לישראלים יש משקפיים ורודים

עד כמה הישראלים "חיים בסרט" (טוב לפחות), ומביטים על מצבם דרך משקפיים ורודים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) שפורסמו בשבוע שעבר יכולים לספק לנו הצצה מעניינת לפער בין מה שיש לנו, לבין מה שאנחנו מדמיינים שיש לנו.

סקר הוצאות משקי בית האחרון (2014) שאל את הישראלים בין השאר "אילו יכולתם למכור את דירתכם כיום, איזה סכום הייתם מקבלים עליה?". התשובה שענו הישראלים היא 1.598 מיליון שקל בממוצע לדירה.

על פניו, מדובר במספר הגיוני למדי למי שחי בישראל ושומע ללא הרף על נסיקת מחירי הדירות ב-100% בתוך שנים ספורות. למי שקורא בכלי התקשורת שפנטהאוז בנתניה נמכר למשל לא מזמן ב-22 מיליון שקל, או שגיל שוויד מנכ"ל צ'ק פוינט קנה בית באפקה בתל אביב תמורת 140 מיליון שקל. כשהשוק מרחף בכאלה רמות מחירים, ברור שגם הדירה הצנועה שלנו שווה לפחות 1.5-2 מיליון שקל.

רק מה, כמה ימים לפני אותו "מחיר ממוצע לדירה" בדוח הלמ"ס, הוציאה בשבוע שעבר אותה הלמ"ס גם את נתוני העסקאות האמיתיות למכירה ולקנייה של דירה ברבעון השלישי. על פי הנתונים, מחיר ממוצע אמיתי לדירה בישראל עמד בסוף רבעון שלישי (אחרי עלייה של 1% מאז סוף 2014) על 1.352 מיליון שקל - נמוך ב-15% בהשוואה למחיר שנקבו הישראלים בסקר הלמ"ס. בכסף של ממש, מדובר על פער של 250 אלף שקל. מחיר של חדר בחדרה. ועוד לא לקחנו בחשבון את העובדה הפשוטה שמחירי דירות שנמכרו בפועל מוטה על פי רוב כלפי מעלה (רבע מהן דירות חדשות, למשל).

חשוב כמובן לומר שזה לא בהכרח רע לצייר בצבעים ורודים את המציאות. להיות בטוחים שדירת השיכון הרעועה שלנו שווה מיליונים (כי ממש מעבר לפינה היא עוברת פינוי בינוי או תמ"א 38), או שהקניון החדש שנבנה לנו ליד הבית ישדרג בקרוב את כל מחירי האזור. גם לכלכלת המדינה זה לא רע ש'אפקט העושר' מעט מנופח. בנק ישראל כבר הוכיח שככל שאנחנו מרגישים עשירים יותר, אנחנו גם צורכים יותר, וכך מניעים את גלגלי הכלכלה.

הבעיה היא שהפער הזה יכול להיות גם מסוכן. רק תחשבו על הזוג שמחליט לקנות דירה חדשה, תוך הנחה שימכור את דירתו הישנה במחיר ממוצע של 1.598 מיליון שקל. פער של 250 אלף שקל בין חלום למציאות יכול להפוך מבחינתו לסרט מאוד רע.