בתערוכת היחיד שלה, שתיפתח בשבוע הבא ב"ארט סנטר" מיאמי, האמנית הישראלית דינה שנהב עוסקת ביחסים הטעונים בין אדם לטבע ומעניקה להם ממד של פשיעה חמורה. את שם התערוכה DOA (Dead on Arrival) היא שואלת מהז'רגון המשטרתי, וליתר דיוק, מתוכניות הטלוויזיה והסרטים המוקדשים לשוטרים ופושעים - במקור זהו ביטוי שנועד לתאר זירת רצח או מציאת קורבן בשטח.
כאן הזירה היא בקתת ציידים, מפוסלת ומעוצבת בדקדקנות באמצעות ספוג - חומר הפיסול המזוהה כל-כך עם עבודותיה של שנהב. המיצב שהיא יוצרת מרכיב סביבה רבת פרטים, מלאה ברובי ציד, סכינים, גזעי עצים כרותים, והגרזן ששימש לכריתתם. מלכודות, תחמושת, ומעל לכולם ראש הצבי האצילי - כפוחלץ נערץ ומוכנע בו-זמנית. רק הצייד, האדם, נעדר מהזירה, כמי שיצא לרגע ללא דאגה, או כפושע נמלט - הפרשנות היא בעיני המתבונן (והרמזים שנותנת האמנית). מגפיו נותרו כאן ואפילו האוכל על השולחן, כולם מגולפים בפיסול כמו-ריאליסטית בחומר הספוגי.
"דינה שנהב חוזרת לעיסוק שלה ביחסי אדם וטבע, ובמצבו הדואלי של האדם כשליט וכנתין, בו-זמנית, בהקשרים פוליטיים, חברתיים, היסטוריים ואקולוגיים", כותבת האוצרת, תמי כץ פרימן.
כץ פרימן, בעבר אוצרת מוזיאון חיפה לאמנות ואוצרת עצמאית משפיעה בארץ, מתגוררת בשנים האחרונות במיאמי. תערוכתה של שנהב מתקיימת במקביל ליריד האמנות והעיצוב החשוב ארט באזל מיאמי, המושך אספנים ואנשי אמנות מכל העולם.
הבחירה של שנהב בחומר פיסולי לא שגרתי - ספוג מזרונים צהבהב ורך - נותנת לה קול וביטוי ייחודי. שנהב (47) נולדה בירושלים ולמדה אמנות במדרשה ובאוניברסיטת חיפה. היא בתה של הסופרת חיה שנהב ("מיץ פטל"), ואביה היה רסטורטור בכיר שהתמחה בשחזור פסיפסים. בפיסול בספוג היא מוציאה את החומר מהקשרו הביתי והחבוי והופכת אותו לגלוי ומונומנטלי. היא יוצרת סביבות טעונות ומגוחכות בו-זמנית.
פעם אמרה בריאיון "בבסיס העשייה שלי יש חוסר יכולת להתמודד עם אירועים הקשורים לאלימות ואכזריות", ואולי זו הסיבה שהיא חוזרת ונמשכת לעסוק בנושאים אלה. מלבישה אותם באסתטיקה המונוכרומטית של הספוג, מרככת אותם, מעקרת אותם מכוחם המשחית".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
