במשך יותר משנה מיקד אליו משפט הרצת המניות של יו"ר קונצרן אי.די.בי לשעבר, נוחי דנקנר, ושל מנהל ההשקעות איתי שטרום את תשומת-הלב התקשורתית והציבורית. שלב ההוכחות בתיק הסתיים זה מכבר, והולך ומתקרב המועד שבו יודיע שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, חאלד כבוד, האם החליט להרשיע את דנקנר ואת שטרום או לזכותם.
היום (ד') הגיעה הישורת הסופית של ניהול התיק. לאחר שהתביעה הגישה את סיכומיה, הגישו לבית המשפט גם סנגוריו של דנקנר, עורכי הדין גיורא אדרת ויפעת מנור-נהרי, את הסיכומים. בסיכומיהם משרטטים דנקנר וסנגוריו את מה שהם מכנים "6 מעגלים המבוססים על חומר הראיות", שמוכיחים לטענתם את חפותו של דנקנר.
דנקנר מואשם בהרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות בסמוך להנפקה שביצעה החברה בפברואר 2012. דנקנר מואשם כי פעל עם שטרום באופן תרמיתי, בכוונה להשפיע על שער מניית החברה, במטרה לשפר את סיכויי הצלחת ההנפקה.
לפי הנטען, הרצת המניות בוצעה באמצעות שורה של עסקאות מתאומות שביצעו שטרום, הבעלים של חברת ISP, שותפו, עדי שלג, שהפך עד מדינה בתיק, דרך חשבונות שלהם ושל קרוביהם.
בכתב האישום נטען עוד כי דנקנר ניסה לנצל את מעמדו ואת קשריו מול הבנקים כדי להשיג לשטרום מימון בהיקפים גדולים כדי שיוכל להריץ את מניית אי.די.בי. בנוסף, נטען כי בתקופת ההרצה, שהתרכזה בשלושה ימי מסחר, דאג דנקנר שמקורביו וחבריו, אנשי עסקים, ירכשו מניות במחיר נמוך מ"המריצים", כדי לא לגרום להם להפסדים.
בין "המעגלים" המוכיחים את חפותו של דנקנר לטענת ההנגנה: מעגל ההנפקה שהייתה "הנפקת חברים", חבריו של דנקנר, מעגל "היעדר המניע" והמעגל שמוכיח שעד המדינה שלג הינו שקרן.
לדברי ההגנה, המעגלים, ובמיוחד השילוב ביניהם מציגים את הסברו של דנקנר לאירועים הקשורים בהנפקת אי.די.בי בפברואר 2012 באור שונה בתכלית מזה בו הציגה אותם הפרקליטות בכתב האישום. לטענת ההגנה, המעגלים הללו מציבים נגד האישום הסבר נוגד, שסולל את הדרך לזיכויו המלא של דנקנר מכל אשמה.
אמינותו של עד המדינה
אחד הנושאים שבהם עוסק דנקנר באריכות בסיכומים נוגע לחוסר אמינותו של עד המדינה, עדי שלג, המתויג על-ידי ההגנה כ"מעגל החמישי" מבין 6 המעגלים המוכיחים, לטענתה, את חפותו של דנקנר. "הראינו כי בעדות שקר עסקינן", טוענת ההגנה.
בעדותו בפני התובעת, עו"ד חנה קורין, קשר שלג את דנקנר למסחר האסור לכאורה שהוא ושטרום ביצעו. בעדות שמסר בינואר השנה התייחס עד המדינה לפגישה שנערכה ביו לבין שטרום במשרדו האחרון, במסגרתה, לטענתו, קיבל ממנו הוראות להריץ את המניה, תוך שהובהר לו כי גם דנקנר מעורב במהלכים.
"בבוקר של ה-22 בפברואר נפגשתי עם איתי (שטרום), ואז הבנתי לראשונה שנוחי בסיפור", סיפר שלג. "איתי אמר לי: 'דיברתי עם נוחי, ויש לך כמה כסף שאתה צריך'".
