הקבוצה מהצד האפל של העיר

הריטואל הזה קבוע: האוטובוס של אתלטיקו מדריד, שתפגוש מחר (ג') את בנפיקה בקרב ישיר על המקום הראשון בשלב הבתים של ליגת האלופות, מגיע לאצטדיון בו הקבוצה משחקת. רגע לפני שהוא מחנה, הנהג מנגן במערכת את Thundersturck, שירה של להקת הרוק האוסטרלית AC/DC, בו הביטוי Thunder (רעם) חוזר על עצמו מספר פעמים. ביטוי שמצליח לסכם יפה את הדימוי העצמי של אתלטיקו: "מועדון בעל תשוקה סוערת", כמו שמגדירים זאת אוהדי הקבוצה. הסערה של המועדון מאפשרת לקבוצה מהשכונה המדרידאית הבלתי זוהרת להתחרות כשווה מול היריבות החזקות ביותר בכדורגל העולמי. פרננדו טורס, אוהד "אתלטי" שירד מהיציע אל המגרש - אומר לי: "אתה חייב להיות יותר מרוכז בכל משחק, בכל דקה, כשאין לך את אותה האיכות כמו של האחרים, בגלל שאתה לא יכול להחזיק בסגל 23 שחקנים שמקבלים מעל 4 מיליון אירו. לריאל וברצלונה יש 300 או 400 מיליון אירו יותר מאתנו לבזבז בכל שנה, תשתיות טובות יותר, מתקני אימונים טובים יותר. זה לא קל, אבל אפשר לנצח בדרך הזאת".

ההעפלה של אתלטיקו לגמר האלופות ב-2014, במקביל לזכייתה באליפות ספרד - המחישה יפה את התזה, אבל כעת המועדון רוצה לעלות מדרגה, ולא להתבסס רק על רעמים: המטרה שלו היא להשיג לעצמו את משאביו של העולם הגדול, תוך כדי שהוא נשאר אתלטיקו. אם תרצו - מועדון מקומי שמכוון גלובלי.

***

אתלטיקו נוסדה ב-1903, והיא משחקת באצטדיון הוויסנטה קלדרון הסמוך לנהר מנסאנארס, באחד האיזורים הכי מטונפים של עיר מלוכלכת גם ככה. כשהאוהדים מתאספים ליד המגרש לפני משחקים - התמונות מזכירות את הכדורגל האנגלי של שנת 1990: בירה נלגמת ברחובות, חזיזים מושלכים ומכוניות חונות בצורה לא חוקית. אפילו כניסת ה-VIP עוברת דרך מנהרת כביש. הכיעור האורבני שסובב את אתלטיקו מתכתב מצוין עם תרבות הנגד שלה, נגד היריבה העירונית אפופת התהילה ריאל כמובן. העניין הזה הוא חלק אינטגרלי מהמותג של אתלטיקו.

ההיסטוריה המודרנית של אתלטיקו מתחילה עם יזם נדל"ן שמן וקולני בשם חזוס חיל. את ההכרה הלאומית הראשונית שלו הוא משיג ב-1969, כאשר אחד מבנייניו מתמוטט ולוקח איתו 58 הרוגים. חיל בילה 18 חודשים בלבד בכלא, עד שזכה לחנינה מהגנרל פרנקו. ב-1987 הוא הופך לנשיא אתלטיקו, ומאז ועד קבורתו ב-2004, בתוך ארון עטוף בדגל של אתלטיקו - הוא בדרך כלל תופס נפח גדול יותר מאשר המועדון שאותו הוא מנהל. בין אם זה באמצעות שוביניזם, גזענות, הומופוביה, פיטורי מאמנים סדרתיים, הערות נגד שופטים או עבירות פיננסיות הקשורות למניות של אתלטיקו (בהן הואשם, אך לבסוף זוכה על-ידי ביהמ"ש העליון בספרד).

בנו של חזוס חיל, מיגל אנחל חיל-מארין, הוא כיום מנכ"ל אתלטיקו. שקט, מנומס ולבוש בחליפה נקייה - הוא נדמה להיפך המושלם של אביו. הוא יושב במשרד קטן בקלדרון, מרחק כמה צעדים מהמשרד הישן והענקי של מולידו שבו הוא מעדיף לא להשתמש (המשרד הזה הפך לחדר הגביעים של המועדון, עליהם משקיף פורטרט חזירי בגודלו של חזוס). מיגל ומשפחתו מחזיקים כיום ב-57% ממניות המועדון.

