ניתוח: לה פן ניצחה בגלל הכלכלה, לא בגלל שנאת זרים

נצחון הימין הקיצוני בסיבוב הראשון של הבחירות המחוזיות בצרפת שלשום (א') נראה אולי כמו תגובה על התקפות הטרור בפריז בחודש שעבר - אבל זה לא נכון. ההישג של החזית הלאומית נובע מן הכלכלה, יותר מאשר מפחד מזרים או שנאתם.

איש אינו יכול להכחיש שמארין לה פן ומפלגתה זכו בהישג האלקטורלי הגדול ביותר שלהן, וקיבלו בכך שליטה על הרבה דברים בצרפת (הבחירות לפרלמנט האירופי בשנה שעברה אינן נחשבות). אחרי רפורמה שצמצמה את מספר מחוזות המינהל בצרפת (ללא המושבות) מ-22 ל-12 (13 כולל קורסיקה), המפלגה הסוציאליסטית שבשלטון שלטה בכולם להוציא אחד. כעת, לחזית הלאומית יש רוב בשישה מחוזות והיא עשויה לזכות בארבעה נוספים בסיבוב השני של ההצבעה ביום א' הבא.

זהו הלם למפלגות הממסד בצרפת - הסוציאליסטים והרפובליקאים בהנהגת הנשיא לשעבר ניקולה סרקוזי. יומון המרכז-ימין "לה פיגארו" פרסם אתמול (ב') כותרת גג "Le choc" ("ההלם"). יש דיבורים על הקמת "חזית רפובליקאית" נגד לה פן, עם שיתוף פעולה של שתי המפלגות הוותיקות - מה שסרקוזי וכמה פוליטיקאים סוציאליסטים ישנאו לעשות, אבל עלול להפוך חיוני בבחירות הבאות אם החזית הלאומית תמשיך לנצח.

ואולם הפוליטיקאים מהממסד צריכים לתקוף בעיקר את הכלכלה הנפוחה של צרפת, ולא את לה פן. תוצאות הבחירות בפריז עצמה מאותתות שהבוחרים שראו את שכניהם נטבחים על ידי טרוריסטים לא מאמינים שהרחקת מהגרים או מסע נגד מוסלמים - המצע של החזית הלאומית - יפתרו את בעיית הטרור. גזבר החזית הלאומית, וולראן דה סן ג'וסט, לא זכה או אפילו הגיע שני באף אחד מ-20 מחוזות הבחירה בפריז. הוא זכה רק ב-59,429 קולות בכל עיר הבירה, ונוצח על ידי כל מועמדי הממסד, שההצבעה להם הייתה צמודה, ברוב של יותר מפי שלושה.

הנשיא פרנסואה הולנד "גנב" את הקמפיין נגד הטרור של לה פן על ידי הכרזת מלחמה על דאעש, הוראה על פשיטות משטרה תקיפות על חשודים בטרור בתחומי צרפת, והתחייבות ליותר משאבים לשירותי הביון והמשטרה. התמיכה בו זינקה מ-20% ל-27%, שיא מאז 2012. ראש הממשלה מנואל ואלס, שאמר אחרי ההתקפות ש"אירופה לא יכולה לקלוט יותר פליטים", נהנה גם הוא מעלייה מ-26% ל-32% בפופולריות שלו. אם הבוחרים רצו קשיחות, הולנד ו-ואלס סיפקו להם אותה. לה פן כנראה לא הייתה מתבטאת בסגנון שונה מאוד, אילו היא הייתה בשלטון. כישלון אחר של הממשל הוביל להצלחת מפלגתה. המתאם בין הישג החזית הלאומית שלשום לרמת האבטלה במחוזות של צרפת הוא 0.8 - סיבתיות כמעט ישירה.

יותר מניהול בתי ספר

לה פן פוליטיקאית משופשפת. נראה כי קוששה כמה קולות מהדרמה המשפחתית שיצרה - סילוקו של אביה, מייסד החזית הלאומית, מן המפלגה בגלל הכחשת משמעות השואה. הצעד הזה היה אולי מחושב מאוד: במוצאי יום א', ז'אן-מארי לה פן הקורן משמחה פרסם מסר של איחולים לכל מועמדי המפלגה ופעיליה ש"וידאו שנהיה המפלגה הגדולה בצרפת". אבל הנכונות של מארין לה פן להתייצב מול אביה הרשימה ללא ספק כמה וכמה צרפתים, שהתביישו להצביע בעבור כוח פוליטי שאנטישמי כמו אביה שימש כיו"ר כבוד שלו.

מנהיגת החזית הלאומית יודעת גם ללמוד מטעויות: שלא כמו אחרי התקפה על השבועון "שארלי הבדו" בינואר השנה, היא לא גינתה את אלו שהזדהו עם הקורבנות כ"ליצנים", וביטויי "אמרתי לכם" שלה נשמעו צנועים יחסית.

כל זה לא יספיק כדי לקחת אותה לאן שהיא רוצה להגיע - לנשיאות צרפת ב-2017. עד כה, הצרפתים תמכו בה כשסיכוייה היו נמוכים. בבחירות המוניציפליות בשנה שעברה, החזית הלאומית זכתה בראשות 11 מועצות מקומיות מתוך 36 אלף, למרות שגם זה הוצג כזכייה היסטורית שלה, כמו הפעם. לבחירות המחוזיות שלשום לא תהיה השפעה רבה על הבוחרים (מה שמסביר את שיעור ההשתתפות הנמוך): המחוזות מטפלים רק בנושאים כמו תחבורה ציבורית, בתי ספר תיכוניים וסבסוד תרבות ואמנות. החזית הלאומית לא תוכל לצבור ניסיון רב בממשל עד לבחירות לנשיאות באפריל ובמאי 2017. הקולות שהיא תקבל יהיו קרוב לוודאי קולות מחאה, שיהיו הגיוניים רק אם מפלגות הממסד ימשיכו להתייחס לכלכלה כאילו תרפא עצמה בדרך פלא, בלי נקיטת פעולה דרסטית.

"לאזרח שמשחרר קיטור, הצבעה לחזית הלאומית היא הצבעה 'מועילה'", כתב אלקסי ברזה במאמר מערכת בלה פיגארו. "הצבעה אחרת לא תעשה רעש כזה, ולא תשגר מסר כה ברור לממשלה או למי שצפוי להחליף אותה: הגנו עלינו - או שנבקש מאחרים להגן עלינו".

כדי להכות את החזית הלאומית, מפלגות הממסד זקוקות לאומץ ולבהירות, שתי תכונות שחסרות לשתיהן. זו משימה קשה, מפני שלה פן עצמה לא צריכה להתאמץ במיוחד - רק לבסס עצמה כחלופה. אם לא יהיו שיפורים כלכליים ספיציפיים, או תוכנית ברורה של האופוזיציה מהמרכז-ימין - הצרפתים עשויים להעניק ללה פן משהו גדול יותר מניהול של בתי ספר תיכוניים.