מיוחסי הפנסיה התקציבית

1. נתחיל מהסוף: שר האוצר משה כחלון צודק בהחלט כשהוא אומר שהשיח נגד משרתי הקבע הוא אלים. רק חבל שהוא לא כיוון את האש למסיתים האלימים: הרי יש להם פרצוף ויש להם שם וכחלון מכיר אותם היטב. זו אותה חבורה משיחית, או כפי שאנחנו נוהגים לכנות אותה - כת הטהרנים - שנשאה את כחלון עצמו על כפיים, האדירה את שמו וניסתה לצייר אותו כמשיח של הכלכלה הישראלית בבחירות האחרונות ולאחריהן. כל עוד כחלון ניהל את השיח ה"נכון" מבחינתם, על רפורמות, מונופולים ו"ריכוזיות" וכל שאר הסיסמאות המוכרות (אין הרי צורך בעובדות, בפרטים קטנים, והרי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים של כל רפורמה - ראו ועדת בכר הכושלת שגרמה נזק של מיליארדים לאוכלוסייה החלשה) - הוא נעטף בצמר גפן מתוק וזכה למאמרי חנופה מביכים. כשכחלון החל "למרוד" ולא "לציית" לאותה כת משיחית - שהרי יש עיתונאים בישראל שטועים לחשוב שפוליטיקאים הם סוג של בובות שעליהם להפעיל - הוא הוכרז כבוגד, לא פחות ולא יותר, ואותה כת פצחה במלאכת חיסול חשבונות איתו.

וד דוגמה מצוינת לשיח אלים ולשיטות הפעולה של הברנז'ה התקשורתית. טוב עושה כחלון שהוא לא חושש מאותה חבורה יהירה-כתית-דתית-משיחית, החבורה של עיתונאי מדינת ת ל אביב, שאנשיה עושים זה לזה נעים בגב, מחניפים זה לזה כאילו רק הם דואגים לאינטרס הציבורי ויש להם כל הזמן שבעולם גם לצייץ את עצמם לדעת וכמובן להטיל דופי ביושרה ובמקצועיות של כל אלו שחושבים אחרת מהם (אנחנו טהורים וכל האחרים מושחתים, אינטרסנטים, דוברים של בעלי עניין ועוד). מה שעצוב ומדהים בסיפור הזה הוא שכל המערך המעוות הזה, בחלקו, ממומן בכסף ציבורי, בין היתר באמצעות הפקעת משאבים ציבוריים כמו תוכניות רדיו ברשות השידור לטובת חברי הכת. כן, הציבור מממן בעקיפין ובמישרין הסתה תקשורתית.

2. אל תבינו אותנו לא נכון. עסקנו ונעסוק פה, אנחנו מניחים, עוד אינספור פעמים בסיפור הגדול של הפנסיה התקציבית, נושא ש"גלובס" מוביל בשנים האחרונות. תנאי הפנסיה התקציבית, בחלקם, הם שערורייתיים, הפערים בין תנאיה לתנאי הפנסיה הצוברת, אותה פנסיה "רגילה" של רוב הציבור, הם בלתי מובנים ובלתי נסבלים. תנאי הפרישה ותנאי הפנסיה בצבא עצמו, שניתנים גם לאנשים שלא מגיעים להם (לבד מלוחמים ותומכי לחימה, שמגיע להם ה-כ-ו-ל), הם מוגזמים וצריכים וחייבים להיות במוקד הדיון הציבורי ולביקורת הציבורית. אבל מפה ועד לצייר עשרות אלפי אנשי קבע כמעין עלוקות, כמעין אוכלי חינם או "חבלני קבע" (עוד ביטוי אלים) - נו, זו כבר רשעות, נבזות והסתה פרועה. מפה ועד לצייר אנשי קבע כגברים כרסתנים עם שפם (גזענות, רבותיי, גזענות) שמבלים את זמנם בנעימים בדפדוף ניירות - זה בדיוק השיח הברנז'אי של מדינת תל אביב - שיח יהיר, אטום ומלגלג על זולתו.