שלג טען בעדותו כי באותה פגישה שטרום נתן לו דף צהוב עם שמות של חברי בורסה ובנקים. לדבריו, "הכתב שלו לא היה ברור, אז ביקשתי הבהרות. איתי קם ועשה שיחת טלפון וחזר ועדכן לי את הדף. שאלתי אותו מי הביא את הקונים האלה - האם הוא או נוחי - והוא אמר לי 'גם וגם'. שתיתי קפה הפוך, ואיתי - אספרסו וסודה. אחר-כך הגיעה אשתו של איתי, ואני נסעתי למשרד".
עוד טען שלג כי שטרום הורה לו "להרים את השער", ואמר לו כי רכישת מניות אי.די.בי אחזקות היא "אקט ציוני".
דנקנר מצדו מכחיש את עצם קיומה של הפגישה בין השניים במשרדו של שטרום. נזכיר כי בעיצומה של חקירתו הנגדית של שלג חשפה באת-כוחו של שטרום, עו"ד איריס ניב-סבאג, איכון של הטלפון הנייד של שטרום, שמוכיח לכאורה כי בזמן שבו לגירסת שלג נערכה "פגישה ההנחיה" של שטרום, שטרום בכלל שהה בביתו, ולכן לא יכול היה להיפגש עם שלג במשרדו.
לדברי דנקנר, "השקר של שלג נחשף, בין היתר הודות לתוצרי איכון הטלפון של שטרום המוכיחים כי הפגישות בין שטרום ושלג - בהן נתבקש כביכול שלג להשפיע על שער מניית אי.די.בי, ובהן נחשף כביכול ל'נאום הציונות' - כלל לא אירעו בפועל!"
בכך, לדברי דנקנר, "קרסה הראיה הישירה היחידה כביכול עליה ביקשה התביעה להשתית את האישום, ובד-בבד נפגעו משמעותית הראיות הנסיבתיות שאמורות היו לתמוך בגירסת עד המדינה".
הסנגורית של שטרום הטיחה בשלג בזמן עדותו: "בניגוד למה שאמרת, לא הייתה ולא נבראה פגישה בין איתי לבינך, שבה איתי הנחה אותך להרים את מניית אי.די.בי. יש עובדות קשיחות שהבן אדם (שטרום - ח'מ') פיזית לא היה במשרד אלא בבית, בין היתר כי נולדה לו ילדה זמן קצר קודם לכן. הוא לא הגיע למשרד ביום שעליו אתה מדבר, לא ישב מולך וגם לא נתן לך הנחיה להשפיע על השער".
שלג בתגובה עמד בתוקף על גירסתו שנערכה פגישה בינו לבין שטרום, ושהאחרון העביר לו הנחיות. "אני זוכר ב-100% שנפגשתי איתו במשרד", השיב לסנגורית.
דנקנר טוען בסיכומיו כי "גירסתו של שלג, המהווה כאמור את הראיה הישירה היחידה במשפט - התנפצה והתרסקה אל מול הממצאים האובייקטיביים של איכון הטלפונים, שנעשה על-ידי חוקרי רשות ניירות ערך עצמם, ומהם עולה בצורה חד-משמעית כי שטרום כלל לא היה באותו יום במשרדי החברה! הדברים כה בוטים וחד משמעיים, עד שהשופט עצמו מצא לנכון לציין כי 'אז זה יישאר חור ענק'".
דנקנר כותב בסיכומים כי "היינו מצפים מהמדינה/הפרקליטות, לאור ממצאים אלה, שתסכים - אף אם בלית-ברירה - כי עדות שלג שקרית ותבחן את ההשלכות של מצב דברים זה על התיק כולו". ואולם לדבריו, "תחת זאת, הפרקליטות, לצערנו, מנסה להיאחז בקש, בטענות מטענות שונות, בנסותה להמשיך ולעמוד מאחורי עדותו של שלג. כמובן שגישה זו נועדה לכישלון לנוכח הראיה האובייקטיבית החד-משמעית...
