סוחטים מהחלשים

1. נתחיל בשורה התחתונה: היום (ד') יחל בכנסת אחד הדיונים החשובים ביותר, שיכריע בשאלה אם חברי הכנסת יעניקו לגופי הלוואות חוץ-בנקאיים וגם בנקאיים רישיון בחוק לעושק באמצעות ריביות מנופחות. הרישיון הזה, אם יינתן, יביא לעושק במיוחד של השכבות החלשות, חסרות ההגנה, חסרות הקול, חסרות ההשפעה. אלה שכבות האוכלוסייה שמגלגלות הלוואות לעד כדי לכסות את המינוס הכרוני. המקום שבו יתקיים הדיון: ועדת חוקה חוק ומשפט. החוק המדובר: הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תיקון מס' 3.

החוק עבר בקריאה ראשונה, קריאה טכנית בעיקרה, וכעת הוועדה תדון בחוק לסעיפיו, לקראת הכשרתו הסופית בכנסת בקריאה שנייה ושלישית; הסעיף הבעייתי: סעיף 16, הנקרא "שיעור עלות האשראי המרבי", שעסקנו בו פה בעבר (ובשפה יותר פשוטה, זו תקרת הריבית שיוכלו הגופים החוץ-בנקאיים לגבות מהציבור). כך נכתב בסעיף: "לגבי הלוואה הניתנת בשקלים חדשים - הריבית שקובע בנק ישראל במסגרת ההחלטות המוניטריות התקופתיות, המשמשת את הבנק לצורך מתן הלווואות לתאגידים הבנקאיים או לצורך קבלת הלוואות מתאגידים בנקאיים, כשיעורה מזמן לזמן והידועה במועד כריתת חוזה הלוואה, בתוספת 20 נקודות האחוז" (ההדגשה שלנו).

לא להאמין! כנסת ישראל עומדת לאשר חוק שיאפשר לגופים שמעניקים אשראי לגבות (במקסימום אמנם, אבל זו אופציה פתוחה לחלוטין) ריבית של 20% פלוס ריבית בנק ישראל (כיום היא אפסית). זה לתת בידיים של המלווים רישיון לעושק של הלווים. או.קיי, אם נדייק אז זו אופציה לעושק, כי התיאוריות הכלכליות מדברות על "תחרות" בין הבנקים לגופים, תחרות שאמורה לפנק את הלווים בריביות נוחות, תחרות שלא תגרום לריביות להגיע לתקרה הקבועה בחוק. זה היופי בתיאוריות, שבמקרים רבים הן נותרות על הנייר. בפועל, גופים מתיישרים למעלה, לכיוון התקרה, במיוחד כשמדובר באזרחים חלשים, שאינם בקיאים ברזי הפיננסים, שלוקחים הלוואה של 20-30-40 אלף שקל כדי להתגלגל עם המינוס. מעתה, החוק יאפשר לגופים חוץ-בנקאיים לגבות מהם ריבית של לפחות 20%! עושק, פשוט עושק.

2. למשרד המשפטים, שהיה אמון על ניסוח החוק, ושותפיו - משרד האוצר ובנק ישראל - יש כמה טיעונים הגיוניים לכאורה בהצבת תקרת ריבית מנופחת. הראשון הוא שהחוק ייאלץ את השוק האפור להתיישר למטה, כלומר להפסיק לגבות ריביות אסטרונומיות ולהסתפק בתקרה של 20% פלוס ריבית בנק ישראל. הטיעון הזה לא מחזיק מים, משום שארגוני פשע הפעילים בשוק האפור מצפצפים בלאו הכי על החוקים ויצפצפו גם על החוק הזה.

נשארנו עם גופים חוץ-בנקאיים "רשמיים" או "חוקיים", שאמורים להתחרות בבנקים על המרווחים. הטיעון פה הוא שהמצב החוקתי היום קושר למעשה את ידיהם על הגופים החוץ-בנקאיים וחונק אותם. למה הכוונה? כיום אין בבנקים תקרת ריבית ובגופים החוץ-בנקאיים התקרה עומדת על פי 2.25 מהריבית הממוצעת לאשראי הלא-צמוד הניתן על ידי הבנקים. בדברי ההסבר לחוק נכתב שהתקרה הזו עמדה ביולי 1993, עם חקיקת החוק הקודם, על קרוב ל-40%, אבל בעקבות ירידת הריבית היא עמדה בסוף 2012 על כ-12% (היום היא כבר סביב ה-10%).