3. מה שקרה בדיון הציבורי המחודש לקראת התקציב על הפנסיה הצה"לית הוא דבר מאוד פשוט: אנשי האוצר ואנשי משרד הביטחון יצרו איזשהו ספין שבלעו כמה כתבים צבאיים וכמה כתבים כלכליים. לפי אותו ספין, מתנהלות שיחות "חשאיות" בין שני המשרדים, והן מתנהלות "ברוח טובה", לקראת איזשהו הסכם "היסטורי" ו"דרמטי" הנוגע לפנסיה הצבאית. לקראת גיבוש ההסדר, גילו פתאום כולם שלא דובים ולא יער. שמדובר באיזשהו ניסיון לתקן הסכמים קודמים. הם גילו את מה שכתבנו פה לא פעם: שהפנסיה התקציבית לא חלפה מן העולם בצבא, רק יש לה שם אחר: "פנסיית גישור", פנסיה תקציבית בתחפושת.

על קצה המזלג: פנסיית גישור היא חלק מהדיל בין האוצר למשרד הביטחון בעקבות המעבר לפנסיה צוברת בצבא מתחילת 2004. בהסכם הקודם שנחתם בין שני המשרדים נקבע שמשרתי הקבע שחוסכים לעת זקנה באמצעות פנסיה צוברת (אגב, קרן הפנסיה של הראל נבחרה לנהל את כספיהם של המשרתים בצבא בדמי ניהול אפסיים, והחברה מאפשרת לעצמה דמי ניהול כאלה כי היא בונה מאוד על מה שהיא תוכל לעשות עם עשרות אלפי המשרתים עם פרישתם) ייהנו מפנסיית גישור תקציבית מרגע פרישתם בפועל משירות הקבע ועד גיל הפרישה בהתאם לכללי קרן הפנסיה (67 לגברים).

כזכור, גיל הפרישה בצבא עומד בממוצע על 46, ובהתאם לסיכום עם האוצר, הגיל הזה יעלה ב-2030 ל-50 בממוצע. כלומר, מה שקורה בפועל הוא שיש פה סוג של פנסיה תקציבית בתחפושת. משרתי הקבע החדשים יכולים לפרוש בגיל 50 ולקבל "פנסיית גישור" מתקציב המדינה עד גיל הפרישה הרשמי ורק אז לקבל פנסיה מהקרן. בפועל, משרת הקבע ה"חדש" נהנה מפנסיה שממומנת מתקציב המדינה למשך כ-20 שנה, אף שהוא חוסך באמצעות פנסיה צוברת - דיל שלא קיים באף סקטור במשק, לא ציבורי ובוודאי לא פרטי. נכון שפנסיית הגישור אינה דומה לפנסיה התקציבית כי היא מחושבת בהתאם לגובה הפנסיה הצפוי ה להתקבל מקרן הפנסיה בגיל הפרישה (כלומר, לא על בסיס השכר האחרון ובכפוף לתנודות השוק), אבל זו עדיין פנסיה יפה וחריגה שיושבת כולה על תקציב המדינה. מה החבות האקטוארית שלה? גם זה לא ברור בדיוק, כי האוצר לא מספק נתונים.

האוצר, בצדק, חשב לאורך כל הדרך שזו טעות שתעלה הרבה כסף וניסה לתקן זאת בהסכם החדש שנחתם השבוע, שפרטיו מעולם לא פורסמו באופן רשמי. פקידי האוצר טוענים שההתחייבות לתשלום פנסיית גישור קטנה, אבל לא מציג את הא"ב של כל הסכם שבא לתקן הסכם קודם: מספרי השוואה. וחשוב עוד יותר לזכור: מי חתם על הטעות של ההסכם הקודם בשנת 2008? האוצר, כמובן, אז שיבוא בתלונות לעצמו ולא ינסה להסית את האש באמצעות עיתונאי הבית שלו. בין לבין, יש מחלוקות קשות למדי באוצר על ההסכם (בין המנכ"ל לראש אגף תקציבים - ראו ידיעה של עמירם ברקת בנושא בעמ' 4) וכולנו כנראה נתעורר בעוד כמה שנים לעוד מחלוקת על תנאי ההסכם החדש האפוי למחצה.

4. דבר אחד חמק מכל הדיון הציבורי השבוע: הפנסיה ה"ישנה", קרי הפנסיה התקציבית הישנה והטובה כלל לא נפגעה ואיש לא מעלה בדעתו לקצץ חלק מתנאיה. ההצעה שעלתה באוצר להעלות את ההפרשות של העובדים הפעילים שזכאים לפנסיה תקציבית מ-2% ל-4%-7% "נעלמה" במהלך גיבוש התקציב (פה כחלון בהחלט נכשל ולא הלך עד הסוף) ולכן כל אותה התחייבות תקציבית שנעה היום סביב 20 מיליארד שקל בשנה וכ-700-800 מיליארד שקל לאורך עשרות שנים - פשוט לא טופלה וספק אם תטופל אי פעם.

