"תחרות היא לא חזות הכול" - כך אמרה היום (ג') נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג בדיון בוועדת הכלכלה על מתווה הגז. "המתווה שיוביל לפיתוח לווייתן והמאגרים הנוספים, מספק את הגדלת היתירות, הביטחון האנרגטי ומספק מחירים סבירים", הוסיפה.
ועדת הכלכלה ממשיכה היום את הליך ההתייעצות בעניין מתווה הגז. יו"ר הוועדה ח"כ איתן כבל פתח את הדיון ואמר כי בישיבה ביום ראשון הקריא את נוסח המסרון שקיבל מח"כ צחי הנגבי, בשמו של שר הכלכלה, "שביקש להביא בפנינו את החתימה על ההסכמים עם המצרים". לדברי כבל, "ביקשתי מהמשנה ליועמ"ש לממשלה, עו"ד אבי ליכט, לברר האם כך הם פני הדברים. למרות שחלפו שעות רבות עדיין לא התקבלה תשובה, אלא שהחל מאתמול התקשורת הכלכלית שואלת האם מדובר בספין או בחתימת הסכם. אפנה מיד בתום הדיון שוב לליכט, כדי לקבל תשובה היכן הדברים עומדים".
נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג הגיעה היום לוועדה ואמרה כי "כבר היום מאגר תמר לא יכול לספק את מלוא הביקוש לגז טבעי בשעות השיא. ברור לכם שללא השקעה בתשתיות, בעוד כמה שנים הביקוש יעלה על יכולת האספקה של תמר". כזכור, בנק ישראל תומך במתווה הגז.
ח"כ שלי יחמוביץ' שאלה כמה שעות שיא ישנן, ונציג מבנק ישראל אמר: "כמה עשרות שעות בשנה". פלוג הוסיפה: "זה יילך ויגדל לאורך זמן... פיתוח מהיר של לוויתן יאפשר הגדלה של היצע הגז".
פלוג אמרה שללא המתווה לא ניתן יהיה לגדיל את היצע הגז. לדבריה, "למתווה הנוכחי יתרונות ולצד זה נקודות חולשה וסיכונים. בין היתרונות: זירוז פיתוח מאגר לוויתן - המתווה פועל לזירוז הפיתוח בכך שהוא מסדיר מחלוקת של עניין ההסדר הכובל, והמיסוי על הייצוא. הייצוא יאפשר ליזמים לממן את הפיתוח של המאגר. בנוסף לכך, המתווה נותן אפשרות לחתום על חוזי יצוא לפני חיבור מאגר לוויתן לחוף, וקובע אבני דרך שמזרז את פיתוח מאגר לוויתן. יתרון נוסך הוא אופציות לקביעת מחיר הגז תוך בחירה לצרכנים בשוק המקומי. כמו כן, הוא מסיר את חוסר היציבות ומאפשר מימוש חוזה ייצוא של מצרים וירדן שישי לזה שיקולים כלכליים ומדיניים.
"בצד החולשות ניתן לראות שמתווה מייצר יתירות באספקה רק בשנת 2020 כאשר יפותח לוויתן, ולא פותר את בעיית חוסר היתירות ב-4 השנים הקרובות. חשוב שהממשלה תפעל לצמצום סיכון האספקה על ידי צינור כניסה נוסף למערכת הגז. בנוסף, הכרזת המדינה לקיים סביבה רגולטורית יציבה ל-10 שנים עלולה להקשות על הממשלה לנהל את משק הגז 10 שנים. אבל בנסיבות שנוצרו לא ניתן היה להגיע למתווה מוסכם ללא הסכמה כזו.
"לסיכום, בנסיבות הקיימות ולאור הצורך להתקדם בפיתוח מאגר הגז, אנו תומכים באימוץ המתווה שגיבשה הממשלה. המתווה הסופי הוא תוצאה של פשרה ואיננו מביא לאף צד הישג מרבי אך כן מביא לתוצאה הטובה ביותר מבחינת האלטרנטיבות הקיימות".
70 מיליארד דולר למדינה?