"משהבינה הפרקליטות כי הסתמכות על עדות שלג הינה בעייתית מאוד, היא משנה חזית וטוענת כי עדות זו הינה 'למעלה מן הצורך', וכי די בראיות הנסיבתיות כדי להביא להרשעת הנאשמים. האמנם? ואם כן, מדוע ניתנה לשלג חסינות כה מרחיקת-לכת שעה שהתביעה כביכול אינה זקוקה לעדותו?!"
דנקנר ממשיך ותוקף בנקודה זאת באופן קשה את רשויות החקירה והתביעה. לדבריו, "מדובר בהתנהלות שערורייתית בכל קנה-מידה, הגובלת לגישתנו בשיבוש מהלכי משפט! החוקרים והפרקליטות מודעים לקיומם של האיכונים אותם ביצעו החוקרים, ערים לכך כי האיכונים לא רק שלא מאששים, אלא סותרים בעליל את גירסת שלג, מתעלמים מכל אלה, חותמים עם שלג על הסכם עד מדינה שבבסיסו עדותו המפלילה לכאורה את שטרום ודנקנר לגבי המפגשים בהם ניתנה כביכול הוראת ההרצה וניתן 'נאום הציונות' - שני האירועים המהותיים ביותר בפרשה, הקושרים לכאורה את שטרום ודנקנר לעבירות המיוחסות להם, וכל זאת על בסיס שקרי".
"הנפקת חברים"
"המעגל הראשון" עליו מדבר דנקנר בכתב הסיכומים עוסק בהנפקה, ובמסגרתו הוא מדגיש את הטענה כי לא רק שהוא לא הריץ את המניה, אלא שגם לא היה בכך כל צורך, שכן מדובר היה ב"הנפקת חברים (הנפקה בה השתתפו חבריו)" סגורה מראש.
"ההנפקה ומאפייניה המיוחדים מובילים למסקנה, כי הבחירה של דנקנר ללכת בדרך ההנפקה ולהעדיפה על פני אפשרויות אחרות לגיוס הון, נבעה מכך שלדנקנר היו אינדיקציות חיוביות מראש לגבי הצלחה גדולה של ההנפקה, ללא קשר לשער המניה בבורסה ולנתוני המסחר. בעובדות אלה יש כדי לשלול לחלוטין קיומם של צורך, מניע או מוטיבציה לפעול בדרכים אסורות כדי להביא להצלחת ההנפקה", נטען.
הפרקליטות טוענת כי גירסת דנקנר לגבי הנפקת החברים הומצאה בדיעבד ונועדה למלט אותו מאימת הדין. דנקנר משיב לכך בסיכומיו כי "כבר בשלב מוקדם ביותר של חקירתו הראשונה סיפר דנקנר כי החברה בכלל והוא בפרט, פנו לגורמים אותם כינה 'חברים' - ביניהם אנשי העסקים, דוד עזריאלי, חיים כצמן, יאיר המבורגר, רמי אונגר ועוד כ-40 עד 50 גורמים - במטרה שאלה ישתתפו בהנפקה".
דנקנר מוסיף וטוען כי "מדהים לראות כיצד מתעלמת הפרקליטות לחלוטין מדבריהם הברורים של אבי פישר, חיים גבריאלי, אייל סולגניק (בכירי אי.די.בי באותה תקופה - ח'מ'), איש העסקים צביקה בארינבוים, צחי סולטן ונוספים (שהעידו במשפט), "לפיהם מלכתחילה היה ברור לכל העוסקים במלאכה כי קהל היעד בהנפקה זו יהיה שונה מהנפקות רגילות, ובניגוד לכל אלה טוענת בסיכומיה כי 'רק לאחר שהתברר שהציבור הרחב, ובעיקר השוק המוסדי לא הסכים להשתתף בהנפקה', הפכה ההנפקה ל'הנפקת חברים' והוגדרה כך, קרי - בדיעבד".