5. חלק מהשיח האלים על משרתי הקבע הוא הניסיון להציג את הפנסיה התקציבית כפטנט מיוחד של צה"ל. זה ממש לא נכון. גיל הפרישה אכן נמוך יותר בצבא (ויש לזה סיבות), אבל הפטנט הזה של פנסיה תקציבית פלוס הסוכריות שנלוות אליה הוא נחלת עוד הרבה מאוד מגזרים בסקטור הציבורי. רוצים מספרים? בבקשה:

החבות האקטוארית לפנסיה תקציבית מוערכת לפי הדוחות הכספיים של ממשלת ישראל בכ-648 מיליארד שקל, ומתוכה כ-384 מיליארד שקל חבות לגמלאים (כאלו שפרשו כבר) וכ-264 מיליארד שקל לעובדים שעדיין עובדים במערכת הציבורית וזכאים לפנסיה תקציבית.

כמה מזה חלקה של מערכת הביטחון? בגין גמלאים זה 50% (מוסד, שב"כ, משרד הביטחון וצה"ל) ובגין עובדים פעילים זה רק 30%. בסך הכול, חלקה של מערכת הביטחון בעוגת הפנסיה התקציבית הוא 40% וכל השאר זה עובדי מדינה אחרים (כולל מערכת המשפט) - שוטרים, סוהרים ועוד.

האם 40% הוא חלקה האמיתי של מערכת הביטחון בעוגת הפנסיה התקציבית? ממש לא, הוא נמוך הרבה יותר. ולמה? החישובים בדוחות של ממשלת ישראל לא כוללים שורה של גופים ותאגידים שלא נספרו בדוח, והם סוג של גופים ותאגידים שנתמכים על ידי תקציב המדינה. למי הכוונה? לאוניברסיטאות כמו האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, חיפה והטכניון; תאגידים נתמכים כמו המוסד לביטוח לאומי, בנק ישראל, רשות השידור (כן, אותה רשות שחלק מעיתונאיה אחראים על ההסתה ונהנים בעצמם מפנסיה תקציבית), רשות ני"ע, רשות שדות התעופה, רשות הדואר, מפעל הפיס, שירות התעסוקה ועוד; וכמובן חברות ממשלתיות כמו חברת החשמל, נמלי ישראל ותעש.

וגם: רשויות מקומיות שמשלמות לעובדיהם הוותיקים פנסיה תקציבית. ההערכות מדברות על התחייבויות אקטואריות נוספות של עשרות מיליארדי שקלים, אם לא יותר, שמקטינות את חלקה של מערכת הביטחון לאזור ה-30%. המספר הזה רק ממחיש עד כמה הדיון הוא באמת אלים: הוא פשוט מתרכז בשליש ואף פחות ממקבלי הפנסיה התקציבית ומהשאר הוא מתעלם לחלוטין.

6. דוגמה מצוינת לתאגיד אחד נתמך שמשקף את כל העיוות בדיון היא האוניברסיטה העברית, שנתוניה נחשפו כאן בעבר. קרוב ל-13 מיליארד שקל (!) זו ההתחייבויות האקטוארית של האוניברסיטה העברית לתשלומי פנסיה תקציבית. היא משלמת משהו כמו 600 מיליון שקל רק לפורשיה (בפועל, אם כן, תקציב המדינה שמזרים כ-1.4 מיליארד שקל מדי שנה לאוניברסיטה מממן את ההוצאות הללו). בפשטות, זו ההתחייבות שקיבלה על עצמה האוניברסיטה לתשלום בעיקר לפנסיונרים שלה וגם לעובדיה הפעילים שזכאים לפנסיה כזאת (היא אמנם חלפה מן העולם בכל הסקטור הציבורי, אבל התשלום הרי לא חלף, הוא רק עולה מדי שנה).

