"כדורגל הוא לא עסק רווחי". אפשר לאפסן את הקלישאה?

מועדוני כדורגל אנגלים צברו לאורך תקופה ארוכה מוניטין של צעצועי המשחק או מיזמי הגנדרנות האולטימטיביים עבור מיליארדרים רוסים ושייח'ים ערבים. אך בשבועות האחרונים מסתמנת מגמה חדשה של בעלות, עם משקיעי פרייבט אקוויטי שמגלים עניין בקבוצות הפרמיירליג: בורנמות', העולה החדשה, מכרה 25% ממניותיה ל-PEAK6, חברת השקעות היושבת בשיקגו ושייכת לפיננסייר הוותיק מאט הולציזר; ימים ספורים לאחר מכן, הבעלים של קריסטל פאלאס סגרו עסקה למכירת מניות מיעוט במועדון לג'וש האריס ודייויד בליצר, שני מנהלי פרייבט אקוויטי אמריקאים שבהיסטוריה שלהם כבר רשומות השקעות בקבוצות ספורט.

למרות שלא מדובר על הכניסה הראשונה של אנשי עסקים מארה"ב לכדורגל האנגלי - מנצ'סטר יונייטד, ארסנל וליברפול הן רק חלק מהקבוצות שנמצאות בשליטה אמריקאית - הרי ששני המהלכים האחרונים מסמנים את הפעם הראשונה בה משקיעים מקצועיים נכנסים לעסק. אנשים המכירים מקרוב את הכדורגל האנגלי מצביעים על שתי סיבות לכך: הכהנסות הצומחות בקצב מהיר בפרמיירליג, ובמקביל רסן שליטה חזק יותר על ההוצאות. המשמעות: שולי רווח רחבים יותר והשקעות שנחשבות ליותר בטוחות. לא לחינם מניית מנצ'סטר יונייטד, הנסחרת בוול-סטריט, עלתה בקרוב ל-20% במהלך השנה החולפת - בזמן שכלל מניות מדד ה-S&P 500 דרכו במקום.

"דברים השתנו", אומר דן ג'ונס, ראש מחלקת הספורט בפירמת דלויט. "לאחר שני עשורים בהם היו מוצלחים בעיקר ביצירת הכנסות, מועדוני כדורגל סוף-סוף מצליחים לשמור על חלק מהן אצלם בבית. אם אתה קבוצת פרמיירליג - להפסיד כסף הפך עכשיו למשימה קצת קשה".

נכון, צ'לסי, האלופה המכהנת - דיווחה בשבוע שעבר על הפסד של 23 מיליון ליש"ט בעונת 2014/15. אבל המועדון טוען כי הסכמי הטלוויזיה החדשים, ביחד עם כניסתם לתוקף של חוזי פרסום יקרים יותר - צפויים לייצר לקבוצה הכנסות שיא בעונה הבאה. הרווח התפעולי המצטבר של 20 קבוצות הפרמיירליג עמד ב-2013/14 על 614 מיליון ליש"ט, כמעט פי שלושה יותר מהשיא הקודם שנרשם לליגת כדורגל אירופית (לבונדסליגה הגרמנית בעונת 2012/13). על-פי המחקר של דלויט, רק קבוצה אחת בפרמיירליג (פולהאם, שירדה ליגה) לא הצליחה לרשום רווח תפעולי ב-2013/14.

שיעור הזינוקים הפיננסיים שטומנת בחובה העפלה לפרמיירליג יכול להסביר את כוח המשיכה של הליגה. בעונת 2013/14, הראשונה של קריסטל פאלאס בפרמיירליג לאחר שעלתה מליגת המשנה - שכר השחקנים במועדון מדרום לונדון קצת יותר מהוכפל; אבל ההכנסות, מנגד - זינקו ב-526%.

בעבר נטו משכורות השחקנים ועלויות רכישתם מקבוצות אחרות לצמוח בקצב מהיר יותר מההכנסות, מה שלא נתן למועדונים קטנים ברירה מלבד לקיחת הלוואות - על מנת להתחרות ברמה נאותה. חלק מהמועדונים הלווים, כמו לידס יונייטד ופורטסמות', הוציאו כספים רבים בניסיון להצטרף לאליטה האירופית. אך ההימורים שלהם הובילו לחובות נערמים, שבסופם המתינה התמוטטות כלכלית: לידס יונייטד נכנסה להליכי פשיטת רגל ב-2007, פורטסמות' שנתיים לאחר מכן. שתיהן מתחרות מאז בליגות הנמוכות יותר באנגליה.

