העשור הראשון לחיים המקצועיים, שראשיתו עם סיום הלימודים וסיומו סביב גיל 35, הוא עשור הזהב - השנים הקריטיות לבניין הקריירה המכתיבות את התפתחותה ב-25 השנים הבאות. עשור הזהב משול ליסודות של בניין שיציבותו וגובהו נגזרים מחוזק היסודות הללו, שאם לא יבנו כהלכה ככה בדיוק יראה הבניין - רעוע, עקום ונמוך.
לדאבוני, אנשים רבים אינם ערים להשפעת העשור הזה על עתידם המקצועי, אחרת לא היו מבזבזים את השנים היקרות הללו, כאילו אפשר להשאיל אותן מעשור הבא. להבהרת הסוגיה חשוב להבחין בין מי שרואה בעולם העבודה כאמצעי פרנסה בלבד, למי שרואה בו מטרה בפני עצמה - מגרש לבניית קריירה מצליחה שהפרנסה היא תוצאת לוואי שלה. הראשון יכול להרשות לעצמו "לבזבז" את העשור הזה ובלבד שבנה לעצמו עמוד שידרה מקצועי שיבטיח לו פרנסה סבירה לאורך זמן, אחרת יתקשה לשרוד בשוק העבודה. השני צריך לקחת בחשבון שמה שלא יצליח לעשות בעשור הזה, כנראה כבר לא יקרה. מדוע?
1. כי מסלול הקריירה הקלאסי, זה המאפיין את מרבית השכירים, הוא די נוקשה וקשה להטותו.
2. כי אין קיצורי דרך - התקדמות בקריירה היא הדרגתית, ללא יכולת אמיתית לדלג על שלבים.
3. כי שוק העבודה לא אוהב חריגות - הוא מקפיד על התאמה בין גיל לדרג ארגוני.
ההבדל בין עובדים הוא בגובה ובזווית העקומה
מסלול קריירה קלאסי - מהו? נכנסים לשוק העבודה סביב 25, מתחילים לצבור ניסיון מקצועי, תוך 4-2 שנים מתחילים להתקדם (מקצועית/ניהולית) עד לנקודת שיא הקריירה, ממנה מתחילה סטגנציה של מספר שנים, עד לתחילת הדעיכה באזור גיל 50 הנמשכת כעשור וחצי (במקרה הטוב).
אם נתמקד בפרק הקידום נגלה שההבדל בין עובדים הוא בזוית העקומה, דהיינו כמה מהר יתקדמו, ובנקודת השיא שלה - כמה גבוה יגיעו, כאשר קצב הקידום בעשור הראשון הוא שמכתיב את הקידום בהמשך. כלומר, מי שהגיע בגיל 35 לשלב גבוה יחסית (ניהול ביניים לפחות), עשוי להמשיך ולהתקדם גם בעשור השני, ואילו מי שעדין ממוקם בשלבים הנמוכים יותר (ניהול זוטר ופחות), רוב הסיכויים שכבר לא יצליח להאיץ. מדוע? בגלל המיתוג. מי שזז לאט מידי ממותג בשוק ככזה, ועל כן לא יקבל הזדמנות לקידום נוסף, לעיתים על-אף יכולות גבוהות.
השוק מעדיף את הנחושים שמתקדמים 'לפי הספר', שעושים תפקידים המשביחים אותם מקצועית וניהולית; הוא לא אוהב את אלה שמבזבזים זמן על תפקידים לא איכותיים, על דילוגים בין חברות, תחומים ועיסוקים. זו הסיבה שראשי צוותים, עוזרי חשב ומנהלי מותג מרביתם מתמנים לתפקיד בטרם חגגו 30, כמעט אף פעם לא אחרי 35 (כפי שהבהרתי בטורי הקודם). לכל אחד מתחומי העיסוק יש מדרג קידום אופייני (למשל: תקציבאי, מנהל מותג, מנהל תחום, מנהל שיווק, סמנכ"ל שיווק; מתכנת, ראש צוות, ראש קבוצה, סמנכ"ל פיתוח; רואה חשבון, מנג'ר, סגן חשב, חשב, סמנכ"ל כספים), כשברוב המקרים יש התאמה בין גיל המינוי והדרג הארגוני.
בזבוזים במזרח הרחוק
ומה עם אלה שכן מצליחים לדלג על שלבים או לתקן עיכובי קריירה משמעותיים? ההצלחה הזו לרוב מדומה. למשל רואה חשבון שמדלג ממשרד רואי-חשבון ישירות לתפקיד סמנכ"ל כספים, בטוח שהצליח בגדול, לא מודע לכך שניהול 2-3 מנהלי חשבונות בחברה קטנטנה מקביל פחות או יותר לעוזר חשב בארגון רציני, שכנראה גם יגיע רחוק יותר מהסמנכ"ל הנ"ל.
במילים אחרות, כדי לכבוש פוזיציות משמעותיות לא מומלץ לדלג על שלבים ובטח שלא לבזבז זמן. השוק לא מחכה למי שהחליט לדחות את הלימודים, לזה שדשדש לו כמה שנים בנחת, גם לא למי שהאט את הקריירה כדי לרכוש תואר שני לא הכרחי. בדיוק משום כך, כדאי מאד להתחיל לעבוד במקצוע העתידי כבר במהלך הלימודים (ולא במלצרות, הגם שהשכר גבוה יותר), בוודאי למי שהחליט לנקות את הראש כמה שנים במזרח. כניסה מוקדמת לתחום תיתן לו פור משמעותי, מה גם שהיא פורסת רשת ביטחון, סוג של "זמן פציעות" לטובת טעויות קריירה עתידיות שעלולות להתרחש במהלך עשור הזהב.
קחו בחשבון שמאד לא פשוט ועל כן גם מאד נדיר לעשות מהפכי קריירה אחרי 35, ואל תכניסו עצמכם לצרה שאחר כך תתקשו לצאת ממנה. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
