לשכור בת"א ולהשכיר בדימונה

בזמן שבאגף הכלכלה במשרד האוצר מנופפים בירידת נתח המשקיעים בעסקאות לרכישת דירה בחודשים האחרונים מ-30% ו-25% ל-15% בלבד, הגיע בשבוע שעבר ראש מטה הדיור במשרד האוצר אביגדור יצחקי והזכיר לכלכלני המשרד (מה שגם נכתב פה מזמן) שבסה"כ מדובר בסמנטיקה. בשינוי הגדרה. המשקיעים עוד כאן, ומשקלם עוד צפוי לגדול, אבל עתה הם אלה שכבר אין להם עוד דירה בבעלותם.

"אין פסול בזה שצעירים במרכז הארץ יחזיקו דירות להשקעה בפריפריה כי הם לא יכולים לקנות במרכז", אמר יצחקי בשבוע שעבר, כשהוא מכוון בעיקר להגרלות הצפויות בקרוב לדירות במסלול מחיר למשתכן.

על פי נתוני הלמ"ס, ל-661 אלף משקי בית (28% מהציבור) אין דירה בבעלותם, מה שמכניס אותם למעגל הזכאים. כל אחד מהם צפוי לעשות כל שביכולתו בכדי לגשת למכרזי מחיר למשתכן שיתפרסמו בקרוב - בעפולה (337 דירות), בקרית מוצקין (1,028 דירות), בלוד (376 דירות) או בדימונה (436 דירות) - גם אם מדובר אך ורק בהזדמנות השקעה. להשקיע בדימונה או בעפולה, ולהמשיך לשכור (ולהתפרנס) בתל אביב או בגבעתיים. כשהמדינה מסבסדת את מחיר הקרקע והפיתוח (בפריפריה זה כולל גם מענק ישיר של עשרות אלפי שקלים), כדאי לנסות לזכות בדירה בלי שום קשה למיקומה.

יתרה מכך: הרבה פחות מחוסרי דירה יוכלו לגשת להגרלות שיהיו במקומות כמו הרצליה או ראשל"צ. באותן ערים, גם אחרי הנחה של 200 אלף שקל לדירה (היעד המוצהר של שר האוצר), היא תהיה הרחק מעבר ליכולתם. לכן, גם יצחקי מבין שאנחנו יוצרים פה שוק ענק של משקיעים, והוא נשמע די מבסוט מהעניין.

האמנם? האם היינו מעלים על הדעת להמליץ למישהו למנף את כל כספו (במילים אחרות: ליטול הלוואה של מאות אלפי שקלים) לצורך השקעה רגילה, נגיד רכישת מניות או אג"ח, גם אם זה בהנחה גדולה? האם מישהו חושב מה יקרה אם יאלץ לממש את ההשקעה בתוך חמש שנים, צעד שגורר קנס של מאות אלפי שקלים? ומה יקרה כשהדירה תישאר חלילה ריקה (כי רובם ככולם יהיו שם משקיעים, וכמה ביקוש לשכירות יש בדימונה?), זאת בשעה שיש לרוכש על הגב גם תשלום שכירות וגם חוב משכנתא. ומה בנוגע לעובדה הפשוטה שרוב המכרזים והמשקיעים הללו יהיו בפריפריה, שם הסיכוי הגבוה ביותר לנפילת מחירים (היצע אדיר של קרקעות מדינה ובכלל).

קורת גג? יצחקי מבטיח למחוסרי הדירה בסה"כ קופון לא רע לביצוע השקעה.