לכן, אליבא דמנסחי החוק, נוצרה פה אנומליה: הריבית ללווים במערכת הבנקאית ובחברות כרטיסי האשראי היא לעתים גבוהה יותר מהריבית המותרת בשוק החוץ-בנקאי ללווים מסוכנים יותר, וזאף אף שעלויות גיוס ההון של המלווים החוץ-בנקאיים גבוהות יותר והמידע המצוי בידיהם באשר למאפייני הלווים קטן יותר.

או.קיי, אלו כבר טיעונים הגיוניים, אבל רגע, רגע, מתקנים כשל שוק באמצעות הצבת תקרה דמיונית של ריבית רק כדי לקדם את התחרות? מה שמצחיק הוא שבדברי ההסבר של החוק נכתב כי "הצוות סבר כי יש הצדקה לקביעת תקרת ריבית מרבית בשוק האשראי הקמעונאי, שכן הלוואה בריבית הגבוהה מסף מסוים היא ריבית נשך המהווה עושק של הלווה". נו, באמת. תקרה של 20% פלוס ריבית בנק ישראל היא לא ריבית נשך? היא לא ריבית עושק? ומה יקרה כשהריבית תתחיל לעלות? היא לא תהיה נשך בריבוע? עושק בריבוע? לאן נעלם, לעזאזל, ההיגיון הבריא של מנסחי החוק?

גם הטיעון על הפרש עלויות אשראי בין השוק הבנקאי לבין השוק החוץ-בנקאי לא ממש מחזיק מים. אכן, השוק הבנקאי משתמש בפיקדונות כדי להלוות, והשוק החוץ-בנקאי יגייס באג"ח שנחשב יותר יקר, אבל ההפרש ביניהם ממש לא מצדיק תקרת ריבית של 20%.

3. מה שעצוב בכל הסיפור הזה הוא שתיקתם של כל אבירי הדאגה לחלשים, ובהם גם שר האוצר משה כחלון, נגידת בנק ישראל קרנית פלוג ודרור שטרום, שהוועדה שלו, שאמורה לדאוג לכאורה לרפורמה במערכת הבנקאית, לא מצליחה בינתיים להגיע להסכמות. התיקון לחוק הזה אמנם אינו יוזמה שלו, אך הוא קשור באופן הדוק לרפורמות המתוכננות. שטרום, אחד מאדריכלי ועדת בכר הכושלת, יודע היטב מה המשמעות של הצבת תקרה. הוא יודע כיצד הצבת תקרה גבוהה בדמי הניהול בקופות הגמל גרמה לגופים המוסדיים לגבות את התקרה מהשכבות החלשות, ששילמו מיליארדים מיותרים לגופים המוסדיים. הוא יודע היטב את כל זה ושותק. אולי כי הוא עסוק עד מעל הראש בהופעות בתקשורת ובדיבור גבוהה-גבוהה על תחרות. אז שיואיל לרדת מהסיסמאות הנפלאות והריקות מתוכן ולדבר על הדברים האמיתיים: דאגה לחלשים. היחיד שאומר זאת בריש גלי הוא ח"כ אלי כהן מ"כולנו" (ראו ריאיון עמו מימין), אבל השאלה הגדולה היא אם כחלון ישים את כל כובד משקלו כדי לטרפד את הסעיף השערורייתי או יאפשר את העברתו בשם ה"רפורמה" וה"תחרות" בשוק הבנקאות.

4. הגופים החוץ-בנקאיים, שלמרבה הצער מצאו להם לוביסטים לא רעים בדמות משרד המשפטים ובנק ישראל, אף רוצים ודוחפים להעלות את התקרה ל-30% או מעוניינים בדיפרנציאציה בתקרת הריבית בין בנקים לגופים חוץ-בנקאיים. שתי האפשרויות גרועות באותה מידה, כי שתיהן ידחפו את הריביות לחלשים לשמים. הדרך לרסן את המרווחים הגבוהים גם בשוק הבנקאי כיום (אין סיבה לגבות היום ריבית של 11%-14% בחברות כרטיסי האשראי או בבנקים בריבית פיגורים) היא להוריד את התקרה באופן משמעותי.

20% פלוס ריבית בנק ישראל - זה לא בא בחשבון, כי זה פשוט רישיון לסחוט מיליארדים מחלשים. זו האחריות של חברי הכנסת שיתחילו לדון מחר בסעיפי החוק, זו האחריות של כחלון, של פלוג. אסור לתת לסעיף הזה לעבור.