לאחרונה נתקלתי במקרה של מובטל בן ארבעים פלוס שקורא לעזרה דרך הפייסבוק, ומספר בגילוי לב קיצוני שהפוסט הזה הוא תקוותו האחרונה: הוא מפוטר, ואחרי משבר אישי קשה. דמי האבטלה שלו תיכף נגמרים, ההוצאות שלו וחובותיו - שאותם הוא מפרט בפוסט - עולים על גדותיהם, והוא חייב למצוא עבודה.
הוא צירף לפוסט את קורות החיים שלו, וסיפר ששלח אותם אלפי פעמים אך עדיין לא מצא עבודה. נוסף על כך, סיפר בפוסט שהוא גרוע במכירות, ושלא משנה לו איזו עבודה תימצא לו ובאיזה תחום - העיקר שתימצא, ושיוכל להמשיך להיות זמין לילדיו שלוש פעמים בשבוע בשעה 16:00 (הוא מטפל בהם במשמורת משותפת עם גרושתו) ולהיות מסוגל כלכלית להעניק להם זמן, חינוך ומעט פינוקים.
סיפורו נגע ללבי, ושמחתי לראות את התגובות החמות שקיבל. הוא מיואש, מצבו גרוע ביותר, ולצערי מובטלים רבים אחרים נמצאים במצבו. קשה עד בלתי אפשרי לחיות פה בלי פרנסה, במיוחד במצבים משבריים ברמה האישית, ועוד לאחר פיטורים, אחרי גיל ארבעים. את כל זה עליו לשרוד תוך כדי חיפוש עבודה שלא צולח במשך תקופה כה ארוכה? מה מתסכל ומפחיד יותר מזה? החרדה של האיש קיומית, תהומית וברורה מאליה.
ובכל זאת. זו לא הדרך
אני לא מבטלת את הפוסט המרגש שכתב. אין כמו לפרוק את מצוקותיך בצורה אותנטית ואינטימית בפני חבריך הקרובים ביותר. אך בפייסבוק לא נמצאים החברים הקרובים ביותר, כי אם כולם. כולל המעסיקים הפוטנציאליים. וכשמעסיקים מזהים ייאוש בקרב מחפשי עבודה, נדלקת להם נורה אדומה. רובם יבחרו בעובדים שמצליחים להפגין את נחשקותם, ולא באלה שמספרים ששלחו אלפי קורות חיים והתעלמו מהם. לא מפני שהם חסרי לב, אלא משום שלא הלב הוא הגורם הבלעדי המסייע בהחלטתם.
מעסיקים מזהים נוֹאשוּת, למשל, כשהם מגלים שקורות החיים שקיבלו ממועמד נשלחו באחת לכל עבר, בלי סינון או מחשבה תחילה, וכשהם והמכתב המקדים משתמעים לכך שהוא יכול ורוצה לעשות כל מה שיעלה על הדעת, בלי שום פילוח או יעד מקצועי ספציפי. העיקר שיתנו לו הזדמנות ("אני צריך פרנסה כשכיר או כפרילנסר. לא ממש משנה... גם התחום לא ממש חשוב").
נוסף על כך, כבר בפוסט שפרסם בפייסבוק אפשר היה בקלות לזהות כמה בעיות שבגללן יש להניח שהתקשה למצוא עבודה.
ראשית, הוא לא משווק את עצמו כראוי. מדוע להדגיש את חולשותיך? מדוע לדבר כבר בשלב מטרים זה על כך שאינך יודע למכור ועל כך שאתה מוגבל בשעות העבודה בגלל ילדיך? מדוע לא לחכות עם זה לשלב מתקדם בתהליך? (וגם אז נדרש ניסוח שיווקי).
שנית, הוא משדר מסר שהעבודה עצמה והצרכים של המגייס הפוטנציאלי אינם בראש מעייניו, כי אם בעיקר צרכיו האישיים והמשפחתיים. מבחינתו העבודה היא לא יותר מאשר אמצעי להשגת כסף, ומעסיקים חוששים מגיוס עובד שהמוטיבציה שלו נובעת מצורך כספי בלבד. הם חוששים שעובד כזה יעזוב ברגע שיוצע לו שכר גבוה במסגרת אחרת, ולו במעט, ושרמת העניין שלו לביצוע תפקידו תהיה נמוכה, ובהתאם לכך גם ביצועיו.
אולי המעסיקים טועים?
חבל. הרי אותו מועמד יכול להיות עובד מבטיח, עם מוטיבציה אדירה. יתכן שהמעסיקים שסולדים מהפגנת ייאוש טועים - בדיוק כפי שהם עלולים לטעות כשהם מעדיפים עובד שמיטיב לעשות רושם על פני עובד מעולה שרק מתקשה להתמודד עם ראיונות עבודה.
אולי העובד שמשווע לעבודה יהיה זה שישקיע ויישאר נאמן עשרים שנה, וזה שמצטיין בניהול רושם יעזוב ברגע שימצא מגרש משחקים מרתק יותר.
ואולי גם מגוחך לצפות ממובטלים להעמיד פנים שהם רגועים כלכלית ושאין דאגות על ראשם, ושכל מה שהם מחפשים זה עבודה מעניינת ומאתגרת שתוציא אותם קצת מהבית.
אולי. אולי זה מגוחך, ולא אנושי, ואולי המעסיקים מפסידים. אבל אם זו המציאות, אין מנוס מלפעול לאורה. כדי שהמובטל לא יישאר זה שמפסיד.
אז מה כן?
- פלחו את החיפוש. אל תירו לכל הכיוונים. זה מרחיק מעסיקים. התמקדו בתחומכם ובתפקיד שהולם את כישוריכם, ותפרו את קורות חייכם לתפקיד (אם יש כמה - הכינו קורות חיים נפרדים וייעודיים לכל תפקיד).
- התמקדו בצרכי המגייס, גם בקורות החיים וגם בריאיון. הדגישו כל מה שברשותכם העונה על צרכי המגייס. אל תתמקדו בצורך שלכם בפרנסה. השאירו את מצב החשבון שלכם לעיניכם בלבד.
- הימנעו מחשיפת תחושות שליליות כייאוש או חוסר אונים. במקום זאת, הציגו את החלקים החיוביים בתחושותיכם, כמוטיבציה גבוהה לעבודה ולתפקיד.
- הצטיידו בסיבות שבזכותן אתם המתאימים ביותר לתפקיד כלשהו - תכונות חיוביות רלוונטיות, ניסיון ספציפי הדרוש להצלחה במשרה - ולוו אותם בהוכחות להישגיכם (למשל באמצעות מכתב תודה שקיבלתם או נתונים כמותיים של מכירות). אתרו את נקודת האיזון שבין צניעות לבין ביטחון בעצמכם ובכישוריכם.
- היו סבלניים ורגועים ככל האפשר, חשבו חיובי והאמינו בעצמכם. הייאוש הוא האחרון שיוציא אתכם מהבוץ.
- זכרו: אף אחד לא נשאר מובטל לנצח. טובי המוחות התמודדו עם תקופות קשות, אך בעזרת עקשנות, התמדה ושיווק מותאם - שבו לעולם העבודה.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לקריירה ולניהול. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני היי-טק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com או בפייסבוק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.