לטענת דנקנר, "הביסוס" היחיד לטענה מופרכת זו של הפרקליטות, אליו היא הפנתה בסיכומיה את בית המשפט, היא עדותו של המפיץ, ארז גולדשמיט, שהעיד כי למיטב הבנתו נעשה ניסיון לפנות למשקיעים המוסדיים, ולאור היעדר רצונם השתתף בהנפקה 'זה נהפך להנפקת חברים', וכך היא גם כונתה בעיתונות".
דנקנר מציין בהקשר זה כי העיתונות הכלכלית אף היא סיקרה וכתבה - עוד בטרם יצאה ההנפקה אל הפועל ובוודאי מיד לאחריה - כי מדובר בהנפקה שונה וייחודית, שאינה נסמכת על הגופים המוסדיים, והעניקה לה את השם "הנפקת החברים של נוחי".
מניעיו של שטרום
המעגל השני שבו עוסק דנקנר בסיכומים עוסק בהחלטתו ובמניעיו של שטרום לרכוש מניות אי.די.בי בזמן ההנפקה. "הראנו כי שטרום פעל משיקוליו הכלכליים שלו, שנראו לדנקנר - כמי שבעצמו האמין באי.די.בי והמשיך והשקיע מכספו במניותיה עשרות מיליוני שקלים גם לאחר ההנפקה - שיקולים סבירים והגיוניים ובוודאי לגיטימיים וחפים מכל פסול.
"על רקע נקודת המוצא, לפיה פעילות שטרום הינה כשרה וחוקית - וכך ראה דנקנר את הדברים בזמן אמת כפי שהוא רואה אותם גם כיום - אין כל פסול במעורבותו הנקודתית של דנקנר באותם עניינים בהם סייע לשטרום על רקע חברי", נטען.
היעדר תכנון מראש
ב"מעגל השלישי" טוען דנקנר כי עלה בידו להוכיח כי בניגוד לטענות התביעה לא היה תכנון מראש ל"תוכנית פעולה" כלשהי להרצת המניה בין שטרום ודנקנר, ולא הייתה תוכנית כזו.
"הראנו כי השניים לא נועדו, לא תכננו דבר מראש - כולל פרטים מהותיים כמו הכנת מקורות מימון וגיוס גורם שיבצע את הפעילות - וכי כל התנהלות שלהם הייתה ספונטנית ואקראית. המסקנה: תכנון מוקדם ותוכנית פעולה, שהם הבסיס והמסד לאישום, לא התקיימו בענייננו, עובדה השומטת נדבך משמעותי מתזת התביעה".
בכל הנוגע לפנייה של דנקנר לבכיר בבנק הבינלאומי, אילן בצרי, כדי להמליץ על שחרור אשראי לשטרום לצורך רכישת המניות, שלדברי התביעה מחזקת את הטענות נגד השניים, כותב דנקנר כי "מי שפנה לבנקאי שלו בבנק הבינלאומי זה שטרום. הוא ביקש אשראי מפקידה בדרג בינוני, וכל שהתבקש ועשה דנקנר, הצטמצם למתן המלצה על אמינותו של שטרום למנהל מחלקת האשראי, בצרי ותו לא, מבלי שהוא ביקש לקבל ממנו תשובה והשאיר את הטיפול למעשה ליד הגורל".
דנקנר מסכם וטוען בעניין זה כי המסקנה היא כי "התנהלות שטרום ודנקנר בכל נושא המימון - החל מאי-הכנת מקורות מימון מראש לפעילות שצפוי היה שתצריך השקעה גדולה, והמשך בדרך הטיפול שננקטה לאחר שנעצרה הפעילות - מצביעה על היעדר תכנון מראש ועל חיפוש פתרונות על-ידי שטרום וביוזמתו לבעיה לאחר שנוצרה, והכול בניגוד גמור להתנהלות ולהתנהגות שהייתה מצופה כביכול ממי שהיה מתכנן פעילות כזו בכלל ומאדם יסודי כמו דנקנר בפרט".