מכן, פלוג ציינה כי לדעתה "אם המתווה לא יניב תחרות ואת התוצאה הרצויה והיזמים לא יעמדו באבני הדרך אז המתווה מתבטל ויצטרכו לחפש אלטרנטיבות אחרות - כולל פיקוח מחירים". אמירה זו הציתה את הרוחות. פלוג נשאלה האם במצב כזה של ביטול המתווה מדינת ישראל לא חשופה לתביעות מצד חברות הגז, וענתה: "לפי הבנתי, אי-עמידה באבני הדרך משחררת את הממשלה מההתחייבויות שלה. זה לא אומר שהחברות לא יוכלו לתבוע את הממשלה, אבל זה מציב את הממשלה במקום הרבה יותר טוב".
ח"כ שלי יחימוביץ' אמרה לה: "אבל במתווה לא כתוב שהוא יבוטל במקרה של אי-עמידה באבני הדרך, או אפילו שהחזקה תילקח מחברות הגז. המדינה תעשה להם 'נו-נו-נו' וזהו". פלוג חזרה על האמירה לפיה במצב כזה של אי-עמידה באבני הדרך, המדינה תהיה במצב משפטי טוב יותר מול חברות הגז.
פלוג העריכה גם שתקבולי המדינה ממסים יסתכמו בכ-70 מיליארד דולר, "וזה כמובן תלוי מה בדיוק יהיו המחירים". נציין כי בנק ישראל העריך בעבר את סך התמלוגים בכ-126 מיליארד דולר.
חלקה של המדינה: 47%-54% - ולא 60%
הנגידה הדגישה שוב כי ייתכן והממשלה תצטרך להבטיח לחברות הגז ערבויות לפיתוח לווייתן, במידה והן לא ישיגו את המימון הנדרש לפיתוח: "חוזי ייצוא מגדילים את סיכוי שיהיה מימון בהיקף הנדרש לפיתוח לווייתן. זו הסיבה שאפשרו במתווה להתחיל לייצא גם מתמר. ואולם, במידה והמימון לא יהיה זמין, ייתכן והממשלה תצטרך להתערב באמצעות מתן ערבויות או בדרך אחרת".
ח"כ יואב קיש (הליכוד) הסכים עם דבריה של פלוג כי על הממשלה לגבש תכנית חלופית במקרה שלוויתן לא יפותח ב-4 שנים, ושאל אותה האם לדעתה ניתן היה לייצר הסכם עם חברות הגז שלא היה כולל בתוכו את סעיף היציבות הרגולטורית. הנגידה ענתה כי "זהו מחיר שאנו משלמים בשל ההתנהלות שהביאה אותנו עד היום". לטענתה "בתחילת הדרך ראו חברות הגז סביבה שהיא לפני ששינסקי שהעלה בצורה משמעותית את המיסוי. זה דבר חשוב שנעשה. אך ההתנהלות לאחר מכן הייתה בעייתית כמו למשל הצו המוסכם והחזרה ממנו. לכן באופן לא בלתי סביר החברות דורשות את היציבות הרגולטורית. זה המחיר שאתה משלם על התנהלות בעייתית".
ח"כ תמר זנדברג (מרצ) שאלה את הנגידה כיצד ניתן להבטיח כי חברות הגז אכן יעמדו בהתחייבות שלהם לפתח את לוויתן תוך 4 שנים. לטענתה, בעבר לא עמדו החברות בשטר החזקה, והמדינה לא עשתה עם זה דבר. הנגידה ענתה על כך כי "תכנית הפיתוח של המאגר הוגשה ב-2014, ואח"כ הנושא נתקע בגלל נסיגה מהצו המוסכם. לגבי העתיד - אם לא עומדים במתווה המוסכם, אז סעיף 52 פג. כמו כן, אם החברות לא מתקדמות לפי אבני הדרך, אז מוסר סעיף היציבות הרגולטורית. אלה הכלים שעומדים בפני הממשלה".
ח"כ דוד ביטון שאל את הנגידה האם השינויים התכופים ברגולציה לא פגעו בנכונות הבנקים להעניק מימון ללווייתן. על כך ענתה הנגידה כי מי שיממן את הפרויקט, צריך להיות משוכנע כי לא יחולו עוד שינויי רגולציה, וכי "המתווה פותר את זה".