כרגיל במקומותינו, האוניברסיטה הרשתה לאמץ לעצמה ועל דעתה הסדרי פנסיה נדיבים ומפנקים מאוד. שיעורי הפנסיה מחושבים באופן הבא: אחרי 10 שנות עבודה בלבד הזכאים לפנסיה תקציבית צוברים 35% משכרם האחרון לפנסיה, כלומר 3.5% (!) בשנה. תבינו עד כמה זה אבסורד: יש אנשים בפנסיה צוברת שיקבלו את היחס הזה, בקושי, אחרי 30 ויותר שנות עבודה. המדרג של הפנסיה התקציבית אמנם יורד אחר כך ל-1% לכל השנה ועולה שוב ל-2% עד לתקרה המקובלת של 70% מהשכר האחרון, אבל 70% זה בהחלט לא סוף הסיפור באוניברסיטה המפנקת : יש גם "מענק שנים עודפות", צ'ופר לפורשים.

ומה זה אומר? בפרישה לגמלאות באוניברסיטה משולם מענק שנים עודפות בשיעור של 100% מהמשכורת הקובעת לפנסיה בגין כל שנת שירות עודפת על 30 שנה. האקטואר שהעריך את התחייבויות האוניברסיטה לא כלל את החבות הזאת וכתב בדוח שלו שהיא כלולה בדוחות הכספיים של האוניברסיטה (והדוחות, אתם כבר יודעים, קבורים עמוק-עמוק במחשבי הוות"ת והאוניברסיטה עצמה). ויש עוד צ'ופרים, כמו פרישה מוקדמת שמאפשרת לקבל את הפנסיה כבר בגיל 60 ("לפי רצון ההנהלה") ומענק פיטורים, הניתן לעובדים הפורשים לפנסיה מוקדמת כתוצאה מפיטורים (מדובר במענק בגובה חצי משכורת בגין כל שנת שירות).

ההסדרים הללו מזכירים מאוד גם הסדרים שמדברים עליהם בצבא, אבל איש לא טורח לדבר עליהם. האקדמיה היא הרי האתרוג של כת הטהרנים והמסיתים. יתרה מזאת, חלק גדול מהפורשים באקדמיה ממשיכים לעבוד כיועצים, מרצים וכדומה בארגונים אחרים, בין היתר ממשלתיים, וזוכים לזרם נוסף של הכנסות.

7. למאמר הזה צירפנו את טבלת שיאני הפנסיה התקציבית במערכת המשפט וגם במערך של השב"ס והמשטרה, שרוב שיאניה הם שופטים. מדובר בפנסיות של 60-70-80 אלף שקל ברוטו ואף יותר בכל חודש, והממוצע עומד על קרוב ל-40 אלף שקל! (המשמעות של פנסיה כזו היא חבילת פרישה של 6-7 מיליון שקל לפחות). אלו פנסיות מנותקות מכל היגיון ומכל מציאות, שבהחלט מגמדות את הפנסיות הצה"ליות, אבל שוב, איש לא פוצה פה ואיש לא שואל כיצד התנפחו הפנסיות הללו לממדים כאלו.

יתרה מזאת: מה קורה, חלילה וחס, כשאחד ממוטבי הפנסיה התקציבית הולך לעולמו? אה. בדרך כלל, האלמנה מקבלת 60% מהקצבה, אבל אצל המיוחסים יש חוקים מיוחדים שמעלים את שיעור הקצבה שתעבור לאלמנה עד ל-100%. ומה קורה, נניח, ויש כאלה מקרים על פי הערכות, כשאחד ממעושרי הפנסיה התקציבית נפרד מאשתו ונישא מחדש לאישה צעירה ממנו בהרבה? היא ממשיכה לקבל את הפנסיה לאחר מותו. כלומר, ישנם מצבים שבהם פנסיה תקציבית שמנה מאוד משולמת לאורך 30 ו-40 שנה ואף יותר "בזכות" אותם נישואים שניים. המשמעות היא, אל תיפלו מהכיסא, שיש אנשים ושאיריהם שזכאים מהמדינה לחבילות פנסיה המוערכות בכ-20 מיליון שקל. ע-ש-ר-י-ם מיליון שקל!

8. מה הסיכוי שכת הטהרנים-המשיחית של ישראל תחליף את המניפסטים ההזויים שלה על אינטרס ציבורי, דמוקרטיה ומתווה הגז בדיון על חבילות הפנסיה הללו? מה, זה לא אינטרס ציבורי? תשכחו מזה. טוב שיש להם את משרתי הקבע לחבוט בהם שוב ושוב. הכת לא תיגע לעולם באנשי שלומה.

 הפנסיה התקציבית במערכת המשפט