פוסט טראומה

הבוקר שאחרי אישור התקציב הוא המקבילה של אחרי החגים בעולם הפוליטי. איום נפילת הממשלה חלף, הכנסת חוזרת לשגרה, ומתחיל משחק חדש. רק סימן שאלה אחד מרחף מעל: האם ממשלת נתניהו יוצאת הבוקר לדרך, או שזהו מסעה בדרכה האחרונה.

את 12 שעות ההצבעה המתישות על תקציב המדינה בחר נתניהו להעביר בקריאת הביוגרפיה של מייסד מחתרת ניל"י, אהרן אהרונסון. אין ספק שכשראש ממשלה, שהזמן שיש לו לקריאת ספרים כה מוגבל קורא ספר במליאת הכנסת, הוא בוחר אותו בקפידה, ומחצין אותו בכוונה. מה רצה המשורר לומר? אולי רצה לשדר שלווה ורוגע, להראות שהעניינים בשליטה, ואולי הספר שמתמקד במנהיג תקופת המחתרות, אחיה של שרה גיבורת ניל"י (וכל מילה מיותרת) נועד להזכיר לציבור שהוא לא פוסק לרגע לעסוק בענייני ביטחון, ובאלו שלחמו על הגנת המולדת וחיו על חרבם.

נתניהו, שסוחב איתו את הפוסט טראומה של הכנסת הקודמת שהתפזרה לפני שהעבירה אפילו תקציב אחד, ישב במליאה וחייך רב הזמן. בניגוד לכל הציפיות והתחזיות הקודרות, הוא הצליח להעביר יחד עם שר האוצר תקציב לא רע בכלל, שנושא בחובו אפילו בשורות, ועוד בממשלת 61 אצבעות. אמנם אצבע אחת כמעט נשרה במהלך הלילה כשאורן חזן יצא מדי פעם למרפאת הכנסת לקבל זריקת סטרואידים שתאפשר את המשך ישיבתו באולם. הריאות של חזן, על פי דו"ח בית החולים ששחרר אותו להצביע, עובדות רק על 54%. אבל שום דבר לא היה עוצר את נתניהו מלהעביר את התקציב, גם אם היה צריך להביא לחזן מכונת הנשמה. בתחילת השבוע, לפני שאושפז, נקרא חזן לנתניהו. אחרי חמש שעות המתנה הוא נכנס פנימה. העובדה שבסופו של דבר הוא הגיע מבית החולים כדי להצביע, מעלה תהיה מה הובטח לו בתמורה ומתי הוא יחזור לנהל את ישיבות המליאה כסגן יו"ר הכנסת.

גם שאר מרכיבי הקואליציה קיבלו את שלהם. בניגוד להרגלו בקודש, הפעם נתניהו לא הותיר אף אחד ממורמר. אין שר, ח"כ או מפלגה שמרגישים שדפקו אותם, שנתנו להם פחות תקציבים מלאחרים. אף אחד לא מסתובב עם בטן מלאה או עומד להתפוצץ. אין סיעה שלא תוכל לחלק לבוחריה את מה שהבטיחה להם בבחירות ובהסכמים הקואליציוניים. דרעי וש"ס קיבלו מע"מ אפס בתחבורה ציבורית, במים ובחשמל, בנט קיבל את כל התקציבים שביקש למערכת החינוך, כולנו של כחלון קיבלה את הרפורמות בדיור ובבנקאות ויהדות התורה תוכל לנפנף לבוחריה בתיקון חוק הגיוס וביטול הסנקציות הפליליות. כשכולם מבסוטים, נתניהו יכול להמשיך קדימה ולנסות להרחיב את הממשלה על בסיס 61 החיילים שכבר יש לו.

חוק השיוויון בנטל שתוקן כפי שהובטח לחרדים, אינו הסעיף היחיד שנכחד ממורשת לפיד, שזו כבר סיבה טובה לנתניהו להיות מרוצה, בלי שום קשר. התקציב שאושר מחק סופית כל זכר למה שקודמו של כחלון בתפקיד ניסה לקדם.

