תחרות בתחום המסחר בני"ע? הרוב עדיין נמצא אצל הבנקים

ב-2 בספטמבר השנה התפרסם פה המאמר "בשם התחרות בבנקים", שבו נגעתי בדרישת בתי ההשקעות להפריד את חברות ניהול התיקים מבעלות הבנקים. המסקנה שאליה הגעתי במאמר היא, שלא קיים בנושא כל כשל שוק המצריך התערבות רגולטורית.

היום אתייחס לנקודה נוספת שנוגעת בתחרות של המערכת החוץ-בנקאית בקונגלומרט הבנקאי, והיא חשבון ההשקעות. המטרה פה לא תהיה לבחון אם קיים כשל שוק או לאו. במקרה הזה אפשר להצהיר בלי למצמץ שאין, וגם לא היה לעולם שווי משקל בין השחקנים החוץ-בנקאיים אל מול הבנקים.

80% משוק המסחר בני"ע מתנהל בבנקים, וצרכני הברוקראז' מתחלקים לשתי קבוצות ראשיות, ועוד תת-קבוצה אחת. הקבוצות הראשיות הן המשקיעים המוסדיים (קרנות הפנסיה, חברות הביטוח וקופה"ג) מן הצד האחד, ומשקיעי ה-Retail מן הצד השני, וגם את האחרונים ניתן לחלק לשתי תתי-קבוצה שבהן ניגע בהמשך.

הפערים האלה לא נעלמו מעיניהם של הרגולטורים, וכיאה למדינה שבה קיימת אינפלציה רגולטורית, כל אחד מהנ"ל יוצא עם הרעיון שלו איך לכופף לשוק את היד. הבורסה מבחינתה רוצה להגדיל את התחרות בין חברי הבורסה, וגם את היקף המסחר. פעם אחת היא מבקשת להקטין את דרישות ההון העצמי, המהווה חסם שהופך את מספר חברי הבורסה למצומצם יותר, ופעם שנייה מבקשת לשנות את התרחישים לביטחונות המעו"ף, ולהפחית את השמרנות בכסף המרותק לטובת הבטחת ביצוע עסקאות על אופציות וחוזים עתידיים.

אם שינוי זה ישפיע לטובה על כלל חברי הבורסה, אז תוכנית האוצר כבר נוגעת חזק בכשל השוק בקבוצה הראשית של המשקיעים - המוסדיים. באוצר למעשה מבקשים לטפל בעסקאות צדדים קשורים, כלומר, אם כיום משקיע מוסדי יכול לבצע עד 20% מהפעולות עם חבר בורסה קשור, האוצר מבקש לאפס את המספר.

קטונתי מלחזות האם המהלך יקרב את השוק לשיווי משקל. יחד עם זאת, נראה שאפשר לקחת הימור מושכל, ולהבין שהבנקים יעשו אפ-שיפטינג, וימכרו את חברות תפעול הגמל והפנסיה הלא-רווחיות שלהן לחברות מחשוב חיצוניות, כדי לא לוותר על רווחי הברוקראז' המוסדי המתופעל אצלם.

הכל מסתכם בסופו של דבר במחיר

הבשורה הנוספת מגיעה מרשות ני"ע ונוגעת לקבוצת הלקוחות השנייה - "הקמעונאים". "הקמעונאים" (Retail) נחלקים לסוחרים העצמאים מן הצד האחד וללקוחות תיקי ההשקעות המנוהלים מן הצד השני. מבחינתם המסחר בני"ע במערכת הבנקאית או בחוץ-בנקאית משובט עוד יותר מהכבשה דולי. אין משהו שהאחד יודע לתת והשני לא. הכול בסופו של דבר מסתכם במחיר.

והפערים בלי עין הרע קיימים. הגרף המצורף מתאר את פערי המחירים בין הבנקים הגדולים, הקטנים וחברי בורסה לא בנקאיים. לקחתי את ממוצע עלויות הביצוע ודמי ניהול החשבון מפרסומי הבנקים בהיקף נכסים גבוה ממיליון שקל (כדי להכליל בתוכם גם את התיקים המנוהלים שנפתחים מהיקף מסוים), ולידם הצבתי את ממוצע תעריפי הגופים החוץ-בנקאיים, שעם קצת מיקוח יכולים להיות גם נמוכים יותר.

אלו הן רק העמלות הראשיות. תניחו שיש עוד כמה שמסתתרות, ועדיין רוב המסחר נעשה בחשבונות הבנק. מדוע אם כך עדיין לא קיימת תחרות אמיתית בלקוחות הפרט?

מעבר למודעות לנושא אחלק את התשובה לשניים. לגופים החוץ-בנקאיים עדיין קיים גירעון בתפיסת הביטחון בהם ביחס לבנקים. זה כבר נושא של מודעות, ו"המערכת הסגורה" שאותה מקדמת רשות ני"ע אמורה לתרום לנושא. המערכת תאפשר ללקוחות לפתוח חשבון ני"ע סגור בגוף חוץ-בנקאי דרך האינטרנט, והכסף יעבור לחשבון הסגור בבית ההשקעות מחשבון הבנק של הלקוח, ויוכל לחזור אך ורק אל אותו חשבון בנק.

לגבי לקוחות התיקים המנוהלים, הסיפור כבר שונה. במהלך אוקטובר ביקש אחד התאגידים הנמנים עם לקוחותיי לפתוח חשבון השקעות מנוהל בהיקף 10 מיליון שקל. למרות שבית ההשקעות (מנהל התיק) הנו חבר בורסה, האופציה לפתוח אצלו חשבון כלל לא עמדה על השולחן. הוצאנו דף ועט וחישבנו את פערי עמלות על גלגול של 20%-25% ני"ע בשנה - הערכה גסה לנהוג בתיקים המנוהלים. הפער להיקף נכסים כזה היה סביב 100 שקל לחודש. ומדובר בעשרה מיליון, כבר אמרנו.

אמר הלקוח, ובצדק, שבשביל פער כזה עדיף שהכסף ישכב בבנק. הרי הוא כבר יידע לנצלו כדי לקבל הטבות נוספות מהבנק בתחומי הפעילות העסקית של החברה. חשבון פשוט.

לכן, בסופו של דבר המסקנה היא אחת. בטווח הארוך, אם רוצים באמת לפרק את האוליגופול המשוכלל של הבנקים בתחום חשבונות המסחר בני"ע, ולייצר תחרות אמתית בתחום, הפתרון נמצא באיסור מוחלט של הבנקים לתת שירותי ברוקראז', כמובן לא לפני שבוחנים את ההשלכות, כמו גם היתרונות המוחלטים, אם קיימים, ביחס למצב כיום.

זאת, כיוון שהתחרות קיימת, אך היא מרוכזת בתוך המערכת הבנקאית שהנה ריכוזית בעצמה, והשאלה היא אם ניתן ונכון לפזר את הריכוזיות מחוצה לה.

הכותב הוא מנכ"ל נוסטרו החלטות השקעה בע"מ. אין לראות בסקירה ובאמור בה תחליף לייעוץ השקעות כהגדרתו בחוק

 פערי עמלות