חייה של ש.נ., אלמנה בת 75, הם חיים אומללים ומייאשים, גם בעיניה וגם בעיני כל אדם אחר הצופה בה מן הצד. מאז עברה אירוע מוחי לפני 3 שנים והפכה מוגבלת מאד מהבחינה הפיזית, היא כלואה בביתה עם תריסים מוגפים, מבודדת מסביבתה ומבני משפחתה, ובהיעדר טלוויזיה או מחשב, כל עיסוקה הוא בהייה של שעות על גבי שעות בתמונת החמניות של ואן גוך התלויה על קיר הבית.
אין ספק שש.נ. זקוקה לסיועו של בית המשפט בכדי שיוציאה מכלאה הנפשי והפיזי למוסד סיעודי מכובד, בו תזכה גם לטיפול וגם לחברה. אך כמו גיבורו הטרגי של ג'וזף הלר ברומן "מלכוד 22", גם ש.נ. אינה יכולה להשתחרר ולקבל עזרה, מכיוון שהיא לחלוטין שפויה וצלולה בדעתה.
ייאמר לזכותו של בית המשפט במקרה זה שהוא אכן ניסה לעשות מעל ומעבר למענה של ש.נ., לרבות ביקור-בית אישי של השופט, שניכר כי לקח את התיק לליבו, אך ידו קצרה מלהושיע למי שיכולותיה הקוגניטיביות טובות, וביכולתה להפעיל תהליך של מחשבה הגיונית לכאורה.
תחילתה של הפרשה בתביעה שהוגשה בשמה של ש.נ. לבטל את מינויו של בנה עוזי כבן ממשיך למשק שבבעלותה. כשהתחילה להתברר התביעה, בית המשפט התרשם כי לפניו לא ניצבת תובעת המבקשת לנשל את בנה, אלא אישה במצוקה אשר נשלטת באופן מלא על-ידי בנה האחר א', העומד באופן מעשי מאחורי התביעה.
ככל שבית המשפט העמיק בהליך, נחשף בפניו מצבה האומלל של ש.נ.: בנה א', רווק, המציג את עצמו כירא שמיים ושומר מצוות אדוק, עבר להתגורר עימה והשתלט על חייה באופן מוחלט. הוא אינו מתיר לילדיה ולנכדיה לבקרה או להזמינה לביתם, ונוהג כלפיהם באלימות אם הם מנסים ליצור עימה קשר.
הוא אמנם דואג לצרכיה הפיזיים, אך עושה כן באופן בלתי נעים: הוא אמנם מאכיל אותה, אך במזון בסיסי ולא מפנק, הוא רוחץ אותה ומחליף את חיתוליה, אך בצורה בלתי הולמת המסבה לה מצוקה, ומפאת היותו לטענתו אדם דתי, הוא אף גוזר עליה ניתוק מאמצעי תקשורת ובידור אלקטרוניים שיכלו להנעים את שעותיה הבודדות.
בית המשפט התרשם בצורה חד-משמעית כי הבן, אשר אינו עובד לפרנסתו, זקוק לקורת-גג ולכספים המצויים בחשבונות הבנק של אימו לצרכיו ולא רק לצרכיה, ועושה שימוש בסיעוד אמו לשם השגת צרכים אלה. כדי להבטיח את תלותה המוחלטת של אימו בו, הוא מונע כל ניסיון להביא עבורה סיעוד חיצוני, ובמשך 3 שנים שטף את מוחה לחשוב שהוא האדם היחיד המסוגל לטפל בה.
הצלחתו בעניין זה היא מוחלטת. על אף היותה צלולה, ש.נ. איבדה כל אמון בעולם החיצוני, ובטוחה כיום שלא תוכל לשרוד ללא טיפולו הבלעדי של א'.
המומחים המעורבים בתיק קבעו כי כל ניסיון להעבירה למוסד חיצוני יגרום לה לסטרס קיצוני ולהרעה במצבה הנפשי, ותוך זמן קצר הניסיון ייכשל, והמצב יחזור לקדמותו.
בעקבות שטיפת המח שעברה, כל רצונה של הקשישה כיום הוא להמשיך לגור בביתה יחד עם בנה א.נ., ולייחל אגב כך למותה, אך בית המשפט נאלץ לכבד רצון זה.
בהיעדר יכולת לסייע לקשישה בהוצאתה משליטתו הבלתי בריאה של בנה, בית המשפט הורה על מינוי אפוטרופוס חיצוני לניהול רכושה וכספיה, ובכך עצר את שליטתו של הבן לפחות באספקט הזה של חייה.
למרבה הצער, ניתן לשער כי בית המשפט יכול היה לסייע לאישה גם באספקטים האחרים ולשפר את חייה, אם השתלטותו של הבן הייתה נעצרת בשלב מוקדם יותר.
אין ספק כי תלותה של האם בבן לא הייתה מידרדרת למצב בלתי הפיך אלמלא אוזלת-היד המוחלטת של בני משפחתה ורשויות הרווחה, אשר היו מודעים למצבה הקשה אך לא עשו דבר, עד שבית המשפט ביוזמתו פתח בהליכים בניסיון לסייע לה.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
