מסוריה, שנמלטים מזוועות המלחמה בארצם - תעלה לשיח הציבורי האמריקאי את הטרגדיה של רבבות יהודים אירופיים, שניסו להימלט מהנאצים ולמצוא מקלט בארה"ב בסוף שנות ה-30 של המאה שעברה - אך נדחו.

"וושינגטון פוסט" מעלה מתהום הנשיה שני סקרי דעת קהל שערך המגזין "פורצ'ן" ערב מלחמת העולם השניה, במאמץ לבחון האם הציבור האמריקאי יפתח זרועותיו לפליטים מאירופה. הסקר הראשון, שנערך ביולי 1938, שאל: האם להתיר לפליטים גרמניים, אוסטריים ופליטים פוליטיים אחרים להיכנס לארה"ב? יותר משני שלישים מהנשאלים - 67.4% - בחרו באופציה: נסו להשאיר אותם מחוץ לגבולות ארה"ב. רק 4.9% העדיפו את האופציה: עודדו את הפליטים לבוא לארה"ב ובמקביל הגדילו את מכסות ההגירה. 18.2% סימנו את המשפט: תנו לפליטים להיכנס, אך אל תגדילו את המכסות. (9.5% אמרו שאינם יודעים)

הסקר הזה לא ציין במפורש שהרוב המכריע של הפליטים הם יהודים (אך זו היתה עובדה שהציבור האמריקאי היה מודע לה היטב). ה"פוסט" מצא נסיבות מקלות לתוצאות הסקר: ארה"ב אך נחלצה מהמתון הגדול, וברור שזה לא היה אקלים שמעודד קליטת פליטים, מתמודדים פוטנציאליים על מקומות עבודה; הפוגרומים של ליל הבדולח טרם התרחשו; והשימוש במילים "פליטים פוליטיים" אולי עורר אסוסיאציות של קומוניסטים ואנרכיסטים בפתח.

הסקר השני, מינואר 1939, שאל: הועלתה הצעה להכניס לארה"ב 10 אלפים ילדים פליטים מגרמניה, רובם יהודים, שימצאו מקלט אצל משפחות אמריקאיות. האם הממשל צריך לאפשר זאת? 61% השיבו: "לא". 30% השיבו בחיוב. ל-9% לא היתה דעה.

מה היה הביטוי המעשי של הסקרים האלה? הנה דוגמה: ב-1 ביוני 1939, הגיעה לקובה הספינה סיינט לואיס עם 917 פליטים יהודיים מאירופה על סיפונה, אך השלטונות בהאוואנה סרבו להתיר ליהודים לרדת לחוף. הספינה הפליגה לפלורידה, אך גם שם אסרו השלטונות כניסת הפליטים. נשיא ארה"ב דאז, פרנקלין דילאנו רוזוולט, אמר: "את הפליטים האלה צריך לבדוק מפני שלרוע המזל יש בהם כמה מרגלים". סיינט לואיס חזרה לאירופה וכרבע מנוסעיה ניספו בסופו של דבר בשואה.

השוו את נתוני הסקרים האלה, ובמיוחד הסקר השני, להכרזה שהשמיע השבוע כריס כריסטי, מושל מדינת ניו-ג'רזי ומתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, שלפיה צריך לאסור כניסת כל הפליטים הסוריים לארה"ב, לרבות ילדים בני למטה מ-5, עד שהם יעברו "סינון הולם". או הצהרתו של טד קרוז, מתמודד רפובליקני אחר, שמציע להתיר כניסתם של פליטים נוצריים בלבד.

"רוב מדינות המערב התייחסו למצוקת היהודים באותה תקופה בספקנות או מנקודת מבט של דעות קדומות (האהדה ליהודים צמחה רק לאחר שגדל מספר האנשים שלמדו על מעשי הטבח של הנאצים בשואה)", כותב ה"פוסט". "ראוי לזכור את הלוך הרוח הזה כאשר חושבים על מה שמתרחש עתה, כשארה"ב שוב לכודה בצבת ויכוח ציבורי האם להכניס פליטים לשטחה".

מקס פישר, מאתר החדשות והפרשנויות VOX , צייץ: "הפוליטיקאים האמריקאים פועלים כדי להעניש את החפים מפשע, גברים נשים וילדים, מפני שפוליטיקאים אלה פוחדים מאנשים ששונים מהם. זה כאילו שההיסטוריה מעולם לא התרחשה, כאילו אין לנו תקדימים שאפשר להפיק מהם לקחים".

הפוליטיקאים העכשוויים שאליהם מכוון חיצו של פישר הם, ברובם המכריע, רפובליקנים. כמו מחלוקות אחרות, גם ההתנצחויות בסוגיית הפליטים הסוריים נהפכו לקרב מגע בין רפובליקנים לדמוקרטים: הדמוקרטים דוחפים לפתיחת השערים לפני מספר מצומצם של פליטים סוריים, כ-10 אלפים, אחרי תהליך סינון קפדני שימשך בין שנה לשנתיים; הרפובליקנים דוחפים לסגירת שערים. נקודה. היו"ר החדש של בית-הנבחרים, פול ראיין, הודיע עליזמת חקיקה להידוק הליך הבידוק של הפליטים, ונשיא ארה"ב, ברק אובמה, כבר הודיע שיטיל וטו על הצעת החוק הזו.

והרפובליקנים הם הראשונים שדוחים את ההשוואה בין הפליטים היהודים ערב מלחמת העולם השניה, לבין הפליטים הסוריים עתה. אמת, זו היתה שגיאה למנוע כניסת היהודים האירופיים שהגיעו לארה"ב כפליטים לפני כ-80 שנה, הם אומרים, אך מה שקרה אז אינו דומה למה שקורה היום.

האתר הימני ברייטבארט מסביר זאת כך: היהודים האירופים לא היוו איום טרוריסטי, אך יש הוכחות לכך, שטרוריסטים מתחבאים בתוך קבוצות של פליטים סוריים; ליהודים בסוף שנות ה-30 לא היה מקום אחר לחפש בו מקלט כי המנדט הבריטי ניסה למנוע את כניסתם לארץ ישראל, בעוד שלפני הפליטים הסוריים פתוחים יעדים רבים; והתנגדות לפליטים היהודיים נבעה משיקולים גזעניים, בעוד שההתנגדות לפליטים הסוריים נובעת משיקולים ביטחוניים.