ראש הממשלה בנימין נתניהו, באמצעות חוות-דעת מוזמנת מהיועץ המשפטי לממשלה, אוסר על השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, להציג בכנסת את עמדתו המתנגדת למתווה הגז.
אפשר לראות זאת כדרישה לגיטימית של ראש ממשלה, ששר מכהן, מכוח האחריות המשותפת, לא יצביע נגד עמדת הממשלה. אבל למנוע ממנו להביע את עמדתו ודעתו?! זה עוד לא קרה כאן.
ראש הממשלה, שמחא לעצמו כפיים בכנסת ואמר את המשפט "כשאני רוצה משהו באמת, אני משיג אותו", הציב מול השר להגנת הסביבה את האיום, להדיר אותו מליבת האחריות שלו בכך שלא יבוא עם ראש הממשלה לוועידת האקלים שנפתחת היום בפריז.
על פני הדברים, זה נראה כמו סתימת פיו של בעל עמדה חולקת ושונה, ברמה העליונה של שר בממשלה.
חומרה יתרה יש בעניין זה, משום שברור שהיועץ המשפטי לממשלה פועל בשליחות ולמען אדוניו במישור הפוליטי. איך יודעים זאת? פשוט מאוד: היועמ"ש כותב בעצמו, כי "פעולה בניגוד לעמדת הממשלה אינה מקימה סנקציה משפטית אלא סנקציה פוליטית בלבד". מה פתאום היועמ"ש תוקע את אפו למישור הפוליטי שבין נתניהו לגבאי?
כשבודקים את ההיסטוריה בשאלת חופש הבעת העמדה של נציגי הממשלה בגופים בהם יש משקל לחופש דעות ולדיון מקצועי, מגיעים למסקנה כי המקרה של השר גבאי הוא רק עוד שלב בתהליך.
פעם, בימים רחוקים, שבהם היה יועץ משפטי בשם מני מזוז, ובית המשפט העליון פעל ללא חשש מטרקטורים, היה ברור ומובן לכל נציג של משרד ממשלתי, למשל בוועדות התכנון, שחובה עליו להביע עמדה מקצועית, על-פי מיטב שיפוטו, עמדה עצמאית שאינה תלויה בדעתו של השר הממונה. היום כבר ניכרת בוועדות התכנון תופעת ראש קטן ויישור קו עם עמדת השר.
שלב חשוב בשחיקת חופש הדעה והעמדה נעשה על-ידי נתניהו כשהביא לכנסת את מה שהוא מחשיב לרפורמה החשובה ביותר שלו - הפיכת מינהל מקרקעי ישראל לרשות מקרקעי ישראל.
בחוק ההוא דולל מספרם של נציגים מקצועיים במועצת מקרקעי ישראל, ומה שקשור לענייננו: נקבע בחוק כי נציגי משרדי הממשלה חייבים לייצג את עמדת השר, ונאסר עליהם להביע את עמדתם העצמאית, אם היא מנוגדת.
האם נותרו עוד ליכודניקים ותיקים שזוכרים את המשפט שטבע זאב ז'בוטינסקי בשיר בית"ר - "שקט הוא רפש"?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