ח"כ יעל כהן פארן שאלה את הנגידה כיצד הגיע בנק ישראל להערכות בדבר הכנסות של 70 מיליארד דולר. הנגידה השיבה כי החישוב נעשה על פי מחיר גז שנע בין 4.5-6.7 דולרים ליחידת אנרגיה (mmbtu), וכי המס הוא בין 47%-54%.
דיויד גילה: "לא תהיה תחרות"
פרופ' דיויד גילה, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, הופיע גם הוא בוועדה היום ואמר: "בתור מומחה לתחרות האמנתי ואני ממשיך להאמין שתחרות היא האמצעי הטוב ביותר להשיא את הרווחה של הצרכנים. מבנה שוק תחרותי הוא הדרך הטובה לטפל במונופול, בעיקר בשוק גז טבעי שהוא חשוב לצרכן.
"לקחתי ברצינות את איום המונופול שאם אלך לבית הדין הוא לא יפתח את המאגרים וכך ייגרם נזק משמעותי למשק. זו הסיבה שעשיתי מאמצים להגיע לצו מוסכם ופתרון מוסכם. הייתי מוכן לוויתורים כואבים מבחינת התחרות לצרכן. לא חשבתי רק על תחרות כמו שהרבה אנשים טוענים, אלא גם על תחרות. אבל היה לי קו אדום. הבעיה במתווה היא שהוא עבר את הקו האדום בגלל שהוא לא שם מספיק משקל על רווחת הצרכן והתחרות. במתווה לא תהיה תחרות וגם הסדר של פיקוח שיגן על הצרכן בהינתן שלא תהיה תחרות".
גילה הוסיף כי "אני רוצה להדגיש שמהרגע שהבנתי שאי אפשר לגשר בין העמדה שלי לשאר משרדי הממשלה ושלא נוכל לפעול ביחד, הבנתי שאין לי סיכוי לפעול לבד בבית הדין. עם זאת, באיזון בין השיקולים השונים מתחרות לתחרות לא נתנו במתווה מספיק משקל לתחרות ורווחת הצרכן. זו הסיבה שלא חתמתי על המתווה וזו הסיבה שפרשתי. המונופול אמר לי שאם אנו מתעקשים על תחרות בריאה, אז הם לא יפיקו את הגז. אמרו לנו: או גז או תחרות; ואני אמרתי גם גז וגז תחרות, כי הצרכן ראוי לשניהם.
"אבל גם אם תרצו פחות משקל לתחרות ורווחת הצרכן, אני מודאג לוכח שיש למונופול מול קובעי המדיניות. זה מה שחוק הריכוזיות ניסה למנוע. איפה זה שם את המדינה מול המונופול בפעם הבאה שיהיה ויכוח בין הרגולטור למונופול? מה יקרה בפעם הבאה שהמונופול יגיד שאם פוגעים בו יותר מדי לא יהיה גז? אין סיבה לחשוב שזה לא יקרה בעתיד כשידברו על מיסוי, על פיקוח מחירים, על חובה לפתח מאגרים בזמן, על איכות הסביבה, על בטיחות וכו'".
לדבריו, במתווה יש הרבה בעיות מבחינה תחרות אבל הבעיה הגדולה ביותר היא שנובל תחזיק 25% בתמר, וכ-40% מלווייתן, ובמצב כזה אין היתכנות לתחרות בשוק הזה. נובל תהיה שותפה למו"מ עם כל הלקוחות. היא תהיה שותפה לכל התנאים המסחריים. יהיה אכפת לה מהרווחיות של שני המאגרים. אז היא תדחףו למחירים כמה שיותר גבוהים בשני המאגרים, וכל השותפים האחרים תלויים בה. זה מכשול גבוה לתחרות. תמר לא תרצה להתחרות לתמר, ותמר לא בלוויתן.