הסכם השידורים החדש של הפרמיירליג, שנחתם בפברואר האחרון וייכנס לתוקף החל מעונת המשחקים הבאה, יעניק תמריץ כלכלי חדש לקבוצות הליגה הבכירה. תחת ההסכם החדש, אפילו הקבוצה שתסיים אחרונה בטבלה ותרד ליגה תגרוף לפחות 100 מיליון ליש"ט - הסכום שכיום מוענק לאלופה. הזכויות בבריטניה שוות 5 מיליארד ליש"ט, עלייה של 70% ביחס להסכמים הנוכחיים, כאשר החוזים הבינלאומיים עם הזכיינים מחו"ל רק יעמיקו את עושרה של הליגה.

צמיחת הכנסות בכדורגל היא לא תופעה חדשה, רק שהבעיה בעבר הייתה שמירת ההוצאות על רמה סבירה: הוצאות השכר ודמי רכישות של שחקנים נטו לעלות באותו קצב של צמיחת ההכנסות. עם זאת, בשנת 2011 נכנסו לתוקף חוקי הפייננשל פייר-פליי, המגבילים את ההוצאות ביחס להכנסות - והחלו לשנות את המשוואה הזאת. למועדונים הרבה יותר קשה כיום, רגולטורית, למתוח יתר על המידה את ספרי החשבונות שלהם מאחר שאם יעשו זאת הם עלולים לספוג סנקציות - גם מקונפדרציית הכדורגל האירופי אופ"א וגם מהפרמיירליג עצמה. "אם אתה לא יכול למשכן יותר את העתיד שלך - נוצר מודל שונה", אומר טרבור ווטקינס, שותף ב-Pinsent Masons. "היכולת של המועדון להכניס את עצמו לצרות עד לכדי חדלות פירעון - נמוכה משמעותית ממה שהייתה לפני פחות מ-10 שנים". להערכתו, מועדון פרמיירליג ממוצע, לא מהצמרת של הליגה - שווה כיום בין 120 ל-150 מיליון ליש"ט (המועדונים "הגדולים" שווים יותר) - לעומת 62 מיליון ליש"ט בלבד ששילם רנדי לרנר כדי לקנות את אסטון וילה ב-2006, או הערכת השווי של 100 מיליון ליש"ט שהוצבה על ווסטהאם כשמניותיה נמכרו ב-2010.

הפוזיציה הכלכלית החדשה הזאת מציבה את בעלי הקבוצות הנוכחיים בסיטואציה חזקה יותר, בה קל להם יותר לגייס עסקאות שמביאות השקעות חדשות במועדונים - ובמקביל לשמור על אחוזי השליטה שלהם. גם הפופולריות הגואה של הפרמיירליג בחו"ל מהווה אטרקציה, במיוחד עבור אנשים בעלי אינטרסים בקבוצות ספורט במדינות אחרות, כמו במקרה של האריס ובליצר בקריסטל פאלאס, ושל הולציזר בבורנמות'.

סטיב פריש, סגן יו"ר קריסטל פאלאס, כתב לאוהדים בתוכניית משחק הבית האחרון של הקבוצה, כי הוא מאמין שהבעלים הנוכחיים, ביחד עם המשקיעים החדשים - יכולים "לעבוד ביחד", אך הדגיש כי זה חשוב שהשליטה נשארת בידיים של "אנשים שאוהבים את המועדון באותה מידה שאנחנו (אוהדי קריסטל פאלאס) אוהבים אותו". האריס ובליצר מחזיקים במניות בקבוצת ה-NBA פילדלפיה 76 ובקבוצת ה-NHL ניו ג'רזי דווילס; הולציזר הוא בעל מניות בקבוצת ה-NHL מינסוטה וויילד.

הוספת כדורגל אנגלי לפורטפוליו ההשקעות מעניקה להם להם גם את ההזדמנות לעבוד עם שותפים קיימים של הקבוצות, במיוחד מפרסמים וספונסרים שונים - וכך נותנת להם גישה לשווקים חדשים. בבורנמות' אמרו כי הם מאמינים שהולציזר יביא איתו "ראייה אסטרטגית ונוכחות בינלאומית". מה שהם לא סיפרו: האם הוא שמע פעם על חוק הנבדל.

 משקיעים אמריקאים