מחלוקות סביב ההסכם על תקציב הביטחון, בין אם המקצועיות ובין אם הפוליטיות, הן סימפטום חמור מאוד של שיטות העבודה של האוצר - שיטות העבודה התקשורתיות (שזה החלק הפעוט בכל הסיפור) והאופן שבו נחתמים הסכמים שיש להם השלכות תקציביות משמעותיות (וזה החלק החמור, המדאיג, המטריד בכל הסיפור). הנה כמה תובנות מכל הסיפור הזה, סיפור של עשרות מיליארדי שקלים, סיפור של אי-שקיפות, סיפור של חלמאות ושל משרד אוצר ישראלי שלמרבה הצער לא מסוגל לספק תשובות או חשבונות תקציביים פשוטים יחסית.
תקשורת: ממשרדי האוצר והביטחון הודלפו לפני שבועיים-שלושה פרטים לכאורה על ההסכם המתגבש בין מערכת הביטחון לאוצר. כינו אותו הסכם "היסטורי", "דרמטי", שישנה ללא היכר את מודל הפנסיה הצה"לי, אמרו על השיחות בין שני המשרדים שהן "טובות", שהן נעשות ב"רוח טובה" וב"חשאיות". זה הופיע בכותרת ראשית של עיתון ומיד הפך לדיון מביך באחת מתוכניות הרדיו, דיון של סיסמאות ותו לא. שום פרטים, שום מספרים, בלה-בלה. זה היה כמובן מסך עשן.
אחרי זה גילתה כל החבורה הזאת את מה שנכתב פה לא אחת בשנתיים האחרונות: פנסיית הגישור בצה"ל, שהייתה אמורה להחליף את הפנסיה הצוברת, היא בעצם פנסיה תקציבית בתחפושת שנחתמה כדת וכדין בשנת 2008 על ידי האוצר, שעכשיו שופך עליו אש וגופרית. הפנסיה הזו, פנסיית הגישור בשמה המשעשע, נותרה על כנה בהסכם הנוכחי. תנאיה ומספר מוטביה אמורים להשתנות.
ההסכם החדש, שחותמיו טוענים בתוקף שיחסוך מיליארדים לעומת קודמו, מעולם לא הוצג ונחשף לציבור. היום פנה "גלובס" לשני המשרדים, לאוצר ולביטחון, בדרישה לקבל את ההסכם המלא על נספחיו, בהתאם לחוק חופש המידע. מה שפורסם היו רק הדלפות חלקיות, מגמתיות וכמובן מייצגות אינטרס של צד כזה או אחר. אנחנו ממתינים לקבלת ההסכם המלא.
לצורך ההסכם החדש, כמו בהסכם הישן, לא נעשו חישובים אקטואריים (לפחות לא מהצד של משרד האוצר) שיתנו לציבור מושג כמה זה עולה לנו. לעזאזל, יש פה הסכם רב משמעות, רב שנים, בלי שום חישוב, לפחות לא כזה שהוצג בצורה מסודרת לציבור. מה העלות הכוללת? מה העלות השנתית? מה המספרים של ההסכם הקודם ומה המספרים של ההסכם הנוכחי? שום-כלום. ככה עובד משרד אוצר שאמון על מספרים?
השקיפות בנושא הפנסיה התקציבית עלתה מדרגה בשנים האחרונות, בין היתר בזכות העיסוק המאסיבי של "גלובס" בנושא. הדוחות הכספיים של הממשלה בשנתיים האחרונות כוללים גילוי כמעט מלא של הפנסיה התקציבית בכל הסקטור הציבורי, לא רק בצבא: שיאני הפנסיה בכל תחום, והחבות הכוללת והשנתית לאורך עשרות שנים. המספרים שמוצגים שם מגלים את מה שכתבנו פה אינספור פעמים: הפנסיה התקציבית בצבא, על כל בעיותיה, היא לא פטנט צה"לי.
בכל סקטור היא עברה שכלול מיוחד, עם צ'ופרים מסוימים, במיוחד במערכת המשפט ובמערכת האקדמית. איש אינו יכול להסביר כיצד עובדי ציבור הגיעו לפנסיה של 60-90 אלף שקל ברוטו בחודש. הרי מאחורי הפנסיה הזאת עומדים הסכמי שכר שערורייתיים שנחתמו באישור האוצר שמעדיף עתה לעצום עיניים. לעומת השקיפות הטובה יחסית בנושא הפנסיה התקציבית, יש חור שחור בנושא פנסיית הגישור. שום מספר, שום נתון. אחרי שאגף החשכ"ל התבקש לבדוק את ההסכם החדש, אנו מניחים שיהיו מספרים.
קרבות האגו במשרד האוצר הם חלק טבעי מיחסי כוחות בכל ארגון. יש מתח מובנה וגם ויכוחים מקצועיים לגיטימיים בין אגף התקציבים, אגף החשב הכללי, הממונה על השכר, מנהל רשות החברות הממשלתיות ועוד. קרבות האגו הטבעיים הללו (כמה אנרגיות מבוזבזות שם על תדריכים לעיתונאים האחד נגד רעהו, לא תאמינו!) אינם יכולים לטשטש את הבעיה הקשה מכולן: אין נטילת אחריות, לא על טעויות קטנות, כי אותן כולנו עושים, אלא על טעויות שעולות מיליארדים.
על ההסכם הרע של 2008, כפי שכולם מודים היום, חתומים אנשים בשר ודם, לא אנשי החלל החיצון, והנה הם: מצד האוצר - הראל בלינדה, אז סגן הממונה על אגף התקציבים והיום מנהל מחוז המרכז בקופת חולים לאומית (כיהן בעבר גם כסמנכ"ל הכספים בחברת החשמל); הבוס של בלינדה אז, רם בלינקוב, היום איש עסקים פרטי; אלי כהן, אז הממונה על השכר באוצר והיום ראש מטה השיווק בבנק הפועלים; ומצד משרד הביטחון, שללא ספק השיג לעצמו הסכם מצוין, חתמו תא"ל מהרן פרוזנפר, אז ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון והיום יועץ ל... כחלון, ואלוף (במיל') אלעזר שטרן, אז ראש אגף משאבי אנוש בצה"ל והיום ח"כ מטעם "יש עתיד" (וקודם לכן מטעם "התנועה"). אם האוצר טוען שההסכם החדש יחסוך מיליארדים, אז מישהו עשה טעות של מיליארדים. אלו האנשים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.