היעדר מניע
מעגל הוכחה נוסף - "המעגל הרביעי" - עליו מדבר דנקנר בסיכומים הוא "היעדר מניע וצורך להשפיע על שער המניה בימים בה התבצעה ההרצה לכאורה - 21-23 בפברואר".
לדברי יו"ר אי.די.בי לשעבר, "הראנו כי ב-21 בפברואר טרם נקבע מחיר החבילה בהנפקה, וממילא לא היה מניע, ולא היו צורך וטעם בהשפעה על שער המניה".
דנקנר גם תוקף את טענת התביעה כי רכישת מניות בשווי 9 מיליון שקל על-ידי שטרום ב-23 בפברואר הייתה חלק מהרצת המניות. "ב-23 בפברואר כבר נודעו תוצאות המכרז המוסדי שהצביעו על הצלחה גדולה של ההנפקה, ולפיכך אין זה סביר והגיוני להשקיע באותו מועד 9 מיליון שקל על-מנת להשפיע לכאורה על שער המניה", טוען דנקנר.
זיקת הבעלות למניות
ב"מעגל השישי" והאחרון מתייחס דנקנר לאמירת הפרקליטות בשלב מאוחר של המשפט, לפיה מוסכם כי לדנקנר אין זיקת בעלות במניות שרכש שטרום. משמעותה האמירה הזו, לטענת דנקנר, היא ברורה: "המניות הינן של שטרום, ודנקנר לא רכש אותן, לא פיצה בגין ההפסד שנגרם בגינן, ולא הייתה לו כל מחויבות כלפי שטרום בגינן... שטרום רכש את המניות לעצמו, משיקוליו הכלכליים, ואין כאן לא מעורבות של דנקנר ולא 'עזרה' להנפקה, עזרה שאיש לא נזקק לה".
לדברי דנקנר, "משמעות ההצהרה המאוחרת הזו מרחיקת-לכת ונוגסת בצורה משמעותית בכל תזת הפרקליטות בכתב האישום".
דנקנר מסכם וטוען כי הפרקליטות לא הצליחה לצלוח אף לא אחד מ"המעגלים" הללו, בוודאי לא את כולם. "לנוכח כל האמור לעיל נבקש מבית המשפט לזכות את נוחי דנקנר מכל אשמה", חותם דנקנר את טיעוניו.
דנקנר: "הרישומים שלי בזמן אמת מוכיחים את חפותי"
במהלך ימי ההנפקה של אי.די.בי בפברואר 2012, ניהל יו"ר החברה לשעבר, נוחי דנקנר, יומן ורישומים נוספים שנחשפו במהלך המשפט. כעת טוען דנקנר כי עיון ברישומיו האותנטיים הנוגעים להנפקה מלמד כי גם אלה תומכים באופן מוחלט בתזת ההגנה, וזאת ב-3 נקודות עיקריות.
האחת, טוען דנקנר, "נראה בבירור כי הגורמים הראשונים אליהם פנה דנקנר (כדי שירכשו מניות בהנפקה - ח'מ') היו בעלי השליטה המופיעים בראש הרשימה, כמי שהתחייבו להשקיע 50 מיליון שקל והיוו את הבסיס להנפקה"; השנייה - "כי הגורמים אליהם פנה דנקנר וידע בזמן אמת כי עיקר הסכומים בהנפקה עומד להגיע מהם, היו כולם אנשים/גופים שיש לו עמם היכרות אישית מוקדמת ומקורבים אליו ו/או לחברה ו/או למי ממנהליה"; והשלישית - "כי עוד בטרם החל שטרום לרכוש מניות (ללא קשר לדנקנר) ידע דנקנר ברמת ודאות גבוהה כי ההנפקה עתידה להצליח".
