"התנ"ך הוא יותר אידיאולוגיה מספר היסטוריה"

שני ספרי פרוזה שיצאו לאחרונה מבוססים על דמויות תנ"כיות - "המלכה משומרון" (הוצאת שוקן) של רבקה חגג על המלכה איזבל ו"הממלכה" של אמיר אור על דוד המלך (הוצאת "הקיבוץ המאוחד").

ספרה של חגג, מורה למקרא שלימדה במשך 28 שנה בתיכון ליידי דיוויס בתל-אביב, מתאר את תולדות המלכה איזבל, הצידונית שהתחתנה עם אחאב, מלך ישראל, ולפחות לפי המתואר בתנ"ך, הייתה אכזרית ושנואה על העם. ספר יפה שמשמר ומעצים את אנושיות הדמויות מספר מלכים.

חגג, אף שאינה דתייה, בחרה שלא להתרחק מהעלילה התנ"כית, לפחות מבחינת סימון "הטובים והרעים". ובכל זאת, היא אומרת: "יש בספר גם הרבה דימיון שלי".

- טיב הדמויות אצלך הוא בהתאם לתנ"ך. לא עשית פה מהפכות.

"יש בי הרבה ביקורת לדברים אבל גם הערצה, בעיקר לכותבים המקראיים, שהיו גאוני כתיבה".

- ובתוך זה קיבלת כאמת את נבואות ואת ניסי הנביאים. אפילו לא שינית את מה שעשוי להיראות לא מציאותי.

"בחרתי להשאיר משהו מהנס, שמאפיין את המקרא. זה חלק מהספרות המקראית".

- באווירה הפמיניסטית של היום, יהיו שיאמרו על איזבל "הנה אישה חזקה" ובהתאם יראו בה דמות חיובית.

"גם חוזק צריך לדעת איך לנצל לטובה. לא להשפיל את הנתינים. לא לרמוס אנשים. מבחינתי, איזבל היא דמות המנהיגה השלילית. היה לה כל הפוטנציאל לעשות טוב אבל היא עשתה דברים נוראים ואיומים".

- מלך עם אובססיה לביטחון, מלכה ששולטת בו ושנואה, עם שנאנק תחת תנאי מחיה קשים. תנ"כי או עכשווי?

"לא חשבתי על ההקבלה לימינו. לצערנו הרב, לאורך כל ההיסטוריה הדברים מתנהלים ככה. יש רק גיחות קטנות שחורגות מזה".

מציאות מסוננת

בהשוואה לחגג, אור בספרו "הממלכה" בהחלט משווה את המסופר בתנ"ך למציאות של המאה ה-21 ומותיר בקושי קורטוב של קדושה מהמתואר בתנ"ך סביב סיפור עליית ממלכת דוד: שמואל עוסק בעבודה זרה, שאול - במעשי טבח ודוד - בהרבה סקס. לאלה תוסיפו, כיד המלך, שפת רחוב ותככנות פוליטית אכזרית. התוצאה מרתקת ומקוממת כאחד, ולא ברור איזו משתי הגדרות אלו מחמיאה יותר מבחינת אור.

- אז מה, אין לך אלוהים?

"הספר הוא פרי תחקיר. שמרתי את כל המתכונים של התקופה. עשיתי בו שני דברים - אנכרוניזם מכוון, מהשפה של העולם שלנו לעולם הזה, התנכ"י. מצד שני, זה מקום שאין בו באמת יהדות. התנ"ך הוא יותר אידיאולוגיה מספר היסטוריה. הייתה אז דת עברית פגנית עתיקה. אנו מוצאים מקדשים ליהוה ואשתו האלה אשרה גם יחד. אף אחד לא 'עשה הרע בעיני ה'', כי הוא לא היה בסביבה כאל מונותאיסטי, אלא הופיע יותר מאוחר".

- הסיפור אצלך גם רצוף בתיאורים מיניים.

"סקס בתנ"ך היה חלק מהחיים, גם במקדשים. הסקס היה מקודש. הייתה זנות פולחנית בכל המזרח הקרוב".

- אתה גם לא חוסך את האכזריות של אותה עת.

