הדילמה של נתניהו

בעוד יומיים יגיע ראש-הממשלה בנימין נתניהו, בעל כורחו, לוועדת הכלכלה של הכנסת, למשימה האחרונה בתוכנית הריאליטי המכונה "מתווה הגז". אבל פסק-הדין בבוררות המצרית שפורסם היום (א') מבטיח שהזובור בוועדה לא יהיה התחנה האחרונה בדרך הייסורים של נתניהו.

לאחר הליך בוררות שמתנהל כארבע שנים, פסקה לשכת המסחר הבינלאומית, ה-ICC, כי חברות הגז המצריות יפצו את חברת החשמל הישראלית ב-1.76 מיליארד דולר, בגין הנזקים הכבדים שנגרמו לחברה עקב אי-אספקת הגז המצרי. הפסקת ההזרמה אילצה את חברת החשמל לרכוש דלקים יקרים יותר לייצור החשמל. העלות הנוספת - יותר מ-10 מיליארד שקל - עמדה למוטט את החברה. בפברואר 2012 אישר דירקטוריון החברה להגיש תביעה במסגרת הליך בוררות בינלאומי נגד חברות הגז המצריות בטענה להפרת הסכם משולש שנחתם בין הצדדים. הבוררות נערכה בלשכת המסחר הבינלאומי.

פסק הבוררות מייצר לנתניהו דילמה אכזרית: כיצד להתמודד מול הדרישה המצרית הכמעט מובטחת, שישראל תוותר על פיצויי הבוררות המגיעים לצרכני חברת החשמל. אם "ייכנע" לדרישת המצרית - וכלל לא ברור שהדבר אפשרי מבחינה משפטית - יואשם נתניהו כי הוא פוגע בציבור הצרכנים, למען רווחי חברות הגז. זה יהיה האקדח המעשן שמתנגדי המתווה חיפשו כל העת ללא הצלחה. אם יסרב לדרישת מצרים - עלולות לרדת לטמיון עסקאות היצוא שנתניהו השקיע כה רבות בקידומן, וגם יציבות היחסים האסטרטגיים עם מצרים תיפגע.

בהופעה בכנס מהנדסי החשמל באילת לפני שנה, רמז יו"ר חברת החשמל, יפתח רון-טל, כי מופעלים עליו לחצים להוציא את חברת החשמל מהליך הבוררות נגד חברות הגז הממשלתיות המצריות. הלחצים לא עבדו כנראה. פסק-הדין הוא עובדה מוגמרת, שאי אפשר להשיבה לאחור, ונתניהו שוב הוכיח שהוא מתקשה לכבות ניצוצות לפני שאלה מתלקחים לשריפה גדולה.

עוד לפני פסק-הדין דאגו המצרים להבהיר כי הם רואים בהליך הבוררות נגד החברות הממשלתיות אבן-נגף שעומדת בפני כל אישור הסכם עתידי לרכישת גז ישראלי. מדובר במדיניות עקרונית של הממשל המצרי, שאיננה מכוונת רק נגד ישראל. חתימת מכתב הכוונות בין חברת UFG ל"תמר" לפני שנה וחצי, התאפשרה רק לאחר שהחברה הספרדית נאלצה למשוך בחזרה תביעת פיצויים ענקית נגד מצרים.

הצד הישראלי לא הפגין עד היום להיטות רבה במאבק על הפיצויים ממצרים. האדישות הישראלית הייתה בבחינת תעלומה: הפוליטיקאים הישראלים הרי משוכנעים שהציבור יעשה בהם שפטים אם יעזו להעלות את תעריפי החשמל, אפילו אם זו תהיה העלאה זמנית למימון מהלך חשוב, כמו רפורמה בחברת החשמל. והנה בשנים 2012-2014 זינק תעריף החשמל ב-25%, בגלל עצירת אספקת הגז ממצרים, ואיש לא יצא להפגין ברחובות. אף כלי תקשורת, מלבד "גלובס" לא מצא לנכון להקדיש לנושא תשומת-לב.

הסיבה לאדישות הישראלית נעוצה כנראה בכך, שאף גורם ישראלי לא נתפס כאשם במחדל התייקרות החשמל. כל עוד מדובר בגורם זר - במקרה זה שלטונות מצרים - הצרכן הישראלי משלם, ורוב התקשורת שותקת. הסיפור עשוי להיות שונה לחלוטין כעת, אם יוותר נתניהו על פיצויים שאמורים לחזור לכיסו של צרכן החשמל.

הצדק והמוסר עומדים במקרה הזה באופן ברור לטובת צרכני החשמל, אבל אווירת ההסתה נגד חברות הגז, שנמצאת היום בשיאה, תוסיף למדורה שמן וגז מתלקח.