דנקנר טוען בנוסף כי הגורמים והסכומים שהושקעו בפועל הם אותם הגורמים ואותם הסכומים המופיעים ברישומיו האותנטיים מזמן אמת לפני ההנפקה. "כך, ניתן לראות בראש הרשימה את הסכום של 50 מיליון שקל, המיוחס לבעלי השליטה", טוען דנקנר, "מיד לאחריהם, מופיע סכום מצטבר של 13 מיליון שקל, שהושקע על-ידי נושאי משרה בחברה... כן ניתן למצוא שורה ארוכה של חברים וביניהם: דיויד פוקס, יעל אלמוג, יצחק תשובה, יאיר המבורגר, עופר נמרודי, יעל אונגר, מיכאל לוי, מיכאל שטראוס, מאיר שמיר, משפחת דרנגר ועוד, אשר עמדו במילתם והשקיעו סכומים כפי שמסרו לדנקנר ולאנשיו מראש, וכן ניתן לראות את השקעתם של המפיצים, בסכומים זהים ובחלקם אף גבוהים מאלה שנמסרו לגבריאלי בזמן אמת ומצוינים".
שטרום בסיכומיו: עדי שלג יצר קונספירציה שהוכחה כשקרית
לא רק נוחי דנקנר, אלא גם הנאשם השני במשפט הרצת מניות אי.די.בי אחזקות, מנהל ההשקעות איתי שטרום, הגיש היום לשופט חאלד כבוב, באמצעות באות-כוחו, עורכות הדין איריס ניב-סבאג ונוית נגב ממשרד שינמן-נגב-ניב, את כתב הסיכומים במשפט.
שטרום טוען כי "תזת האישום במשפט הושתתה על גירסת עד המדינה, עדי שלג, כ"אבן-בריח", ומשזו נפלה - אין בסיס לאישום".
לפי סיכומי שטרום, ביסוד החקירה עמד מלכתחילה החשד כי שטרום הוא "חייל", "איש של" דנקנר, אשר מומן והופעל על-ידי דנקנר והחזיק במניות עבורו. לשטרום, שאינו בעל עניין בחברה, ושאינו נושא תפקיד בה, אין כל סיבה לפעול למען דנקנר כדי להבטיח את שער ההנפקה.
"הקונספציה של החקירה הושתתה אפוא על סיפור של "איש-קש" הפועל עבור דנקנר", כתבו עורכות הדין ניב-סבאג ונגב. ואולם, לדבריהן, הסיפור הזה התברר כבר בחקירה כשגוי - "הגם שהתקיים קשר עסקי-חברי בין דנקנר לשטרום - הוכח כי שטרום פעל באופן עצמאי, לקח את הסיכוי והסיכון על עצמו, והיה הבעלים של המניות. היום גם המאשימה אינה טוענת אחרת.
"העובדה שעמד בקשר עם דנקנר בזמן הפעילות, ונעזר בו מול הבנק הבינלאומי ולמציאת קונים מחוץ לבורסה, כמו גם העובדה שבדיעבד ביקש ממנו הלוואה לאחר שהמניה לא עלתה, בניגוד לציפייתו, כשרצה להוציא את המניות שקנה מהחשבון של אי.אס.פי הכפופה לרגולציה שווייצרית - אין בהן כדי לפגוע בכהוא זה בעובדות-יסוד אלה".
שטרום מוסיף וטוען בכתב הסיכומים, בין היתר, כי החשד שביסוד החקירה התעורר בין היתר בשל פעולות המתואמות בין החברה שבבעלותו - אי.אס.פי לבין חברה של אשתו של עדי שלג (מאיה) "סיטי" שמעוררות על פניהן חשד לתרמית, ולכן - המחשבה הייתה שאלה נעשו כחלק מקונספירציה.
