תפסיקו לבנות עוד ערים

הממשלה אישרה אתמול (א') את הצעתו של שר הבינוי יואב גלנט, להקמת חמישה ישובים חדשים בנגב. המהלך קשור באופן חזק לעמדה של ראש הממשלה נתניהו: לכסות את הארץ בעוד ועוד ערים כמו מודיעין. זו חשיבה שרואה בהקמה של יישובים חדשים ערך לאומי ובטחוני. האומנם ישראל צריכה עוד ועוד ערים חדשות כמו מודיעין, פזורות על פני הארץ? גישת מקבלי ההחלטות מוטעית לחלוטין. היא לא מיטיבה עם הציבור ובוודאי לא מזניקה את ישראל מעלה, ואינה מהווה תחליף לחיזוק ועיבוי של מרקמים עירוניים קיימים. יסלחו לי תושבי העיר מודיעין, אבל לא התושב, העירייה או הממשלה מרוויחה מבניית ערים חדשות כמותה.

הממשלה מכריזה על בניית ערים חדשות כחלק מפתרון משבר הדיור. אבל כאן הטעות. תוספת הבניה למגורים יכולה לקרות בתוך הערים הקיימות - בהן קיים עדיין פוטנציאל גדול לקליטת בניה חדשה. כך לדוגמה, במחקר של המשרד להגנת הסביבה נמצא כי 35% מהאוכלוסייה בישראל גרה במבנים צמודי קרקע, שתופסים 70% מהשטח למגורים, כאשר דירה בבניין צמוד קרקע דורשת שטח ברוטו הגדול בערך פי 5 מדירה בבנייה מרקמית (בניינים בני 3-29 יח"ד). מכאן שניצול הקרקע בערים מוטעה וקיים פוטנציאל לעיבוי המרכזים הקיימים. בנייה במתחמי בינוי קיימים תאפשר חיזוק הכלכלה המקומית, התשתיות, פיתוח המקומות ותרומה לתושבים חדשים ולקיימים באמצעות שיפור איכות חייהם. חשוב לזכור שבישראל הרבה ערים סובלות מהזנחה, מצוקה כלכלית, אבטלה גבוהה, תשתיות לא מספקות, שירותים אזרחיים לא יעילים, ריחוק ממוקדי תעסוקה, בילוי ותרבות ואיכות מבנים ירודה.

תועלת נוספת לבנייה בשטח קיים היא בחסכון בהכשרת עתודות קרקע חדשות לבנייה, המצריכות הרחבה והקמה של תשתיות חדשות נלוות, כגון כבישים, רשתות חשמל, מערכי פינוי פסולת וביוב, לצד החיסכון במשאב הקרקע עצמו, מצרך נדיר במדינה צפופה כשלנו. בנוסף, לבניה בשטח קיים חיסכון כספי משמעותי. באחרונה, פרסמה החברה להגנת הטבע כי מדובר על תוספת עלות בבניה בישוב חדש שבין 29% ל-188% ובהשקעה ממשלתית תשתיתית שבין 188% ל-300% ביחס לבניה בשטח קיים. בנוסף, התחדשות עירונית וציפוף הערים מפחיתים את הגודש בכבישים ומצמצמים את התלות ברכב פרטי. ב"עיר הפרוטוטייפ" בסין כל תושב יוכל לעבוד ולהתגורר במרחק של רבע שעה ממקום מגוריו. ובשיקגו מתעדפים פיתוח מקומות הקרובים להסעות המונים.

בשנים האחרונות החל שינוי במגמות העירוניות. בין השאר ההתנגדויות לתוכנית עשרת הישובים בנגב המגיעות לא רק מארגוני הסביבה וישובי הדרום אלא גם ממשרד האוצר ומנהל התכנון. שינוי במגמות בא לידי ביטוי גם בהבנת הנחיצות בקידום התחדשות עירונית ובהקמת הרשות להתחדשות עירונית. עם זאת, חשיבה תכנונית זו רחוקה מהטמעה. להלכה, עם התבטאויות הבכירים, ולמעשה, עם קידומן הבלתי פוסק של תוכניות בניה חדשות, כגון 1,400 יחידות דיור במצפה נפתוח, על חשבון ריאה ירוקה נדירה בירושלים; 10 אלף יחידות דיור בעיר חריש; 50 אלף יחידות דיור בעיר כסיף; ועשרת הישובים בנגב.

המתח הקיים בין תכנון מתקדם הנשען על ערכי הקיימות לבין תכנון שמרני המעדיף את ערך הבניה על פני ערכי הסביבה והחברה צריך להיפסק. התכנון השמרני של חומה ומגדל המבוסס על אתוס ההתיישבות אולי היה נכון בעבר אבל אינו עומד בקנה אחד עם המגמה העולמית והאינטרסים ארוכי הטווח של ישראל. אם נפנים כי "יש לעשות יותר מפחות", נוכל להביא לשילוב רצוי בין פתרון משבר הדיור, פיתוח וחיזוק כלכלי וחברתי לשימור משאבי טבע בתוך המרחב האורבני הקיים, והעלאת רווחת החיים.

הכותבת היא יו"ר המועצה הישראלית לבניה ירוקה