לפיד העלה את המס על האלכוהול, כחלון הפחית. לפיד העלים את קצבאות הילדים, שר האוצר הנוכחי החזיר. שר האוצר לשעבר ניסה להעביר חקיקה נגד קק"ל, יו"ר כולנו הצליח להוציא מהגוף המסואב הזה למעלה ממיליארד שקל. האיש מרמת אביב נאבק על מע"מ אפס, מחליפו מגבעת אולגה הצליח להביא להפחתה ראשונה במחירי הדיור, האיש עם החליפה השחורה נתן לראש עיריית ירושלים תוספת תקציב, כחלון שלא ייתפס לעולם עם עניבה הודיע לברקת שאין לו כוונה להגדיל לו את התקציב. בסטטוס שהעלה השבוע לפיד בפייסבוק, העלה שר האוצר לשעבר תהיה: "בפעם הראשונה מאז שליאור התגייס אני לא יודע מה להגיד לו ביום שישי כשיחזור", כך כתב בתגובה לביטול הסנקציות הפליליות. גורמים בכנסת אמרו שהוא צריך להגיד תודה לכחלון שהעלה לו את השכר והעביר לחיילי החובה 800 מיליון שקל תוספת.

עם כל הבשורות האלה מה הפלא שכחלון היה כל כך נרגש שבבוקר ההצבעה הוא נכנס למליאה והתיישב על כיסא ראש הממשלה. רק אחרי דקות ארוכות, כשישראל כץ הגיע לאולם, הוא העמיד אותו על טעותו. כחלון פינה את מקומו בזריזות. אין לו שאיפות אימפריאליסיטיות. הוא מרוצה ממה שיש לו, וגם מחוק ההסדרים שהצליח להנדס לו הממונה על התקציבים, אמיר לוי. בניגוד ללפיד שניסה לצמצם את החוק, הפעם נעשה בו שימוש ראוי להעברת כל הרפורמות שלהן התחייב כחלון. אפילו האופוזיציה יישרה קו והביעה תמיכה ברפורמה ברפואה הציבורית, וברפורמת הקורנפלקס. שיא השיאים נרשם בהצבעה על חוק ששינסקי 2 שבו תמכו 110 חברי כנסת (!). בארבע לפנות בוקר, הסתיימו ההצבעות. חוק ההסדרים חגג את יום הולדתו ה-30, ושר האוצר ציין 55 חורפים עם עוגת שוקולד מאחורי הקלעים.

מצפצף על כולם

42 שנה לאחר מותו ממשיך הזקן משדה בוקר להנחיל את מורשת כור ההיתוך ולחולל מהפיכות. ממעמקי קברו הצליח אתמול ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, להטיס את הרצוג ואת נתניהו באותו המסוק, ולהושיב את ראש הממשלה ליד נשיא המדינה באזכרה השנתית לזכרו.

בתמונה שפורסמה בעיתון הבית של נתניהו נראים ריבלין ורה"מ משוחחים בעודם יושבים זה לצידו של זה ליד אחוזת הקבר בשדה בוקר. ריבלין לא מצליח לעשות הצגה למצלמה. כדאי יהיה להנציח את פניו של נשיא המדינה גם בעוד שבוע או שבועיים כשנתניהו יעלה לאישור הממשלה את מינויו של רן ברץ לראש מערך ההסברה. הסערה התקשורתית שהתחוללה לא שינתה את דעתו של נתניהו. בעידודם הנמרץ של בני הבית בבלפור, הבן, האם ורוח הקודש, הוא נחוש למנות את ברץ לתפקיד, חרף ההתנגדות שתהיה לכך בקרב שרי הממשלה. נתניהו מצפצף על כולם, וכנראה שגם על ג'ון קרי שיגיע בקרוב לישראל וגם עליו לפה הגדול חסר המעצורים של ברץ היה מה לומר. מעניין אם ראש מערך ההסברה החדש יקבל את פניו בנתב"ג וילחץ את ידו.

