בין הביטוח הסיעודי לדוח העוני

1. במשך שנים טענו באוצר כי להסתדרות אין עילה משפטית להכריז על סכסוך עבודה אלא בענייני שכר גרידא, או לכל היותר בגין מרכיבים נלווים שמתבטאים ישירות בתלוש המשכורת. שינויים מבניים, "רפורמות", צורות העסקה שונות כמו שימוש במיקור חוץ ואפילו תקנים - כל אלה, לשיטתם של המשפטנים באוצר ואנשי הממונה על השכר, הם בבחינת "הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק", במקרה זה המדינה. בתי הדין לעבודה קיבלו רק באופן חלקי את הגישה הזו וקבעו כי אמנם השינויים האמורים נמצאים בסמכות המעסיק, אולם כל זמן שיש להם השפעה על העובדים - צריך להידבר איתם מבעוד מועד.

והנה, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מתח כעת עוד יותר את הפרשנות הזו כשאיים להכריז על סכסוך עבודה במשק לא בגלל עוד רפורמה בנמלים - אלא בעקבות הרפורמה בביטוחים הסיעודיים. מה לביטוח סיעודי ולהסתדרות? נכון, פוליסות קבוצתיות מיועדות למקומות עבודה, חלקם ודאי מקומות מאורגנים עם ועדי עובדים, אבל כך גם כרטיסים לפסטיגל. אתם לא רוצים שניסנקורן יכריז על סכסוך עבודה על רקע מופע ילדים עם רוני דלומי. ובכל זאת, יש משהו מעודד בעובדה שההסתדרות מרחיבה את המטריה שלה, פורסת את זרועותיה גם בעניינים רחבים יותר של רווחה. יש מי שיקרא לזה "החזרת עטרה ליושנה", אבל לא צריך להרחיק לכת: ההסתדרות צריכה להישאר איגוד מקצועי אמיתי כפי שבנתה את עצמה בשנים האחרונות, ולא לחזור לימים בהם שימשה גם מעסיק בעצמה במין ניגוד עניינים מובנה ומוזר שמחד כלל בתי הבראה וקאנטרי קלאב, ומנגד פיטר עובדים כמו אחרון המעסיקים.

שילוב בין איגוד מקצועי שעוסק בהקמת ועדים, חתירה להסכמי עבודה הוגנים, וכן, גם דאגה להיבטים רחבים יותר של בריאות ורווחה ע"י שימוש בכוח מושכל מול המדינה והרגולציה - זה המודל הנכון, ונראה שניסנקורן מטפח אותו בתבונה.

2. מי שמחפש עוד חיזוק לרציונל מאחורי ההתערבות של ההסתדרות בסוגיית הביטוח הסיעודי, יכול למצוא אותו בדוח העוני שהראה כי תחולת העוני גדלה הן בקרב אנשים עובדים והן בקרב קשישים. התוכנית לביטול הפוליסה הקבוצתית במקומות העבודה ללא ספק הייתה מגדילה את ההוצאות של משקי בית על ביטוחים ועל בריאות בפרט, וכבר היום מבוגרים שמחזיקים "פוליסות פרט" משלמים גם 900 שקל בחודש - סכומים שבקלות יכולים לגרור משק בית אל מתחת לקו העוני. "מדברים הרבה על יוקר המחיה, אבל יוקר המחיה זה לא רק מזון ודיור, זה גם בריאות", אמר השבוע בוועידת ישראל לעסקים הכלכלן פרופ' גבי בן נון, לשעבר סמנכ"ל משרד הבריאות ואחד ממעצבי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. בן נון, כמו שר הבריאות יעקב ליצמן, תומך בתוכנית לאומית שתתקן עיוות היסטורי ותכניס את תחום הסיעוד אל הסל הממלכתי, גם במחיר של הגדלת מס הבריאות בכ-0.5%. ליצמן הכניס סעיף מיוחד בעניין במסגרת ההסכמים הקואליציוניים מול הליכוד, אבל לפי שעה לא ברור מה יעלה בעניין. אם ניסנקורן יעניק רוח גבית לליצמן בסוגיה הזאת, הוא יעשה הרבה יותר לעומת ההתערבות שלו בתוכנית של סלינגר.

3. שר האוצר משה כחלון לא צריך היה לקרוא היום את דוח העוני בשביל ללמוד על המגמות המדאיגות שמופיעות בו. בשולי הקדנציה השנייה של נתניהו, בזמן שכחלון החזיק בתיק הרווחה, הוא התקשה להסתיר את שאט הנפש שלו מהנתונים שנחשפו אז. במסיבת עיתונאים שכינס לרגל הצגת הדוח, בסוף נובמבר 2012, הוא הקפיד לפזר כמה אמירות ערכיות על העלייה בתחולת העוני, בעיקר בקרב עובדים, אבל מיד כשהגיע שלב השאלות ברח מהאולם. ניכר היה שביקש להימנע מלהביך את ראש הממשלה, אבל כששאלנו אותו האם הדוח מעיד על כישלון הממשלה, הוא חייך את אותו חיוך כחלוני שהסגיר את התשובה ומיהר אל רכבו. ייתכן שכבר אז ידע לאן פניו מועדות, אבל היום הוא כבר לא יכול לברוח מתשובות. אין לו גם את מי להביך. הוא שר האוצר, וגם הוא, לכל הפחות, נושא באחריות.