"בהחלט וזה במתכוון. יש בתנ"ך מעין הרחקה. רציתי שיראו את המתואר משתי סיבות. ראשית, כי זה מה קרה. היו שם זוועות ואנו לא רואים אותן באמת בתנ"ך. וגם כי זה משליך על המציאות שלנו. דרך המדיה אנו רואים היום מציאות מכובסת, מסוננת, וזה מאפשר לנו לחיות בבועה שלנו".

תוצר של הטבע האנושי

בספרי התנ"ך, דוד וצאצאיו אמנם מתוארים גם על מגרעותיהם, אך לצד זה, זוכים ליחס אוהד. אור, שמתהדר באילן יוחסין שהולך אחורה לרש"י, בואכה רבי יוחנן הסנדלר עד דוד המלך עצמו, ביקש ליצור משהו אחר: "לקחתי מיתוס של דוד המלך ופרשתי אותו על מנעד שלם של משלבים לשוניים שאנו לא רגילים לקרוא דרכם את התנ"ך. רציתי להוריד את התנ"ך מהמקום החגיגי ולעשות את הסיפור חי, בשר ודם, כפי שהיה".

- התנ"ך הוא "לטובת" דוד. אתה עושה תיקון מבחינתך?

"אני לא מנסה לכער את דוד, אלא להוציא אותו מארון החנוטים ולהחזיר לו חיים. הוא היה דמות מורכבת. היה יכול להיות אב מאוד מסור ולנגן כך שהגברים הכי קשוחים יבכו ומצד שני לצוות על חיסול כל שבוי עשירי. יש בו משהו דמוני, עוצמה קטלנית.

"רוב הדמויות מורכבות. ככה אני גם תופס את העולם. יש להם רגעים מרושעים ויש רגעים אחרים. יש גם כמה רבדים מהמציאות הזו. יונתן הסופר (שלפי אור הוא מי שכותב את הספר בפקודת דוד - י.מ), מנסה להבין את אביגיל ורואה שיש עוד מניעים גם אצלה. זו מציאות יותר מורכבת".

- ברמזים דקיקים, הספר נדמה לכתב אישום כנגד עם ישראל בעבר ובהווה - רצח העמלקים כ"הפיתרון הסופי", פלישתים משפילים במחסום ישראלים אז, כשם שישראלים עושים היום במחסומים לפלסטינים.

"לא הייתה כוונה ליצור כתב אישום נגד העם היהודי", אומר אור. "אנו לא גרועים מעמים אחרים, אבל כן רציתי להוריד צדקנות ולהסתכל על המצב האנושי, של כל פרט ושל כולנו כחברה. "אנחנו חיים היום במצב של עוול מוסרי. מחזיקים עם בדיכוי, ללא זכויות אזרח ומדינה. אני לא מדבר על ימין ושמאל, אלא על חזון של 'נחיה ביחד', ממלכה של כולם.

"אבל נכנסת כאן החמדנות ושנאת האחר. אם מסכימים להתייחס אחד לשני כבני אדם, עשינו כבר חצי מהדרך".

- גם מבחינת המציאות הכלכלית, יש הקבלה בספר לימינו - טייקונים שמקורבים לשלטון, שחיתות, קידום דרך שוחד.

"ב'הממלכה', אחיתופל רוצה שלטון יותר שוויוני וחושי מבקר גישה זו. דוד יוצר גאווה לאומית בזמן שהוא מדכא את העם. זה בהחלט מקביל למה שקורה אצלנו.

"למשל, אנו עדים היום למצב מופלא, שאנשים מצביעים למי שמדכא אותם. למה? כי נותנים להם גאוות יחידה. אפשר לסובב בכחש את רוב האנשים וגם הדינמיקה הזו נחשפת ב'הממלכה'.

"יורשו של דוד, שלמה, כבר משכלל את שיטת הדיכוי. המקדש כאמצעי כלכלי לפיקוח, כי כולם צריכים לעלות אליו כדי לזבוח, ובגלל כל הבנייה, כמו של ארמון המלך, צריך להוציא את כולם לעבודת כפייה.

"המציאות בתנ"ך לא קלה, אבל אני חושב שהיא אינה תוצר של אנשים רעים, אלא של הטבע האנושי, שזה חמור יותר".