תפס טרמפ

כדי לחסוך זמן בדרך לשדה בוקר, מרחק של 176 ק"מ מהכנסת, תפס הרצוג טרמפ עם נתניהו במסוק הצבאי. מי שרואה בהצטרפות של יו"ר האופוזיציה סימן להתחממות היחסים עם נתניהו בדרך להקמת ממשלת אחדות, יתבדה: בצד השמאלי של בטן היסעור ישב הרצוג, ומולו בצד הימני ישבה פמליית נתניהו. סימבולי משהו. חוץ מלחיצת יד קרה לא נוצר שום קשר בין הרצוג לנתניהו. ממילא, ראש הלשכה דוד שרן, המזכיר הצבאי אליעזר טולדנו, שפע מאבטחים והרעש מחריש האוזניים של המסוק הצה"לי חצצו בין יו"ר האופוזיציה לראש הממשלה. יו"ר המחנ"ץ העביר את הדרך בציוצים שמכחישים את שמועת ההצטרפות לממשלה, ונתניהו שקד על נאומו לטקס לזכרו של ראש הממשלה הראשון של ישראל.

בדרך חזרה המסוק המריא באיחור. אם לא די בכך שהטקס התארך מעבר למתוכנן, נתניהו החליט להתעכב לתצפית בדרך, למרות שהכנסת כולה חיכתה רק לו לתחילת ההצבעות על התקציב. זה נתניהו קלאסי. אז מה אם 119 ח"כים מחכים. שיחכו. אחרי שהחבורה כבר המריאה והתקף הלב שכמעט אחז ביושבי המסוק מחשש לאיחור משמעותי בהגעה לכנסת ועיכוב בהצבעות על התקציב שיביא להפלת הממשלה עבר, החלו להגיע אסמסים ליושבי המסוק עם שאלות האם זה נכון שבכלי התובלה שבו הם יושבים יש תקלה טכנית.

המסוק נחת בשלום, אבל אם יש תקלה טכנית היא של הרצוג. בשבועיים האחרונים הוא נאבק בגל שמועות על הבשלת מהלכים מאחורי הקלעים להצטרפות המחנ"צ לממשלה, ולא מצליח לשכנע בנחישותו להישאר על ספסלי האופוזיציה. ככל שהווליום הולך וגדל, האמירות של יו"ר האופוזיציה מתחדדות והופכות חד משמעיות יותר. הטקסטים שלו חריפים וחדים. הוא תוקף כמעט כל החלטה של הממשלה וגם באופן אישי את נתניהו. אלה התבטאויות שיהיה לו קשה מאוד לסגת מהן כדי לזחול לממשלה מבלי להסתכן בלהיחשב כמופז שתיים.

השמועות האלה לא באות משומקום. בשבועות האחרונים נשלחים נציגים מטעמו של נתניהו כמעט לכל ח"כ מהמחנה הציוני במטרה לגשש ולהפעיל לחצים. מדובר במקורבי נתניהו במעגלים שונים ובשרים שעושים שליחויות של הבטחות לחלוקת תיקים ספציפיים. התופינים שמורעפים על חברי המחנ"ץ נדחים בבוז באופן כמעט גורף. ללא פריצת דרך מדינית היסטורית שתצא אל הפועל כאן ועכשיו, כולל שינוי קווי יסוד של הממשלה, אין על מה לדבר. מתנגדיו של הרצוג במפלגה סבורים שטכניקת ה-ריד מיי ליפס- שבה הוא נוקט, נועדה להעלות את המחיר שלו.

כדי להכניס את הרצוג יאלץ נתניהו להיפטר מבנט. הוא עוד לא בשל למהלך, למרות שיו"ר הבית היהודי מצליח להוציא את נתניהו ושרי הליכוד מדעתם. אם לנתניהו יש אובססיה לקרדיט גם על מהלכים שלא עשה, אז בנט עלה על מורו ורבו, אומרים בליכוד. נתניהו מצהיר באום שהוא לא נטש את הבניה בשטחים? בנט רץ להודיע שמדובר באולטימטום שהוא הציב. הקבינט מאשר מהלך מוצלח? יו"ר הבית היהודי עולה לשידור ומצהיר שהוא האדריכל. הליכוד וכולנו הכניסו למצעי המפלגה את צמצום מספר הכיתות? שר החינוך מעביר החלטת ממשלה ומתהדר במהלך משלו. ההתנהלות שלו כל כך מצליחה להרגיז שלפעמים נדמה שלנתניהו מתחשק לשנות את קווי היסוד של הממשלה רק כדי שבנט יפרוש. תלמידו של נתניהו לא מתרגש. הוא מכיר היטב את הבוס לשעבר ויודע שהחשש מאיבוד קולות הימין יגרום לו להמשיך לדבר ולא לעשות כלום. לקראת שחרורו של פולארד מחר, הקדימו בלשכת נתניהו תרופה למכה והודיעו לשרים שלא להתראיין בנושא. עתה נותר לראות האם איילת שקד שכבר סגורה להופיע באולפן שישי תבטל או שתשנה נושא.