"אלא שגם בהקשר זה נוצר כבר בחקירה כשל בסיפור הקונספירטיבי - משהתברר כבר בתחילת החקירה כי שטרום אינו איש הביצוע ואינו סוחר, וכי לא ידע על הפעולות המתואמות. שלג, הסוחר שביצע את הפעולות, 'עקץ' אותו וגנב ממנו בפעולות אלה".
לפי הנטען, בנסיבות בהן שטרום אדם חיצוני לאי.די.בי ואינו "איש-קש", ובנסיבות בהן הוא לא איש המסחר - ולא ידע על העסקאות המתואמות אשר נעשו בניגוד לאינטרס שלו - לא היה בסיס לייחס לשטרום אספקט מירמתי במסחר, כחלק מתוכנית מירמתית.
שטרום תוקף בסיכומים את עד המדינה עדי שלג. "שלג נחשד בשותפות קונספירטיבית עם שטרום ודנקנר להרצת מניות בדרכי תרמית על-מנת להעלות את השער, כאשר הוא שביצע בפועל את כל נושא רכישת המניות לבניית הפוזיציה. הוא הגיע לחקירה ביודעו שהוא ביצע מעשי 'עוקץ' ותרמית כלפי שטרום, כאשר, ללא ידיעתו של שטרום, הוא רכש את המניות - קודם לחברה של אשתו - סיטי - ומשם מכר המניות לחברת אי.אס.פי - ברווח, שהשאיר בכיסו.
"בסיפור תרמית 'העוקץ' שלג היה 'נעול' ולא יכול היה להתכחש אליו. סיפור זה כשלעצמו צריך היה להעמיד בספק את יושרו ואת אמינותו ולהחמיר עוד יותר את בדיקת החוקרים לגבי הגרסה המפלילה שסיפק על-מנת לקנות את החופש שלו ושל אשתו", כותב שטרום.
לטענתו, לאחר ששלג הבין כי הוא יצטרך להתמודד בעתיד עם כתב אישום בנושא "העוקץ" שלו, שבו המירמה הייתה כבר מוכחת, ולא הייתה לו שום הגנה לגביה, ואולי גם עם כתב אישום בעניין הפעילות של שטרום, שהגם שהייתה לו הגנה לגביו - היה נכנס לתהליך הרסני של משפט מתוקשר וארוך - "היה לשלג אינטרס ברור להציל את עורו ואת עור אשתו על-ידי מתן גירסה שקרית מפלילה כעד מדינה, בה הוא הפליל את דנקנר ואת שטרום, ובכך 'גאל' את עצמו ואת אשתו מתהליך שבכל מקרה היה הרסני ביותר לחייו ולחיי משפחתו".
"על-מנת לספק גירסה מפלילה, היה על שלג ליצור גירסת קונספירציה, לפיה שטרום הורה לו לרכוש את המניות על-מנת להעלות את השער, כדי ליצור אטרקטיביות להנפקה (גירסה שהוטמעה אצלו כבר בחקירה הראשונה על-ידי החוקרים)", נאמר בסיכומים.
לטענת שטרום, הגרסה של שלג הוכחה כשקרית, לאחר שהסיפור של שלג בדבר פגישה במשרדו של שטרום מיד לפני תחילת רכישת המניות הוכח כשקרי במהלך המשפט, לאור איכונים של הטלפון הנייד של שטרום שהציגה ההגנה לשופט.
"הוכח במשפט, באמצעים מדעיים מדויקים, כי הפגישה לא הייתה ולא נבראה, כיוון ששטרום לא היה כלל במשרד באותו יום. שלג לא חלם על האפשרות שיבדקו את איכוני הטלפון של שטרום, ויוכיחו באמצעותם כי שטרום לא היה כלל במשרד באותו היום. החוקרים לא בדקו כלל את העובדה הזו למרות שאיכוני הטלפון היו בידיהם, בדיוק מאותו הטעם שכבר עמדנו עליו בדבר הלהיטות לאמץ את גירסת העד".
