פריצת-דרך כלכלית-מדינית

בעוד כשבועיים, ב-10 בדצמבר, אם ועדת הכלכלהשל הכנסת לא תתקע מקלות בגלגלים, יאושר סוף-כל-סוף מתווה הגז, וישראל תצא לדרך חדשה - הן במובן הכלכלי והן גם מבחינה מדינית וגיאופוליטית. העיכובים הרבים בדרך לאישור מתווה הגז, שנגרמו בעטיית פקידים צרי אופק והבנה, ופוליטיקאים פופוליסטים, גרמו אמנם נזק לישראל כיעד להשקעות, וכן במישור היחסים עם ארה"ב, שהתנגדה לניסיון להפר הסכם חתום עם חברה אמריקנית, הפרה שעלולה הייתה לגרור אותנו לבוררות בינלאומית - אך הנזק איננו בלתי הפיך.

אחרי האישור הסופי, הממשלה תוכל גם לערוך, בהבנה הדדית, מקצה שיפורים לגבי כמה מפרטי ההסדרים עם החברות הישראליות והזרות, אלה שפיתחו את מאגרי הגז ושעומדות להפעיל אותם. ברם, אחת ממסקנות הביניים מהפרשה צריכה להיות, שהמועמד לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים יהיה אדם בעל ראייה כוללת ושיקול-דעת והבנה מפותחים יותר.

בינתיים נתגלה שדה גז ענק גם במימי מצרים, והתגובות הראשונות בישראל וגם מחוצה לה, דיברו על פגיעה אפשרית בסיכויים הכלכליים של מאגר "לוויתן". אך על אף שהסכנה הזאת לא נעלמה לחלוטין, יש גם סיכוי סביר שדווקא בשל העובדה שישראל ומצרים ישלטו במאגרים שהם פחות או יותר שווים בגודלם, ושנמצאים בגדול באותו אזור, הדבר יביא לשיתוף אינטרסים עסקיים מול מפיקי אנרגיה מתחרים בעולם. יתר על כן, העניין הכלכלי המשותף יגביר גם את הקשרים בתחום המדיני והביטחוני.

תקרית המטוס הרוסי שהתפוצץ באחרונה בשמי סיני (ב-31.10.15), מדגישה ביתר שאת את האיומים המשותפים לישראל ולמצרים מצד גורמים טרוריסטיים ג'יהדיסטיים, כולל האיום על מאגרי הגז הימיים שלהן. חברת "אני" האיטלקית שגילתה את שדה הגז המצרי, מודעת להשלכות הרחבות יותר של תגליתה, ומנהלה-הכללי, סניור דסקלזי, הדגיש במגעיו בקהיר ובירושלים את חשיבות שיתוף-הפעולה בין ישראל למצרים בתחום הגז, לקידום רווחתן ושגשוגן.

מוקדם אמנם לדבר על הקמת תאגיד רשמי בנוסח "אופק" בתחום הגז, אך אין להוציא מכלל אפשרות רקימת הסדרים מעשיים, שיוכלו לכלול גם את קפריסין, שיגנו על האינטרסים המשותפים מול גורמים אחרים. הידיעות על הקמת מסגרת של יצואני גז, שאיראן תעמוד במרכזה, אף מחזקות את הצורך בהסדרים כנ"ל.

החששות שרווחו בתחילה, פן גילוי הגז המצרי ישים לאל את החוזים לאספקת גז שישראל חתמה עם מצרים, התבדו. קהיר הודיעה שחוזים אלה קיימים ושרירים, לפחות בשלב זה. גם וושינגטון עודדה בזמנה את מצרים וכן את ירדן והרשות הפלסטינית לחתום על חוזים לאספקת גז טבעי מישראל, כדי להדק את הקשרים המדיניים ביניהן. נקווה, שאישור מתווה הגז בישראל, יחד עם גילוי שדה הגז המצרי, אכן יפעלו בכיוון הזה.

לא כל מערכת יחסים בינלאומית מושתתת רק על אינטרסים כלכליים, ולא כל סכסוך בין מדינות נובע רק מהם, בוודאי לא במזרח-התיכון, אך רק לעתים רחוקות עניינים כלכליים נעדרים מהיחסים האלה לחלוטין. גם מהמאבקים בין סונים לשיעים בעיראק ובסוריה, ואפילו ממעשי הטרור של דאע"ש, נודף ריח של נפט. לעומת זאת, במקרים מסוימים, אינטרסים כלכליים יכולים גם לכבות תבערות, ולהביא לחיזוק הידוקי השלום.

במציאות שבה לישראל ולחלק ממדינות ערב יש היום אינטרסים משותפים גם מול האיום האיראני, לסמיכות העניינים בתחום הגז יש פוטנציאל להביא לקידום יוזמות מדיניות גם בתחומים אחרים, לרבות בנושא הפלסטיני. הערכה זאת איננה נעלמת גם מעיני קובעי המדיניות בישראל.

הכותב שירת כשגריר ישראל בארה"ב