סחר סוסים גועלי

עבור רוב הציבור הישראלי, אישור תקציב המדינה הוא אירוע השייך באופן בלעדי למדורי הכלכלה ולמדורי הפוליטיקה בתקשורת, משהו שתלוש מחיי היום-יום. מדינת ישראל התנהלה בשנת 2015 בלי תקציב מדינה מאושר. קרי, עם תקציב מרסן של 1/12 מן ההוצאה בתקציב 2014. היעדר תקציב מאושר לא פתח את כותרות מהדורות החדשות, לא הציף גל של מרמור לאומי ברשתות החברתיות, ולא הוציא את הציבור לשדרות רוטשילד.

זאת, על אף שמדינה הפועלת בלי תקציב גוזרת על עצמה שיתוק בקידום פרויקטים חשובים, וייתכן כי ההאטה בצמיחה במשק בשנה האחרונה, היא גם בחלקה תוצאה של הפטנט הלא שפוי שהמציאה לנו הפוליטיקה המקומית. החינוך הפיננסי הלוקה בחסר, מהווה אף הוא הסבר אפשרי לאדישות הציבורית להיעדר תקציב ממשלה מאושר.

העובדה שהמדינה פעלה כמעט שנה תמימה בלי תקציב מדינה מאושר, לא הפכה את אישור התקציב לשנת 2015 ולשנת 2016 ליום חג עבור מרבית הישראלים, אשר התייחסו לאישור התקציב כאירוע טכני ולא כבשורה על שחר חדש של סדר עדיפויות כלכלי-לאומי. דומה, כי איש בציבור לא מאמין באמת להצהרות הבומבסטיות של שר האוצר משה כחלון באשר לתקציב החברתי ביותר אי פעם, והתקציב על סעיפיו הרבים נתפס כתקציב טכני הכולל אלמנטים בולטים של פונקציית "העתק-הדבק" מתקציבים קודמים.

אזרח מן היישוב אשר שואל עצמו מה הן הבשורות הגדולות ביותר שמביא עבורו תקציב המדינה החדש לשנת 2016, יתקשה למצוא תשובות אינטואיטיביות המצדיקות את התג ה"חברתי" המחייב שהוצמד לו.

למתבונן מהצד אשר אינו בקי בנבכי הכלכלה הישראלית הדיון התקציבי נראה מאז ומעולם כסחר סוסים גועלי בין כוחות פוליטיים אשר כבשו את מרכזי הכוח של הכלכלה, ועושים בעוגת ההכנסות הלאומית כבשלהם. המבנה השברירי של קואליציית 61 הח"כים, לא איפשר לפוליטיקאים לעשות זאת אחרת גם הפעם, גם אם רצו בכך באמת ובתמים.

עיון בספר התקציב מלמד באופן לא מפתיע כי תקציב הביטחון נותר וייוותר בעתיד הקרוב ההוצאה הגדולה ביותר בתקציב המדינה, שצפויה לנגוס בשנת 2016 כ-24% מן התקציב הכללי. תקציב הביטחון ל-2016 יסתכם ב-56 מיליארד שקלים בתוספת 8.1 מיליארד שקלים הוצאה מותנית בהכנסה, וזאת בלי להביא בחשבון סוכריות נוספות לתקציב הביטחון במהלך השנה. המציאות הביטחונית המתקדרת והיעדר אופק מדיני מחזקים את דרישת הביטחוניסטים להגדלת "מס הביטחון" ומקטינים את הלחץ על קברניטי מערכת הביטחון לבצע דיאטת בריאות מתבקשת.

משפט אחד, שולי לכאורה, בספר התקציב מלמד רבות על הפער הבלתי נתפס בין המציאות התעסוקתית במשק למציאות התעסוקתית בצבא-העם, היום ובעתיד. וכך נאמר בספר התקציב: בשנים האחרונות נעשו מספר מהלכים משמעותיים בתחום כוח-האדם במערכת הביטחון וביניהם העלאת גיל הפרישה לחיילי קבע, אשר עתיד לעמוד על גיל 50 בממוצע בשנת 2029, בעוד כיום עומד גיל הפרישה הממוצע על 46.5 שנים.

תוחלת-החיים של זכר בישראל בשנת 2000 הייתה 76.7 שנים, ואילו כיום היא עלתה ל-80.3 שנים. ניתן להעריך כי מגמה זו של התארכות תוחלת-החיים תימשך בעתיד הנראה לעין, כך שבשנת 2029 עדיין חלומו של כל אזרח ישראלי יהיה לצאת לפנסיה בגיל 50. מכיוון שתקציב המדינה הוא משחק סכום אפס, הרי תקציב ביטחון גדול פירושו תקציבים חברתיים מצומקים בעוגת ההוצאות הלאומית, ואת זה מבין הציבור היטב, אולם רובו רואה בכך בטעות גזירת גורל.

תקציב החינוך הוא התקציב השני בגודלו בתקציב המדינה, ומהווה כ-18.4% מן התקציב. מדובר בתקציב הצפוי להסתכם ב-51.9 מיליארד שקלים בשנת 2016, לא כולל תקציב של 10 מיליארד שקלים להשכלה הגבוהה. משנת 2008 ועד שנת 2016, זכה משרד החינוך לתוספת תקציבית מצטברת של 26.4 מיליארד שקלים. זאת, כאשר כמחצית מן הסכום האמור הוקדשה לתוספות שכר למורים. תקציב החינוך וההשכלה הגבוהה צמח לו מ-14.7% מן ההוצאה, ל-18.4% בתקציב 2016, והוא מסכם זינוק ריאלי של 61.9% בעשור האחרון, הזינוק היחסי הגדול ביותר בתקציבי הממשלה.

המחשבה הייתה, כי הגידול הרב-שנתי העצום בתקציב החינוך יניב פירות בהישגי מערכת החינוך. אולם מי ששולח את ילדיו למערכת החינוך ועוקב במקביל אחרי נתונים השוואתיים על הישגיו של התלמיד הישראלי הממוצע, יודע כי מערכת החינוך המקומית לא מצליחה להצדיק את התקוות והמשאבים לשיפור חד בהישגים. לולא תנוער מערכת החינוך על כל דרגי הפקידות האינסופיים שלה, כמו הייתה שטיח מלא אבק, המיליארדים מאוצר המדינה ימשיכו לזרום, הילדים של כולנו ימשיכו לזכות למעט מדי ערכים ולמעט מדי ידע, ובתי-ספר רבים יוסיפו לראות עצמם בעיקר כבייבי-סיטר ממשלתי.

תקציב 2016 הוא תקציב דה-לוקס הנהנה מעודפי גבייה אשר איפשרו לשר האוצר להיות "האיש הטוב" - להפחית מסים ובמקביל להגדיל תקציבים נקודתיים, תוך שמירה על מסגרת פיסקאלית. אולם ספר התקציב מלמד כי בשנים הבאות המציאות התקציבית עתידה להשתנות ולחייב קיצוצים תקציביים והגברת נטל המס.

הכותב הוא האסטרטג הראשי בקבוצת איילון