בינתיים נתניהו משתעשע בהחלשת הרצוג בדעת הקהל. באמצעות ראשי ערים, שרים, וגורמים בליכוד הוא יוצר את הבאז על זחילה של הרצוג לממשלה והופך אותו לנרפה, חסר עמוד שדרה שרודף אחרי הכיסא, השררה ומנעמי השלטון.

השליחים עושים את דרכם גם לליברמן. הגישושים איתו לא הפסיקו לרגע. ליו"ר ישראל ביתנו יש דרישה אחת ברורה: תיק הביטחון כאן ועכשיו, בידיעה שלנתניהו אין כל כוונה לתת. לנתניהו אין סיבה להזיז את בוגי מתפקידו, ולליברמן לא בוער להיכנס לממשלה כל עוד הוא מתחזק בסקרים על רקע המצב הביטחוני.

תיאורטית, אחרי שהתקציב עבר הבוקר ממשלת נתניהו יכולה להמשיך לקרטע עם 61 מנדטים עד התקציב הבא, עוד שנה וחצי לפחות. יו"ר הקואליציה לשעבר, זאב אלקין, יוכל ללמד את ראשי הקואליציה כמה טריקים פרלמנטריים למשיכת זמן שיאריכו באופן מלאכותי את חיי הממשלה. אם לא יקרה שום דבר דרמטי במהלך הדרך, הצומת הבא בחייה של ממשלת נתניהו הוא תחילת סתיו 2016, אז יצטרך להחליט ראש הממשלה האם בכלל לגבש את התקציב הבא.

ברקת לא אמר את המילה האחרונה

ניר ברקת פרץ לראשונה לחיים הציבוריים בינואר 2003 כשעשה את ניסיונו הראשון להשתלט על ראשות העיר ירושלים. את היעד הוא כבש בסופו של דבר לפני שבע שנים, ובאחרונה נראה שהוא מיצה את הזירה המקומית ולוטש עיניים אל עבר הדבר הגדול הבא: ראשות הליכוד או אפילו ראשות הממשלה. הקרבות התקשורתיים שמנהל באחרונה ברקת, מלמדים שהוא אימץ את השיטה המצויינת של יועצו, איל ארד, שבדרך כלל גם עובדת: פתח בקרב עם גדולים ממך, וכך תגדיל את עצמך. אחרי שרב עם חולדאי ונתניהו, עכשיו סימן ברקת את כחלון.

משאיות הזבל שקידמו את פני באי משכן הכנסת ביום א' היו שיאו של המאבק שמנהל ברקת בשר האוצר בדרישה לקבלת תוספת תקציב לירושלים. וכמו בכל סיפור טוב, המחלוקות בין השניים הן על כבוד וכסף. ועם כל הכבוד לכסף- לענייני הכבוד יש משקל משמעותי יותר.

מזה כמה חודשים מסרב שר האוצר לפגוש את ברקת. ראש העיר שביקש להיפגש עימו במטרה לסכם על תוספת תקציב לבירה, טוען שסורב. בסביבתו של ברקת תוהים האם הסיבה היא פוליטית. אולי הכעס של כחלון נובע מהעובדה שברקת הביע בבחירות תמיכה גלויה בליכוד ולא בכולנו, בעוד אחיו של כחלון, קובי, שימש סגנו במשך תקופה ארוכה.