בתחילת שנות ה-90, לאחר שסיים את הכשרתו כווטרינר, החל מיגל לעבוד באתלטיקו. הוא מציין מספר דברים שלמד מאז: "הדבר הכי חשוב במועדון כדורגל זה להכיר את חדר ההלבשה. ולהבין איך אנשים תופשים כדורגל: עם תשוקה ובחוסר רציונליות". כשאני שואל אותו לגבי אביו - הוא מנסה להחליף נושא ומצביע על תחזית ההכנסות העתידית של הקבוצה, שהופקה על-ידי חברת מקינזי. אני לא מוותר, והוא מנדב קצת פרטים: "אהבתי את אבא שלי, אבל לא קל לעבוד עבור מישהו עם אישיות כזאת, כי אלו אנשים שבדרך כלל לא מקשיבים. אני חושב שזה דומה כשעובדים אצל אנשים כמו רומן אברמוביץ' או סילביו ברלוסקוני".

חיל הצעיר הצליח להחדיר באתלטיקו יציבות ורוגע נדירים במונחי הכדורגל הספרדי, סצנה בה פלפולים רדיופוניים היסטריים נמשכים עמוק אל תוך הלילה. "הוא המנכ"ל/בעלים ששורד הכי הרבה זמן רצוף בכדורגל הספרדי", אומר פיטר קניון, לשעבר מנכ"ל בצ'לסי ומנצ'סטר יונייטד, וכיום יועץ לאתלטיקו. "היו לו זמנים טובים וזמנים רעים, וב-10 השנים הקרובות הולכים להיות עוד זמנים טובים ועוד זמנים רעים. זו המציאות של המקום הזה". על מנת לשמור על עצמו מציאותי, חיל לא מגיע למשחקיה של אתלטיקו. הנה עוד שיעור שהוא למד מההתנהלות הלא נבונה של אביו: "אל תיכנס לחדר ההלבשה לפני ואחרי משחקים, כי כשהלב שלך דופק, אתה לא תוכל לקבל החלטות נכונות". אז בזמן משחקים הוא מסתובב בחווה המשפחתית הממוקמת מחוץ למדריד, בה גדלים סוסים ושוורים. "אני צופה במשחקים ביום שלמחרת, בשידור החוזר בטלוויזיה. זו הדרך הכי טובה לבדוק איך הקבוצה שיחקה, את היכולות של כל שחקן ושחקן, את ההחלטות של המאמן - כשהלב שלך שקט".

***

העיסוק העיקרי של חיל הוא למצוא לאתלטיקו משאבים כספיים. אבל בכלכלה הספרדית המוגבלת - הכספים התאגידיים בדרך כלל מוצאים את דרכם אל ריאל וברצלונה. במשך שנים אתלטיקו מימנה את פעילותה באמצעות הלוואות: ב-2010 עמד החוב של המועדון על 452 מיליון אירו, כמחצית מהסכום לרשויות המס, זאת לפי תחשיב של חוזה מאריה גאיי, פרופסור לכלכלת ספורט. "אתלטיקו מינפה את עצמה באמצעות רשויות המס", מודה חיל. בנוסף, המועדון הסתבך עם סוכני שחקנים: כאשר "בעלויות צד ג" (TPO - Third Party Ownership) על שחקני כדורגל עוד היו חוקיות, סוכנים החזיקו בזכויות מכירה עתידיות של שחקני אתלטיקו, והתחלקו עם המועדון ברווחים, אם בכלל היו כאלו. השם שבדרך כלל מוזכר בהקשר הזה הוא של ה"סופר-אייג'נט" הפורטוגלי ז'ורז'ה מנדש. בין השמות שהוא הנחית במועדון: סרחיו אגוארו, רדמאל פלקאו ודייגו קוסטה. חיל קורא לו "הסוכן הטוב ביותר". אבל מוסיף: "עשיתי עם מנדש רק עסקת TPO אחת. הוא מציע את שחקניו לכל המועדונים, זו העבודה שלו. אני שמח שאנחנו קרובים כי הוא עוזר לאתלטיקו עם השחקנים הטובים שהוא מציע לה ועוזר לקבוצה להפיק מהם רווחים כשהם נמכרים". כיום, טוען חיל, יש לאתלטיקו רק שלושה שחקנים מהאורווה של מנדש.