לפי הנטען על-ידי עורכות הדין, אחרי ששטרום בהודעתו בחקירה טען כי לאורך כל אותו היום הוא לא נכח כלל במשרדו, שהרי נולדה לו בת בלילה הקודם, ולפיכך הוא שהה בביתו, "בדקנו את איכוני הטלפון, ונוכחנו כי אכן שטרום שהה בביתו, ולא ייתכן שפגישה כזו התקיימה.
"כשעובדה זו הוצגה לשלג במהלך עדותו, הוא עמד על גירסתו בדבר הפגישה שנתקיימה במשרד. באותו שלב הוא לא העלה על דעתו כי ניתן יהיה לסתור ולהוכיח בעליל את השקר. כשבית המשפט הנכבד שאל אותו האם ייתכן שהיה זה בשיחת טלפון, הוא שלל זאת במפורש - והדבר אינו מקרי. העד ידע שלא ייתכן לגרוס שהנחיה כזאת תינתן בטלפון, והבין שהפגישה הזאת היא הלב, המסד והטפחות של העדות כולה".
בדומה לדנקנר, גם שטרום מאשים בסיכומים את הפרקליטות, שלטענתו "ממשיכה להיאחז בעדות עד המדינה, לעמוד מאחוריו גם בשלב זה של הסיכומים ו'למרוח' ו'לטשטש' את שקריו הבוטים של שלג".
לדבריו, ניסיון זה הוא זועק לשמיים וצריך לפעול באופן דרסטי לרעת טיעוניה ולא לטובתם. "כיצד ייתכן שהמאשימה תמשיך להתבסס על עדותו, ותייצר הסברים לשקריו - והכול על-מנת להמשיך להחזיק באישום ויהי מה... היאחזות המאשימה בגירסתו השקרית של עד המדינה היא רבת-משמעות גם בחשיפת והבלטת העובדה או המסקנה שבלעדיה אין ולא כלום".
יתרה מכך, לטענת שטרום, לא רק השקר הבוטה של שלג בעניין פגישת ההנחיה נחשף במשפט. "כל רכיבי הגרסה של שלג, שביסודם עמדה ההנחיה להשפיע על השער - הוכחו כשקריים וכבלתי הגיוניים. שלג המציא סיפור חסר היגיון ולא מתקבל על הדעת בדבר פגישה בה ניתנה הנחיה כללית, ללא יעד, ללא מקורות מימון וידיעה על היקף המימון וללא הגדרת זמן לביצוע. ומעל הכול - הוכח כי לא ניתנה לו או הובטחה לו תמורה כלשהי.
"יתרה מכך, שלג מסר כאמור גרסה ראשונה בטרם סיפק את הגרסה המפלילה אשר יסודה באמת (על אף שניסה להסתיר את מעשה העוקץ). הגרסה הראשונה תומכת אף היא בכך שהסיפור העובדתי הנכון הוא סיפור תם-לב ונעדר כל כוונה להשפיע על השער, ומלמדת על כך שכל גירסת ההנחיה הינה הדבקה מלאכותית ההופכת את הפעילות לעבירה. משהוכח השקר הבוטה שבגירסת ההנחיה, נפלה אבן-הבריח של המאשימה".
"מתנערים מכל אחריות"
עורכי דינו של עד המדינה עדי שלג, גיל דחוח וגלית רוטנברג, מסרו בתגובה: "בסיכומים שהגישו היום הנאשמים הם ממשיכים באותו הקו בו נקטו לאורך המשפט, קו בו הם מתנערים מכל אחריות למעשיהם וזורקים הכול על איש הביצוע שלהם, עדי שלג.
"ניסיונות הנאשמים בסיכומיהם להרחיק את עצמם מהמציאות שהתקיימה באותם 3 ימים בהנפקה של אי.די.בי לא מתיישבים עם מכלול של עדויות וראיות חיצוניות, שיוצרות תמונה אחידה וברורה, כשעדותו של עדי שלג היא רק אחת מהן".
כתבות
ני"ע