מנגד, כחלון טוען שהוא אינו בקיא במספרים ולכן ביקש מאנשי משרדו וממנכ"לו שי באב"ד להיפגש עם ברקת ולראות אם אפשר להיענות לדרישותיו. באוצר טוענים שהדרישות היו מופרזות ולכן הוחלט להעניק לעיר סכום זהה לשזה שקיבלה בשנה שעברה.

הריטואל הזה חוזר מדי שנה. ברקת פותח בקמפיין להגדלת התקציב, ובדרך כלל הוא גם נענה. הפעם, נראה שהוא בחר לריב עם הבחור הלא נכון בשכונה. כחלון, בוגר רפורמת הסלולר, לא נבהל מקמפיינים. אחרי שברקת השבית את משאיות הזבל וביקש מעובדי העיריה לצאת להפגין, לשר האוצר עלה כל הדם לראש. רק לפני חודש הוא אישר 13 מיליון שקל כחלק מתקציב 2015 לטובת סיוע במימון פינוי זבל מהעיר העתיקה ומשכונות מזרח ירושלים, ועכשיו ברקת משתמש בכסף הזה כדי לעשות הפגנות נגד כחלון.

השלטים שהוצבו על המשאיות, טוענים באוצר, נתלו במקומות לא חוקיים, והאבסורד הוא שאי אפשר להתלונן לעירייה כי היא זו שעברה על החוק. במקום להוציא כסף על שלטים ומשאיות, שישקיע את התקציבים בעיר, הם אומרים. הטיעון שמדובר בקרב פוליטי לא זר גם לאנשיו של כחלון. אנו מתנצלים שאין לנו אפשרות לבנות לברקת את הקמפיין לראשות הממשלה על חשבון הציבור, הם אומרים. אם ברקת רוצה לעשות קמפיין- בבקשה, אבל לא על חשבון כחלון.

בסביבתו של שר האוצר מצאו פתרון יצירתי במיוחד, ומיהרו להזמין ללשכתם את השר לענייני ירושלים, זאב אלקין, שמערכת יחסיו עם ברקת עלתה על שרטון בעת שקיבל את התפקיד שבו חשק גם ראש העיר. לפגישה הוזמנו גם יו"ר ועדת הכספים גפני שנוטר טינה לברקת עוד מהבחירות לראשות עיריית ירושלים, ויו"ר ועדת הפנים וחבר עיריית ירושלים כלשעבר, דודי אמסלם, צ'ילבה ותיקה של ראש העיר הירושלמי. מדובר בארבעה מוחות שרקמו מהלכים מבריקים במהלך הקריירה הפוליטית שלהם ויודעים לסובב על האצבע את מי שהם רוצים. לאחר שבחנו את הבקשות החליטו שמעתה כל תקציב לבירה יועבר דרך השר אלקין, שיפקח על העברת הכספים ועל השימוש בהם. אף אחד לא חושב שלא צריך להשקיע בבירה, הסבירו באוצר ובמשרד לענייני ירושלים. נהפוכו. מיד בתום הדיון פתחו אלקין וכחלון בדיאלוג עם בעלי העסקים הקטנים בעיר ומיהרו להוציא הודעה שבכוונתם לפנק אותם עם תקציב נאה. אם לא די בסיבוב הניצחון הזה, הנחה כחלון את האוצר שלא לקיים דיונים מול ברקת אלא רק באמצעות המשרד של אלקין, כדי להבטיח שיהיה פיקוח.

מבחינת ברקת עוד לא נאמרה המילה האחרונה. בראייתו טענות אנשי האוצר לא ענייניות. במקום לדבר על מה בכוונתו לעשות, הוא מדבר על שלטים. "שר האוצר מנסה שוב ושוב להוציא ספינים מגוחכים שכל מטרתם להסיט את הפוקוס מהעובדה שטרם שמענו התחייבות ברורה ופומבית ממנו על הקיפי התמיכה בירושלים וביטול גזירות כחלון שפוגעות בתושבי העיר, בסוחרים ובאינטרס הלאומי של מדינת ישראל. אנו קוראים לשר כחלון להפסיק להתעסק בקומבינות וספינים ולשים את ירושלים מעל כל מחלוקת ועניינים אישיים", נמסר מלשכתו.

אם שואלים את שר האוצר - הסיפור גמור.