***

ה-TPO כבר הוצא מחוץ לחוק על-ידי פיפ"א, והרגולציות בספרד מחייבות את המועדונים להקטין את החובות שלהם. השינויים הללו היו אמורים לפגוע באתלטיקו, אבל המועדון דווקא משגשג. למה? ההסבר הכי נפוץ הוא המאמן דייגו סימאונה. עוד בימיו של הארגנטיני כשחקן בקבוצה, חיל 'סימן' אותו: "לעיתים קרובות הוא ניסה לדבר איתי על טקטיקה, אסטרטגיה, רעיונות, יחסים עם שחקנים אחרים". הנרטיב באתלטיקו כיום הוא שכל השחקנים חייבים להתיישר עם הדרישות האגרסיביות של המנג'ר, שמסתדרות יפה עם הרוח הסוערת של המועדון. אני שואל את יאניק פריירה קרסקו, הקשר הבלגי הצעיר של הקבוצה, למה סימאונה מתכוון כשהוא מגדיר את שחקניו כ"גברים". התשובה: "הוא רוצה שהביצים של השחקנים יהיו במקום הנכון. אנחנו מתאמנים ללא הפסקה, נונסטופ ממש. אתה רץ מתרגיל אחד לשני, כך שקצב הלב שלך לא יורד לרגע". אנטואן גריזמן, החלוץ הצרפתי המצטיין של "אתלטי", אומר שהאימונים של סימאונה "מכינים אותך לכל סוגי המגע הפיזי האפשריים בהם נתקלים במהלך משחקים".

פרננדו טורס לא יודע אם אתלטיקו תצליח להגיע שוב לגמר ליגת האלופות. "זה קשה מאוד עבור מועדון בסדר הגודל שלנו", לדעתו. אבל לא לדעתו של חיל: הוא תר אחר משקיעים מחו"ל, בונה אצטדיון חדש, ומציג תוכניות עסקיות גרנדיוזיות להגדלת ההכנסות. המרדף של אתלטיקו אחר כספים הוא גלובלי: הספונסרית הראשית הנוכחית של המועדון היא חברת המסחר המקוון הישראלית פלוס 500. לפני כן היה זה משרד התיירות של אזרבייג'אן שקידם את מטרותיו על חולצות המשחק של הקבוצה. בינואר האחרון נמכרו 20% ממניות המועדון לוואנג ג'יאנלין, יו"ר ענקית הנדל"ן WANDA והאיש העשיר בסין - עבור 45 מיליון אירו. כמו כן - אתלטיקו חברה לשותפים הודים ויצרה יחד איתם את "אתלטיקו קולקטה" - האלופה המכהנת של ליגת הכדורגל ההודית.

האצטדיון העתידי של אתלטיקו יקום על חורבות האצטדיון האולימפי, שנפתח ב-1994 אך מעולם לא אירח אולימפיאדה, לאחר שבירת ספרד הפסידה בכל הקמפיינים שלה לאירוח התחרויות. אתלטיקו תעבור לשם ב-2017 ותהנה מתכולה של 70 אלף מקומות - 15 אלף יותר מאשר בקלדרון. העלויות מוערכות ב-220 מיליון אירו. בניגוד לקלדרון, יהיה בו מספיק מקומות חניה, וגם מסעדות ובארים שיאפשרו לאוהדים להוציא כסף נוסף שייכנס למועדון. וגם יהיו שם 7,500 מושבי VIP.

אתלטיקו תרוויח בעתיד הקרוב גם מהסכמי זכויות השידור הקולקטיביים החדשים של הליגה הספרדית: אם בעונה החולפת המחזור שלה מטלוויזיה הסתכם ב-41 מיליון אירו בלבד, בשנה הבאה הוא כבר צפוי, לפי חיל - לזנק אל 95 מיליון. בעונת הזהב של 2013/14, הכניסה אתלטיקו סך של 169.9 מיליון אירו, מקום 15 מבין קבוצות הכדורגל האירופיות, על-פי פירמת דלויט. עד 2020, מעריכה מקינזי - ההכנסות יקפצו ל-310 מיליון אירו. גם זה לא סכום שאמור להיות מספיק על מנת להתחרות בטופ של הטופ: לריאל מדריד יש כבר היום הכנסות של למעלה מ-660 מיליון אירו, יותר מכל קבוצת ספורט אחרת בהיסטוריה, בכל הענפים. אבל ריאל, וזה צורך בסיסי, צריכה יותר כסף מאתלטיקו: יש עליה לחץ הרבה יותר גדול של האוהדים להצליח ולזכות בתארים. לאתלטיקו מדריד, מנגד, יש רעמים.