אומרים שאם לא היית סוציאליסט לפני גיל 25 אין לך לב, ואם נשארת סוציאליסט אחרי גיל 25 - אין לך מוח. ומה חושבים על כך צעירים ישראליים, אשר נולדו באימפריה של סוציאליזם כושל וגדלו במדינה הנוטה לליברליזציה כלכלית ושוק חופשי? איפה היו בקיץ 2011 כאשר מאות אלפים שטפו את רחובות הארץ ודרשו שוויון כלכלי וצדק חברתי?
מחקר חדש מטעם "המכון לחקר ישראל הרוסית", חושף, בין השאר, את השקפותיהם הכלכליות של צעירים דוברי רוסית, אשר עלו לישראל עד גיל 13 ונקראים, במונחים סוציולוגיים, "בני דור 1.5". בהתבסס על 56 ראיונות עומק עם נציגי הדור בשנות ה-30 לחייהם, החוקרים טוענים, כי צעירים דוברי רוסית הם לא בהכרח מה שחשבתם עליהם.
מתברר, כי למרות הגדרתם העצמית של רוב המרואיינים (כ-46%) בתור קפיטליסטים או כ"הרבה יותר קפיטליסטים מסוציאליסטים", בנושאים חברתיים, אותם אפשר להגדיר כאקוטיים, הנטייה היא דווקא הפוכה. כך, כ-40% ממשתתפי המחקר סברו, כי יש לקבוע שכר מקסימום בסקטור הציבורי וחלק אף הרחיבו וטענו כי רצוי להגביל שכר גם בסקטור הפרטי. ההסברים העיקריים שניתנו, היו שאיפה לשוויון חברתי והוגנות כלפי הציבור.
בעניין ההפרטה, רק כ-10% מהמרואיינים תמכו בהפרטת בתי חולים ועוד פחות מזה בהפרטת מערכת החינוך. הרוב דגלו בחיזוק מערכת החינוך והבריאות הציבורית וזאת מחשש להעצמת פערים בין השכבות ופגיעה בחלשים וספקנות כלפי המניעים של מערכות פרטיות, אשר, לדעת המשתתפים, דואגות לרווחיותן בלבד. כמו כן, הרוב המוחלט של המשיבים סברו כי חייב להיות בסיס ביטוחי אחיד לכלל האוכלוסייה ואפשרות לרכוש ביטוח פרטי במידת הצורך והרצון. הגישה הזאת נבעה בעיקר מדאגה לאלו שידם אינה משגת לרכוש ביטוח בריאות פרטי.
השקפות כלכליות ניאו ליברליות יותר עלו בהקשר של הפרטת חברות התשתית וריביות שמציעים הבנקים. כך, פחות משליש מהמרואיינים חשבו שחברות תשתית, כגון חברת החשמל, תאגידי המים והנמלים צריכות להיות ציבוריות, בין הנימוקים שניתנו, הרווחת הייתה: "לא תהיה כזאת איכות (גבוהה) אם חברות אלו יופרטו". כל השאר סברו כי יש להפריט חברות אלו, בעיקר כי מהלך כזה אמור, לדעתם, להביא להורדת המחירים. באופן דומה, רק כחמישית מכלל המרואיינים סברו כי על הבנקים להציע ריבית אחידה (על הלוואות למיניהן), ללא תלות בהכנסות הלקוח. כאשר הרוב, כאמור, חשבו כי השיטה הנהוגה היום היא הנכונה, כי, בין היתר, "זה מעודד אנשים להרוויח יותר" ומפני ש"זה מאיץ תחרות בין הבנקים".
מכאן השקפותיהם הכלכליות-חברתיות של בני דור 1.5 נוטות לשוויון וצדק חברתי, לפחות בהקשר לסוגיות האקוטיות. היכן, אם כך, היו בקיץ 2011? האם לקחו חלק פעיל בניסיון לשנות את השיטה? בהקשר זה התמונה המצטיירת מהמחקר, מורכבת יותר. מהתוצאות עולה, כי 18% מהמרואיינים השתתפו באופן פעיל במחאה החברתית. עוד כ-40% לא השתתפו, אך תמכו במסרים המרכזיים ורעיון המחאה. ההסברים שניתנו על ידם נעו סביב הריחוק הגיאוגרפי של מוקדי ההפגנות ממקום מגוריהם והעדר זמן פנוי. כשליש מסך המרואיינים (34%) לא השתתפו ואף התנגדו למחאה. הנימוקים ל"למה לא" התחלקו למספר קבוצות. הראשונה התייחסה לטיבם ולאופיים של המוחים: "אנשים צבועים שלא חסר להם כסף"; "אנשים שבאו פשוט ליהנות, להיפגש עם החברה ולראות אומנים" ו"אנשים שמרשים לעצמם לחיות בסגנון מפואר ואחר כך מתבכיינים שאין להם כסף". הקטגוריה השנייה כללה התייחסויות להתנהלות המפגינים, כגון: "הארגון היה גרוע", "ההתנהלות הייתה מגוחכת". הקבוצה השלישית העבירה ביקורת על דרישותיהם של אנשי המחאה: "דרישות היו מוגזמות", "המדינה לא צריכה לדאוג לאלו שפשוט רוצים לקנות דירה ברוטשילד", "המוחים דרשו לכונן סוציאליזם והוא כבר הוכח כהזיה"," דרישות היו מבוזרות ובסך הכול לא היה במה לתמוך".
המחקר המצוטט מהווה אינדיקציה ראשונית לעמדותיהם של בני דור 1.5 ל"עלייה הגדולה" בסוגיות הליבה של המציאות הישראלית. במובן הרחב, תוצאותיו מצביעות על עמדות כלכליות מתונות, אשר אינן נוטות לקיצון זה או אחר. צעירים דובר רוסית מאמינים בצדק חברתי ושוויון, מעודדים הפרטה חלקית אך לא של מערכות ציבוריות חיוניות וברובם תומכים ,בצורה זו או אחרת, ברעיון המחאה החברתית. נראה אפוא, כי אחרי 25 שנים בישראל, הדור הצעיר של "העלייה הרוסית" לא בהכרח שונה במהותו מבני גילם ילידי הארץ.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