"עוד בעיה היא, שלנובל לא יהיה תמריץ לפתח את לוויתן מהר, כי היא עשויה להעדיף שתמר תמכור את כל הגז קודם, ורק אחר שלוויתן ימכור את הגז. לכן לא תהיה תחרות בין שני המאגרים הגדולים, ואז לא תהיה תחרות. כי כריש תנין לא מספיקים ליצור תחרות. יש להם כמויות נמוכות מדי ועלויות גבוהות מדי, בעיקר כי הם צריכים לשלם 9% לבעלים של המונופול".
ח"כ מנואל טרכטנברג טען כי הוא דואג כי חתימה על סעיף 52 תהווה תקדים למקרים אחרים: "אני יכול לחשוב על 10 מקרים בהם שיקולי חוץ וביטחון יותר חשובים מתחרות ועדיין לא הפעילו את הסעיף".
גילה השיב כי "טוב שיש סעיף כזה בחוק, כי הממונה על פי חוק מוסמך לשקול רק שיקולי תחרות ולפעמים יש שיקולים שגוברים על זה. בנוגע למקרה הנוכחי, אני יודע שכונס הקבינט מדיני בטחוני והשיקולים נידונו שם. אני הנחתי שהשיקולים נכונים. אך גם אם הם נכונים אני חושב שהמתווה לא נתן משקל לרווחת הצרכן והתחרות".
יחימוביץ' שאלה את גילה אם חברות הגז איימו שלא יפתחו את המאגרים אם לא יקבלו פטור מהסדר כובל, והאם הרגיש שחברות הגז מושכות זמן. גילה השיב בחיוב לשתי השאלות: "אמרו לנו 'אם תעשו מהלך חד-צדדי לא נפתח את המאגר'. הם טענו שיש הצדקה שבמצב כזה הם לא יפתחו. בנוגע למשיכת הזמן - לפעמים הרגשתי שהם מושכים זמן. כשמדברים על ערכים כ"כ גבוהים, הרבה פעמים מושכים זמן"
ביטון שאל את גילה מה ההבדל בין הצו המוסכם אליו הגיע עם חברות הגז למתווה, ומדוע לא התנגד להסכם רכישת הגז בין מונופול החשמל למונופול הגז. גילה השיב כי מבחינה תחרותית הצו המוסכם לא שונה מהמתווה, אך כי קיימים כמה הבדלים מהותיים: "הצו המוסכם היה טוב מהמתווה. מבחינת כריש ותנין, בטיוטת הצו המוסכם היה השלמה משמעותית של כריש ותנין. הבטחנו למפעיל החדש השלמה ל-70 מיליארד מ"ק (BCM) לפחות, במקום 55 BCM כפי שיש במאגרים בפועל. כמו כן, במתווה יש תמלוגים שכריש ותנין ישלמו למונופול. בצו המוסכם סירבנו לתמלוגים כאלה כי הם יקשו על המאגרים להתחרות ויצרו שוב בעלות צולבת. בנוגע למכר בנפרד מלוויתן - הצו המוסכם אפשר לנו לדרוש מלווייתן מכר בנפרד החל מ-2020. המתווה לעומת זאת מאפשר לדרוש מכרב בנפרד רק עוד 15 שנה, וגם זה רק אחרי זכות וטו של שר האנרגיה. כמו כן, הצו המוסכם לא היה מקטין את כמויות הגז ששמורות למשק הישראלי ולא אפשר לו לייצא לפני שלווייתן מחובר לחוף".
בנוגע לחוזה בין חח"י לתמר, טען גילה כי רשות ההגבלים מעולם התיימרה להתעסק במחיר שתמר גובה מחח"י, וכי סוגיה זו נמצאת באחריות רשות החשמל ומשרד האוצר. "רשות ההגבלים דאגה לכך שתמר לא תכבול את הלקוחות ליותר מדי זמן. קיצרנו את החוזים של תמר", אמר.
מתווה הגז בוועדת הכלכלה:
■ המשנה ליועמ"ש אבי ליכט מגן לראשונה על מתווה הגז
■ "בכל פעם ששומרי הסף התנגדו למתווה הגז הם סולקו הצידה"
■ היועמ"ש לשר להגנת הסביבה: אל תדבר נגד מתווה הגז
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
