"אני מציע לחלום בגדול, יש לזה מקום בניו-יורק"

באחד הפרקים הזכורים מ"סיינפלד", החבורה מוזמנת לארוחת ערב אצל חברים ומתבשת להביא עוגה. כשג'רי ואיליין נכנסים למאפייה, הם מגלים שהלקוחות שהרגע יצאו ממנה לקחו איתם את בבקת השוקולד האחרונה. "הבבקה הזו כמעט הייתה שלנו. הם הולכים להיות גיבורים, ומה אנחנו נביא?", הם מלינים. הם מנסים לבחור עוגה אחרת, אבל דבר לא משתווה לבבקה שוקולד, גם לא הבבקה החלופית שמציעים להם - במילוי קינמון.

"סיינפלד" העלתה את הבבקה למודעות של הניו-יורקרים, וכיום לא תמצאו אמריקאי שלא מכיר אותה, אף על-פי שאם נתקטנן, מוצאה הוא בכלל מזרח אירופי. בישראל, אגב, היא זוכה לשם בנאלי יותר: עוגת שמרים במילוי שוקולד.

בתפוח הגדול, הבבקה נחשבת לעוגה מנצחת באירוח, והיא מושא לבדיקות של מבקרי אוכל ומדורי "הטובים ביותר". בראש המדורים האלה התנוסס לא פעם בשנים האחרונות שמו של אופה ישראלי, אורי שפט, ומאפיית "לחמים" (Breads Bakery) שלו ביוניון סקוור במנהטן.

הבבקה של שפט זכתה בתואר "הבבקה שוקולד הטובה בניו-יורק" בעיתונים נחשבים כמו "ניו-יורק מגזין" ו"וול סטריט ג'ורנל". עין המבקרים, הבלוגרים והמצייצים לא פסחה גם על הלחמים המיוחדים שלו או על הבבקה-פאי (פאי דלעת) שאפה במיוחד לכבוד ליל כל הקדושים. בארצות-הברית לא צריך הרבה יותר מזה בשביל לזכות באלפי לקוחות חדשים.

"את ההצלחה שלי בניו-יורק אני חייב בעיקר לבבקה שוקולד", מודה שפט, שיחגוג בחודש פברואר הקרוב 3 שנים לפתיחת הסניף המרכזי של מאפיית "לחמים" ביוניון סקוור. "הכתבה ב'ניו-יורק מגזין' עשתה לנו שירות מדהים. מ-30-40 יחידות שמכרנו ביום, הגענו אחרי הפרסום ל-400-500. יש ימים שזה מגיע ל-1,000. בהתחלה לא הייתי מוכן לזה ולא כל-כך הבנתי מה קורה, אבל היום אני יודע שזה אפטר אפקט אופייני לקהל האמריקאי - קהל נאמן מאוד, שכשהוא נתפס על משהו, הוא נתפס".

- כלומר, בישראל זה לא היה קורה - הלקוחות לא היו רצים אליך בגלל כתבה בעיתון.

"זה ישנו גם בארץ, אבל בארצות-הברית, להערכתי, זה מושרש בתרבות. אנשים באים ממש מרחוק, כי אמא שלהם קראה את הכתבה, והם חייבים לטעום עכשיו את הבבקה. יש אמינות גבוהה מאוד, וגם הכתבים והעיתונים עומדים חזק מאחורי הבדיקות שלהם. גם בארץ יש כתבי אוכל חזקים, אבל פה הם קפדנים יותר, ולכן גם לוקחים אותם מאוד ברצינות".